- הנה סיפור מופלא, ששמעתי בשבוע שעבר במו אוזני מסגן נשיא לענייני משפחה בדימוס בבימ"ש השלום ירושלים, מנחם הכהן. וכה סיפר: "נוצרי ויהודיה התחתנו בשוויץ (ואנו מוסיפים: רחמנא ליצלן!!). הבעל היה נוצרי והאשה יהודיה. הם חיו בשוויץ כמה שנים ונולד להם בן. לימים התגרשו בני הזוג. הבעל נשאר בשוויץ והאשה עלתה לישראל יחד עם בנה בן השש. האמא החליטה שעליה למול את בנה כדת וכדין, אך האב הנוצרי התנגד בנחרצות. הם הגיעו אלי לדיון בבית המשפט. האב הביא עימו רופא מומחה ופסיכולוג והאמא הגיעה גם היא עם רופא מומחה ופסיכולוג. הרופא שהביא האב הנכרי טען: "ברית מילה עלול להיות מסוכן לילד בן שש" והפסיכולוג מטעמו טען: "הילד עזב את ארצו, את חבריו ואת כל משפחתו שבשוויץ. קשה לו מאד להתאקלם בארץ. ברית המילה שיעבור רק תגדיל את קשייו הנפשיים".
מנגד, טען המומחה שהביאה האמא, שברית מילה הוא הליך כירורגי פשוט וקל, ללא סיכונים מיוחדים, ושבישראל נימולים המוני מבוגרים, עולים מברית המועצות לשעבר. חלקם בגילאי שמונים- תשעים. כך שאכן, מדובר בהליך קל, שלמוהלים בארץ יש בו נסיון רב ועשיר. גם הפסיכולוג שהביאה האמא לדיון מסר חוות דעת, לפיה דווקא בגלל שכל ילדי ישראל נימולים בברית המילה, לכן אם הילד, שנמצא כעת בארץ, יהיה ערל, דבר זה עצמו יגרום לו לקשיים נפשיים.
"מה אעשה? החלטתי לשלוח את הילד לבדיקה אצל רופא שלישי ואוביקטיבי", מספר שופט הערכאות בדימוס, "פניתי לבית החולים 'שערי צדק' וביקשתי שרופא מומחה יבדוק את הילד ויקבע האם יש חשש רפואי לערוך לו בגילו ומצבו ברית מילה".
"כעבור מספר ימים הגיעה חוות הדעת של הרופא המומחה. הסתקרנתי וקראתי את השורה התחתונה. הרופא כתב: "יש לבצע לילד ברית מילה בדחיפות".
"בדחיפות?!", חשבתי לעצמי, מה פשר הדחיפות? כנראה טעיתי ששלחתי את הילד לרופא ב'שערי צדק', שהוא בית חולים דתי. הם כנראה לא אוביקטיביים. ואז קראתי את כל חוות הדעת. הרופא כותב שהוא בדק את הילד וגילה לתדהמתו שהוא סובל ממחלה נדירה, כזאת שיש אותה רק ל-1 מתוך מאה- מאתיים אלף איש בארץ. כדי לרפא את המחלה, צריך לערוך בדחיפות ברית מילה ולהסיר לו את הערלה"…
"האב הנוצרי ההמום קרא את חוות הדעת וכמובן, מיהר להסכים שיערכו ברית מילה לבנו היהודי", מסיים שופט הערכאות את סיפורו.
חודש אלול בעיצומו וכולנו רוצים להתחזק ולהוסיף זכויות. אך לא תמיד קל להתחיל לנוע, להתקדם, להתחזק, לשנות את מצבנו. אך כבר הבטיחונו חז"ל ש"בדרך שאדם רוצה לילך- מוליכין אותו". צריך לרצות באמת, להחליט החלטה נחושה לצבור עוד ועוד זכויות, ואנו נזכה לסייעתא דשמיא מופלאה.
הרי לנו. כי בדרך שאדם רוצה לילך- מוליכין אותו. לא רק למען קיום מצוות ברית מילה לילד יהודי בן שש, אלא לכולנו, בכל דבר טוב שרק נרצה להתחזק בו. "פתחו לי פתח כפתחו של מחט- ואפתח לכם פתח כפתחו של אולם".
***
- "רְאוּבֵן הָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים וְלֹא הָיָה יָכוֹל לָצֵאת לְהִתְפַּלֵּל בַּעֲשָׂרָה וְלַעֲשׂוֹת הַמִּצְווֹת. הִתְחַנֵּן לִפְנֵי הַשַּׂר אוֹ הַהֶגְמוֹן וְלֹא אָבָה שְׁמוֹעַ לְהַנִּיחוֹ, זוּלָתִי יוֹם אֶחָד בְּשָׁנָה, בְּאֵיזֶה יוֹם שֶׁיַּחְפֹּץ. יוֹרֶה הַמּוֹרֶה אֵיזֶה יוֹם מִכָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה יִבְחַר רְאוּבֵן הַנִּזְכָּר לָלֶכֶת לְבֵית הַכְּנֶסֶת". בשאלה מרתקת זו נשאל רבינו הרדב"ז, (שו"ת רדב"ז ח"ד סימן יג (אלף פז). אכן, שאלה קשה ומורכבת. מתי עדיף לאסיר המסכן לצאת מבית הסוהר, כדי לקיים מצוות ברבים. האם ייצא בראש השנה, כדי לשמוע תקיעת שופר? אולי ביום כיפור, (כפי שאכן טען "אחד מחכמי דורנו בתשובה", כפי שהביא הרדב"ז שם). אולי בפורים, לשמוע קריאת המגילה, "משום פרסומי ניסא דבעינן עשרה" (כדעת אחד החכמים שם באותה התשובה)? אולי עדיף יו"ט ראשון של סוכות, כדי שיקיים מצוות ישיבה בסוכה?
והרדב"ז מכריע: שייצא היום. ביום הראשון בו ישחררו אותו מבית האסורים. עכשיו!!
"אֲנַן קי"ל דאין מַעֲבִירִין עַל הַמִּצְוֹת וְאֵין חוֹלֵק בָּזֶה כְּלָל. הִלְכָּךְ הַמִּצְוָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁתָּבוֹא לְיָדוֹ, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ וְהוּא חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים- קוֹדֶמֶת. וְאֵין מַשְׁגִּיחִין אִם הַמִּצְוָה שֶׁפָּגְעָה בּוֹ תְּחִלָּה הִיא קַלָּה אוֹ חֲמוּרָה, שֶׁאִי אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְווֹת".
אנו עומדים לפני ימים גדולים ונעלים. אבל את החיזוק שלנו אנו צריכים לעשות- היום. עומדת בפנינו אפשרות לקיום מצוה, לחטוף עוד רגע של תורה, לעשות עכשיו עוד מעשה חסד, לתרום כרגע מטבע לצדקה. לא נחכה לימים מסוגלים או לזמנים נעלים. מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה. כל רגע, היום, יום רביעי ח"י אלול, הוא היום המסוגל ביותר בעבורנו מכל ימות השנה. ומתי היום? עכשיו.
***
- אלול. אנו רוצים מאוד להתקדם, לעשות, להיות טובים יותר. אבל במה בדיוק. ממה להתחיל, במה להתמקד. יש כל כך הרבה דברים שאפשר לעשות, ומנגד, חסרים לנו בכל כך הרבה דברים ונושאים.
"הושע נא נפש מבהלה". לא להתפזר. לא להיבהל. לבחור כמה נושאים רוחניים שיכולים לקדם אותנו באופן אישי, ופשוט לבצע אותם, אט אט. כל התקדמות- מוסיפה זכויות והגנות במשפט.
הדבר הראשון שיש להתמקד בו הוא, כמובן, לימוד התורה. חז"ל הקדושים הדריכו אותנו במספר מקומות שיגיעת התורה ועמלה מעוררת רחמים. ב"תנא דבי אליהו" מובא ש"כיון שקראו את המקרא ושנו את המשנה ודברי תורה מתוקים עליהם- הקב"ה מרחם עליהם". הגרח"ה קרלנשטין זצ"ל מאריך בענין זה בקונטרסו הנפלא "עצות לזכות בדין" והוא מזכיר לכולנו את הפסוק "יבואוני רחמיך ואחיה כי תורתך שעשועי". דוד המלך מבקש רחמים בזכות שהתורה הקדושה הינה שעשועיו ומשוש חייו. רבינו הגר"ח מוולוז'ין זי"ע (נפה"ח ש"א פ"כ) כותב לנו שהלימוד בעיון בעומק התורה מחזיר לאדם את זוהר נשמתו ומסלק ממנו את חטאיו. לדבריו הקדושים, הלימוד בעיון הוא מסלול התשובה לחטאי המחשבות הלא-טהורות ועסק התורה מסייע רבות לטהרת הלב ולתשובה שלמה. שנתחזק!
(פורסם 'יתד נאמן')