הרב יהושע כהן
בפרשתנו – כי תבוא נצטוו ישראל על מספר מצוות מיוחדות, שיש לקיימם כאשר יכנסו ויבואו בשערי ארץ ישראל. הקב"ה רוצה לתת לבני ישראל שנמצאים במדבר, טעימה מהעתיד הטוב שצפוי להם בארץ ישראל.
אחת המצוות המופלאות היא כתיבת כל ספר התורה על גבי אבנים גדולות מיד בכניסתם אל הארץ, "כדי שיזכרו ישראל כי בעבור התורה באת שמה" (רמב"ן).
וכפי שנאמר: "וַיְצַו מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָעָם לֵאמֹר, שָׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם: וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד: וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת, לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל הָאָרֶץ…" (כז, א-ג).
בהמשך מפרטת ומרחיבה התורה, איך בדיוק יש לקיים את המצווה, ומסכמת (בפסוק ח), "וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב". והיינו שמלבד כתיבת התורה בלשון הקודש יש לכותבה גם בשבעים לשון (רש"י).
הדברים התקיימו במלואם כמובן ע"י יהושע בן נון ובני ישראל מיד בהכנסם לארץ, כפי שמבואר בהרחבה בספר יהושע (פרקים ד-ח). והמפרשים האריכו לבאר כיצד בדיוק התקיימה המצוה בפועל. ויתכן שהיו האבנים גדולות מאד או שהיה ממעשה הנסים (רמב"ן). ואין כאן המקום.
אך נבוא לחידוש מופלא של רבנו החתם סופר בספרו תורת משה, שכותב כי יתכן שפסוקים אלו הם מקור ורמז למצות 'שנים מקרא ואחד תרגום'.
***
"ממשמעות הענין [נראה]", כותב רבנו החתם סופר, "[ש]כתבו שני פעמים 'מקרא' – היינו על האבנים שבירדן ושבגלגל, ופעם אחת 'תרגום' – שבעים לשון שבהר עיבל.
ונראה שכוונתו לומר, כי אף שהמפרשים האריכו לדון כמה קבוצות אבנים היו, וכמה הקמות עשה יהושע עם בני ישראל (ראה סוטה לה ע"ב ובמהרש"א שם ד"ה שהקים, ואכמ"ל), מ"מ פשט לשון הפסוקים משמע שהתורה נכתבה בלשון הקודש שני פעמים. וכפי שביאר לנכון בהערות בתורת משה שם, דאפשר שדקדק כן החת"ס מזה שהפסוק כפל וכתב ב' פעמים "וכתבת את כל דברי התורה" (אחד בפסוק ח', ואחד בפסוק ג', ובאו במודגש למעלה), ואילו הלשון 'באר היטב' – שהוא התרגום, הוזכר רק פעם אחת.
וסיים החתם סופר: "ונראה לי הטעם, כדי שלא להשוות התרגום עם המקרא, על כן כתבו שני פעמים מקרא". ובסוף דבריו הוסיף וציין כי נראה ללמוד ולהביא סמך ורמז מכאן, למצות שמו"ת, וזה לשון קדשו: "ונראה [ד]מזה אמרו רבותינו חייב להשלים עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום".
בתוך דבריו המשיך החת"ס לבאר מדוע ולמה נבחר דוקא לשון התרגום אונקלוס, מתוך השבעים לשון שבהם נכתבה התורה 'באר היטב' [ולפי דבריו יוצא פירוש מחודש, ולפיו מה שאמרו במגילה (ג.) 'תרגום' של תורה – הלכה למשה מסיני, הכוונה לכל השבעים לשון שתורגמה בהם התורה ונכתבה באר היטב, אלא שאין בידינו מהם אלא רק תרגום ארמית שקיבלו אונקלוס הגר מרבי אליעזר ורבי יהושע], וקצר המצע מלהאריך ולעמוד כאן על עומק דברי קדשו.
אך לסיום נציין, כי כדברי החת"ס לרמוז וללמוד מפרשתנו מקור למצוות קריאת שמו"ת, כן כתב בספר פנים יפות. וגם בספר מטה משה (סי' תס"ד) הביא כעין זה, וז"ל: "ושמעתי הטעם למה צריך להשלים פרשיותיו, הוא כנגד התורה שניתנה ג' פעמים, פעם ראשון בהר סיני, שנית – באהל מועד, שלישית 'באר היטב', משום הכי אנו קורין כל פסוק שני פעמים, והשלישי תרגום כנגד באר היטב".
***
הנה מלבד הטעמים הפשטיים הידועים והמסורים בידינו למצות שנים מקרא, שעסקנו בהם במסגרת זו בעבר, ועוד נדבר בהם בעתיד בע"ה, נמצא ועלה בידינו כעת רמז וסמך נפלא מפסוקי התורה בפרשתנו. ויש בזה כדי לעודד ולחזק אותנו לקיים מצוה זו, ביתר שמחה וחשק.
ובהקשר זה א"א בלא לסיים בדברי האור החיים הקדוש, גם הם בפרשתנו: "אין טוב אלא תורה, שאם היו בני אדם מרגישין במתיקות ועריבות טוב התורה, היו משתגעים ומתלהטים אחריה, ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם". מילים נפלאות ומרגשות שהביאו לבבות רבים לזכות לטעום ולחוש את גודל פסגת מתיקות התורה.
רק זאת נזכור ולא נשכח, כי קריאת שמו"ת בעמל ובחשק היא השלב הראשון והבסיסי כדי לזכות להגיע למתיקות ועריבות, כאשר זוכים לפגוש ולהכיר את כל התורה כולה, ולהכיר את פסוקיה וחוקיה כיאות.
חידוש גדול. מחזק ממש
ישר כוח
יישר כח
אם כן האם זה המקור למצוות שמו"ת?