"וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם" (דברים א', י"ג)
רבינו הרגיש שליחות מן השמיים שהטילו עליו תפקיד שהיה בכל מקום בארץ ובעולם מורה צדק לרבים, והשקיע כוחות רבים בזה; כל המושג של הקמת בתי הוראה בכל העולם נתחזק על ידו.
כל מאווייו וחפצו היה להצמיח דורות של ת"ח מופלגים, ראשי ישיבות ורבנים מרביצי תורה והוראה, שיהיו למאורות בבית ישראל, וימלאו את החלל הריק של חלק ההוראה, שכמעט ולא היה קיים טרם פרץ רבינו תחום זה. הוא היה משובב נתיבות בפניהם בים התלמוד וההוראה, הוליכם והדריכם בדרך ישרה להבין שמועה ומעל הכל חינך בכל הווייתו, בדוגמתו האישית והאצילית, באורחותיו והליכותיו ובכל שיחו ושיגו. כיצד צריך להיראות רב ומורה הוראה בישראל, וכיצד מורה הוראה ירא חרד ושלם ניגש לכל דבר ועניין.
רבינו זי"ע ישב עמי ועם רעי וידידי הוותיק הגאון רבי יעקב מאיר שטרן שליט"א יחד בבית ההוראה, וחפץ היה להקשיב כיצד אנו עונים את התשובות לשואלים. כשהשואלים צלצלו לבית ההוראה היה מקשיב לשיחה בקו הטלפון השני, כי חפץ היה לעקוב אחר עניית התשובות, האם אכן אנו מורים כהלכה, בתוכן, בנוסח ובגישה. פעמים שהיה יכול להתערב, באמצע עניית התשובה. רק לאחר שנים שעקב אחרינו ניאות לסמוך על פסקי ההלכות. הדבר לא היה קל כלל ועיקר.
למרות השנים הרבות שזכינו לשהות במחיצתו, ואני אישית זכיתי במשך קרוב לארבעים שנה לשמש אצלו בהוראה, למרות גילויי החיבה שהרעיף כאשר שהיתי במחיצתו יום יום, אולם עדיין כל פעם שעמדתי מולו – חרדה אחזה בי ויראתי לעמוד במחיצתו, כי ידעתי שאני נמצא במחיצת ענק שבענקים ובסמוך לגדולי גאוני ההוראה, שגדולי עולם ומצוקי ארץ מהדורות שלפני פנינו רחשו לו כבוד והערצה עצומה ורצו לשמוע את חוות דעתו בהלכה, כמו מרנן הגרי"צ דושינסקיא, הגאון מטעפליק, החזו"א ועוד. אולם באופן שכלי הבנו שכפי עוצם גדלותו כך כדאי הוא הדבר להימצא כל דקה ודקה במחיצתו, ולהקשיב ולשמוע כל הגה מהלכה והוראה היוצאת מפי קודשו.
לצעוד בעקבות הראשונים
רבינו זי"ע בחר להתחיל את סדרת ספריו המאירים לכל בית ישראל במילים כדורבנות, ובהקדמת ספרו שו"ת 'שבט הלוי' (ח"א): "אני עני מעודי מאהלה של תורה לא משתי, וגדולי עולם שימשתי, דבריהם בצמא שתיתי, אחרי עצתם הלכתי ומדברי רבותינו לא נטיתי, ואני זאת בריתי, ללכת בעקבות הראשונים, גאונים קדושים וטהורים, הן בהרבצת תורה, והן בהנהגה והוראה, לא לשנות מאומה, להעמיד את הדברים כחומה, זה חלקנו עלי אדמה…". ואכן בכל תקופת הנהגתו, ראו הכל בחוש כי בראש מעיינותיו היה שלא לשנות מאומה מהגדרים והסייגים שתקנו רבותינו זי"ע שבדור הקודם, אבל לא רק זאת, יש דברים, שמלבד שיש לסמוך על מסורת הדברים, יש צורך לנקוט פעולות שונות להעמיד את הדברים על תילם.
לענות לשואל ברורות
היה מקפיד על הלשון כיצד לענות לשואלים. וזכורני מה שאמר בפתיחת בית ההוראה שבשכונתנו 'אור החיים' בב"ב, היה זה לפני יותר מכ"ה שנים. שצריך מורה הוראה לענות לשואל ברורות! לא להאריך עימו במו"מ של הלכה אלא לענות בחדות לשון ובקיצור אמרים: 'אסור' 'מותר'. אמנם לת"ח שהם בדרגה גבוהה יותר ניתן לומר את המו"מ של הלכה בכדי להחכימם, ללמדם ולהטעימם דרכי ההוראה, ואמר שזה מה שאמרה תורה (דברים ל"ג י'): "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל". 'יורו משפטיך ליעקב' היינו המון העם, בלא מו"מ של הלכה, 'ותורתך לישראל' הם הת"ח שעימם כבר ניתן לדון במו"מ של הלכה.
לברר יסודי הדברים
רבינו היה 'מחנך' כיצד ללמוד הלכה, והיה מוסר שיעור בכל יום חמישי לרבים. בראשית למד בפנים את השו"ע הט"ז והש"ך או המ"א והיה מסדר את הסוגיה והשיטות באופן מסודר, אח"כ ביאר את דברי השו"ע והנו"כ והיה מוציא את המסקנה בהלכה. בכך זכה להקים עולה של תורה, פשוטו כמשמעו, כי החדיר בקרב הלומדים את מושגי לימוד ההלכה בעיון, החל מהגפ"ת והראשונים עד לשו"ע. וכלשון קדשו בתשובות רבות: 'ואני אברר יסודי הדברים כדרכי' וכדו', והעמיד מאות תלמידים המאירים את העולם בדרך ההוראה שהתווה להם.
לבדוק השלכותיו של ההיתר
רבינו לימד אותנו תדיר שבהוראה יש ב' דברים: א. ההלכה שצריך לברר ב. אף אם יש היתר בהלכה יש לבדוק את השלכותיו של ההיתר אם לא יפגום ח"ו בחינוך לדורות, או יגרור ח"ו פרצה או קלות ראש בעקבות ההיתר וכדו'.
(מתוך 'רב רבנן' בעריכת הרב יעקב הייזלר)