ראש חודש אלול, כמידי יום אני לוקח ילדי למוסדות. בדרך לפני ששמתי אותם החלטתי לעצור רגע קט במאפיה כדי לקנות איזה דבר מאפה לילדים לכבוד ראש חודש. עצרתי במפרצון שממול למאפיה. קניתי מה שקניתי וחזרתי לאוטו.
באתי להתניע ולפתע חותכת אותי מכונית ועוצרת מטר לפני, בעודי מנסה להבין מה קורה. אני מבחין באשה בשנות ה-50 – 60 לחייה לא דתיה כלל, יוצאת מן האוטו במהירות והולכת הליכה מהירה לקראתי… מגיעה לצד חלוני ודופקת ובחוזקה על השמשה.
אני פותח בבהלה. מה קרה ריבונו של עולם? מה עשיתי? אמרתי בליבי.
האישה, תוך כדי התנשפות כבדה אומרת בתקיפות על סף ייאוש: "איפה טוהר המידות? איפה טוהר המידות?!"
באותה שניה נהייתי לבן כסיד… אני מנסה להריץ בראש מה קרה? מה עשיתי? אולי חתכתי אותה קודם בכביש?… לא זכור לי. והיא ממשיכה "איפה טוהר המידות, איפה טוהר המידות?!" ואני עוד שניה רוצה לבכות לא יודע מה לעשות.
אני מסתכל על הילדים שלי, הם המומים… איך שאני אגיב עכשיו, איך שאני אתנהג, ייזכר להם לדורות! הם כאילו מחכים לראות מה אבא שלהם יעשה! בוא נראה אותו את הצדיק הזה…
בהחלטה של מאית השנייה, סגרתי לה את החלון בפרצוף ונתתי גז! שתעזוב אותי בשקט… מה היא רוצה ממני! סתם, סתם… לא עשיתי את זה. אולי זה מה שרציתי לעשות.
לקחתי אויר ואמרתי לה: גברת, ממש מחילה, אני ממש מצטער אם פגעתי בך, זה לא היה בכוונה, אני ממש מבקש מחילה.
היא הסתכלה עלי בפרצוף משונה… "מה? מה מחילה? על מה אתה מדבר? רק שאלתי איפה נמצא טוהר המידות"…
ואז נפל לי האסימון. איזו בושה… "טוהר המידות!"… גברת, אולי את מתכוונת ל"צוהר לטוהר???"
מסתבר שהאישה הזאת הסתובבה כבר זמן מה ברכסים ולא מצאה את המקום והייתה על סף ייאוש, ובעצם היא שאלה האם אני יודע איפה זה…
אנחת רווחה גדולה יצאה ממני. 'בואי גברת, סעי אחריי, אני אקח אותך עד לשם…
התחלתי לנסוע תוך כדי שאני מסתכל על בתי. מצחיק מה שקרה, אה?
"אבא, בכלל לא הבנתי מה קרה"…
אני אסביר לך מה קרה. הקב"ה בחודש אלול רוצה להראות לבן אדם במה הוא צריך להשתפר. במה הוא נרדם. "בן אדם מה לך נרדם"…
"טוהר המידות!" – – בסך הכל הקב"ה נתן לי 'קריאת השכמה'. זה הכל…
(גיליון 'משנתה של תורה')