מספר מגיד המישרים הרה"ג רבי ברוך רוזנבלום שליט"א:
באחד השיעורים האחרונים דיברנו בעניין החשיבות להקפיד גם במצוות קלות שאדם דש בעקביו, והזכרנו גם את העניין של נטילת ידיים לפני התפילה; הכון לקראת אלהיך ישראל.
לאחר מספר ימים התקשר אלי יהודי מביתר וסיפר: בראש השנה אשתקד קיבלתי על עצמי ליטול ידיים לפני תפילה. השנה בבין הזמנים נסעתי עם אשתי וילדיי לתל אביב לפארק הירקון. הגיעה שעת המנחה ואני שומע שמארגנים תפילת מנחה. אבל קיבלתי על עצמי ליטול ידיים לפני התפילה, וקבלה זו קבלה. החלטתי לרדת לירקון בעצמו וליטול שם ידיים, למרות שהמים דלוחים, אבל לפחות מים.
לקחתי כוס חד פעמית וירדתי לירקון, התכופפתי לקחת מים מהירקון ופתאום אני רואה יד מבצבצת מתוך המים. לא הבנתי מה זה, חשבתי זה בובה, אבל פתאום אני רואה ראש… הבנתי שזה מישהו שטבע. קפצתי ישר למים והוצאתי החוצה ילדה.
בתפקידי אני עובד בהצלה, ולכן ידעתי מה עלי לעשות. לחצתי לה על הבטן והוצאתי לה את כל המים שהספיקה לבלוע. עשיתי לה החייאה והצלתי אותה, תוך כדי ההצלה אני שומע אישה צועקת ברחבי הפארק: "הילדה שלי הלכה לאיבוד!".
בזכות קבלה קטנה זכיתי להציל נפש מישראל!
כל הכבוד
כל הכבוד.