"וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם" (שמות ז', י"א)
באבן עזרא (הפירוש הקצר) כ': "שאנשי שקול הדעת חשבו בלבם לדעת זה הפלא, שהשם הסיר יבושת המטה, ודברו על הבלוע (מטה אהרן שבלע מטותם), דברים שבדו הם, והם לא ידעו כי חכמתם תתבלע, כי 'קדוש ישראל התוו', רק אנחנו נאמין כי כן היה, ולא נחפש איך היה, כי הנה בתולדת דברים רבים לא ידעום חכמי העולם כאבן המושכת הברזל, גם הבורחת מהחומץ, והמשמעת קול, והמלקטת תבן, והדג המרעיש", ע"כ.
ועי' אבן עזרא (להלן כח, ט) על אבן ה"אחלמה" שבחושן, שכל מי שהאבן ההיא באצבעו לעולם יראה חלומות, ואין לתמוה על זה, כי כח ימצא בתולדת כל אבן ואבן, כי יש אבן שמושכת את הברזל, והמעמדת את הדם והבורחת מהחומץ והנשברת לעולם על משולש.
על אבן שמעמידה את הדם, כ' רבינו בחיי (להלן כח, טו) לגבי אבן "ישפה" שבחושן, שהיא כלולה מגוונים הרבה, אדומה שחורה ירוקה, וסגולת האבן הזאת לעצור הדם, ונתנה לבנימין [היא אבנו בחושן] לפי שנשתנה לבו לגוונים הרבה, וחשב מחשבות במכירתו של יוסף אם יגלה הדבר לאביו אם לא, ואעפ"כ נתגבר על יצרו והיה מעצור לרוחו, ולא גלה הדבר לאביו, ולכך נתנה לו האבן הזאת [א"ה – אולי י"ל שכיון שסגולה לעצור את הדם, הייתה לו לעזר לעצור את תשוקתו ורצונו, ולא לגלות לאביו את דבר המכירה].
ובענין אבן שבורחת מהחומץ, כ' בספר הברית (לרבי פנחס אליהו מווילנא ח"א מאמר י"ב איכות הדומם פ"ג) "שיש אבן המתנועע והולך אנה ואנה כשיותן בתוך החומץ, ואבן עזרא ז"ל קורא אותה 'אבן הבורח מן החומץ', ואנכי ראיתיו בעיני סובב והולך בתוך החומץ ויפן כה וכה".
ועי"ש, עוד שיש אבן אחת, כשיותן על מקום שערות האדם, כגון ראשו וזקנו, יוסר השער ולא יגדל עוד לעולם שום שער, וכשיתן על ראש קרחה יגדל שער כדרך כל אדם, והוא מפליא לעשות שני הפכים בנושא אחד, יתברך האל עושה פלא וישתבח אדון הנפלאות.
וגבי אבן שנשברת על משולש עי' ס' פרדס רמונים (לרבי שם טוב אבן שפרוט ממגורשי ספרד דף לז.), שיש אבן שכאשר תעבור על משולש תישבר [ודלא כפירוש "מחוקקי יהודה" (לר' יהודה קרלינסקי) על האבן עזרא שמות שם, שפי' שאבן זו כל מה שתשבור אותה תעלה משולשת מג' רוחתיה, אפי' אם תשבור אותה לחתיכות קטנות].
ובשו"ת חוות יאיר (לרבי יאיר חיים בכרך זצ"ל נפטר בשנת ה' אלפים תס"ב 1702 סימן רלג) השיב לאדם ששאלו בענינים התמוהים שבש"ס: "ואני תמה על תמיהתך, בתמהך על דברים שהם חוץ לטבע, וא"כ היה לך לתמוה על ענין כשפים גופיהו, ויותר היה לך לתמוה על דג 'רעמארא', שאמרו עליו שבנגיעתו מעכב ומונע לספינה גדולה מלילך, אף שאינו רק זרת אורכו וזרת רוחבו כמו שכתבו החוקרים, וכן מה שמצאו דג שמרדים את יד הצד אותו, ומ"מ היה לך לתמוה על סגולות ופלאות הנמצאות בבעלי חיים וצמחים ודוממים, לאלפים ורבבות, הנראים בכל יום כמשיכת אבן השואבת ויציאת אש מהאבן". [ועי' עוד במילואים לס' אמרות טהורות חיצוניות ופנימיות לרבי יהודה החסיד, מאמר ב שהרחיב בזה – ומשם נעזרתי]
ועי' בשו"ת הר צבי (להגרצ"פ פרנק זצ"ל או"ח ח"א סי' קלב), שדן בעובדא שהיה בברית מילה שחל בשבת, וכשהביאו התינוק על ידי נכרי לבית הכנסת, ותחבו אצל הילד גם הסכין של מילה כדי שהנכרי יכניס גם הסכין לתוך בית הכנסת, ולבסוף מצאו את הסכין שנפל ברה"ר סמוך לפתח בית הכנסת, והנכרי הלך לדרכו, והנה שם בבית הכנסת נזדמן להם מכשיר מגנטי, והורה להם בעל הוראה להניחו על סף בית הכנסת כדי שימשוך בכוחו השואב את הסכין לתוך הפתח, וטעמו ונימוקו עמו שאין זה אלא גרמא, ויש להתיר בשבת ובפרט לצורך מצוה, ועי"ש שמצדד דהוי כמכניסו בידיים. [ועי' שו"ת חלקת יעקב (או"ח סי' קע) שדן בזה, וכן בספר הזכרון לרבי משה ליפשיץ זצ"ל (ניו יורק תשנ"ו – עמ' תשל"א תשל"ה)]