בספר משנת הרא"ש על התורה [שהוצ"ל ידידי הרב ישעיה כהן שליט"א] כותב: "משל לזקן שיושב על אם הדרך ויש לפניו ב' דרכים, האחד תחילתו קוצים וסופו מישור בכולו, והשני תחילתו במישור וסופו קוצים, ומזהיר את העוברים דרך שם ואומר להם – אף על פי שאתם רואים שתחילתו של זה קוצים, לכו בו ולא בדרך אחר, שסופו מישור. וכל מי ששומע לו הולך באותו של קוצים ויגע קימעא ואחר הולך בטוב ובשלום, אבל אותם שאין שומעין לו, הולכין בדרך שתחילתו מישור ולבסוף קוצים.
"כך אדם העובר עבירה והלך בשרירות לבו, מוצא מעט קורת רוח ודרך ישר בעוה"ז לפי שנותיו, וכשנופל מת הולך לגהינם שהוא דרך שכולו קוצים ויגיעה. אבל הטורח ועוסק בתורה ובמצות, בשביל מעט יגיעה שטורח בעוה"ז, הוא יורש העולם שכולו מישור ונחת רוח ושמחה".
האדם רואה רק מה שלפניו, ולפעמים נראית לו דרך אחת יותר טובה, אבל הוא אינו יודע שבהמשך הדרך יש מכשולות. וגם במצוות ועבירות כך, שלפעמים אדם חושב שהדרך של העבירות נוחה יותר, אבל אם הוא יראה למרחוק הוא יידע את האמת.
לפני הרבה זמן מסרתי שיעור בפתח תקווה בערב, וכשיצאתי לאחר השיעור חזרתי לבני ברק עם מונית. היום הנהנים משתמשים במכשירים שבמכונית כדי שידריכו אותם בנסיעה, ויש נהגים שמעודכנים יותר ויש להם גם אופציה לדעת אם יש פקקים בדרך וכך מדריכים אותם לנסוע במסלול חילופי.
באותו ערב יצאנו מרחוב רוטשילד בפתח תקווה לאחר השעה אחת עשרה בלילה, והמכשיר עידכן את נהג המונית לנסוע במסלול חילופי שנראה היה ארוך מאוד יחסית למה שאנו רגילים. הנהג אמר שאינו מבין, כי רק עכשיו הגיע משם ולא היה שום פקק בדרך, ולכן החליט שאינו שומע להוראות המכשיר ונוסע במסלול בו הוא רגיל לנסוע, שהוא ישיר.
בכל פעם שעצרנו ברמזור או באיזה צומת הוא שוב קיבל התראה שעליו לפנות שמאלה כדי לנסוע בדרך חילופית ולא במסלול הישיר, ושוב פעם הסתכלנו למרחק גדול וראינו שהכביש ריק לחלוטין ולא הבנו כלל מה קורה.
בסוף הדרך, לפני הכניסה לבני ברק היתה עבודה בכביש והיינו בפקק יותר מחצי שעה… אמרתי לנהג: אני לומד מסר מכך לחיים, אנחנו רק אנשים קטנים ואנחנו רואים רק מה שיש באפשרותנו לראות. ראינו לאורך כל הדרך שאין פקק, אבל כל הזמן הדריכו אותך לנסוע במסלול חילופי ולא הבנת את זה כי לא האמנת שהמכשיר 'רואה' מלמעלה במבט רחוק יותר ממך".
גם בעבודת השם זה כך. האדם אינו רואה למרחוק, הוא רואה רק מה שלפניו. אבל לא כל מה שנראה לו יותר קל ונוח, זה אכן כך, לכן צריך לשמוע לקול התורה שהיא מלמדת אותנו את הדרכים הטובות, כמבואר במדרש רבה ובילקוט שמעוני (שיר השירים ח'-י') שתלמידי חכמים נמשלו 'כמגדלות', והיינו שהם רואים למרחוק ויודעים לומר לעם ישראל באיזו דרך ללכת, ועם ישראל צריכים לשמוע להם ועי"ז יזכו ללכת בדרך הטובה.
(הגאון רבי יהודה אריה הלוי דינר שליט"א, גיליון 'דברי השירה')