בעומדינו בסיום הלימוד בסדר מועד במסגרת ה'דף היומי' מצאתי לנכון להביא בפניכם שיחה מרתקת על הדף היומי שנערכה לפני כ 17 שנה בכ"א באדר א' תשס"ה – עם מרן הגר"ש וואזנר זצוק"ל, וכך היו דבריו:
איש חן היה מורי ורבי מהר"מ שפירא זצ"ל. איש אשכולות שהכל בו; נתברך בכל מידות שמנו חכמים – בחכמה, ביראת אלוקים, בחסידות ואף בייחוס רם בהיותו נצר להרה"ק רבי פנחס מקוריץ זי"ע. אף תואר מראהו נסוך היה הוד ויופי. לא קלים היו חייו הקצרים עלי אדמות, ימיו היו אפופי סבל ומועקה, אולם מלאים וגדושים בחזון ומעשים היפים לדורי דורות.
זכורני, בהתהלכי פעם במחיצתו בחצר שאחרי היכל הישיבה הקדושה. הייתה זו שעת ליל, אורות הישיבה הבליחו מן החלונות לעבר החצר וקול התורה נשמע מהדהד. בתוך כך התבטא ברגש וכה אמר לי: "לא זכיתי להתברך בילדים, אולם 'ישיבת חכמי לובלין' ו'הדף היומי' הם בני, בהם קיימתי מצוות פרייה ורבייה".
אמנם כעין עניין זה של הדף היומי מקובל היה בישראל מקדמת דנא. הגאון רבי עקיבא אייגר זצ"ל, על אף עמקנותו וגאונותו, לומד היה עם התלמידים לאחר תפילת שחרית דף גמרא מדי יום ביומו, ומשיעור קבוע זה נוצר לו לעם ישראל החיבור העמוק והנפלא הנודע בשמו 'גיליון הש"ס' אשר נדפס על הדף. אולם מו"ר מהר"מ שפירא זכה להוציא את הרעיון אל ההמונים, וכמו כן לחדש בו את עניין הקביעות של הדף אל היום; כלומר שבחלוף היום חלף זמנו של הדף כי למחר כבר ילמדו את הדף הבא.
תקנה גדולה ורבה זו של הדף היומי ניתנה מתנה עבור כלל ישראל – אולם בקרב הישיבה לא למדו את 'הדף היומי'. בחורי הישיבה עסקו בלימוד התורה בהיגיון המוח והלב, בעמקות. גם אלה שמצאו נפשם בלימוד הבקיאות למדו יותר מדף אחד ליום… בסמוך אלי ישבו תלמידים שבשנותם בישיבה סיימו את רוב הש"ס.
היו אמנם שמחות 'סיום ש"ס' בישיבה. גם אני זכיתי ליטול בהן חלק. הדבר היה לכבוד יום הולדתו של הרב, שחל בז' באדר. הרב זי"ע לא דיבר על יום זה במיוחד, אך הנוהג היה שתלמידי הישיבה חילקו ביניהם בבוקרו של יום את לימוד הש"ס; כל בחור קיבל מכסת דפים ללמוד במהלך היום ובערב נערכה סעודה גדולה לגומרה של תורה, כאשר רבינו מהר"מ זצוק"ל נושא את ההדרן. אולם, כאמור – קביעות הלימוד בקרב התלמידים לא הייתה על דרך 'הדף היומי'.
זאת ועוד: גם בהקשר ללימודי הדף היומי בקרב העולם – הייתה משאת נפשו של מורי ורבי מהר"מ שפירא זצוק"ל שילמדו את הדף בהבנה, בבהירות ולא מקופיא. פעם בשיחה אישית אמר לי מפורשות – בדברו עמי על הדף היומי – שרק אם חוזרים על הדף לאחר הלימוד מפיקים את התועלת הרצויה. אמרתי לו אז שלמדתי מסכת שקלים במסגרת לימוד הדף, ונענה לי שאם לא הוספתי על עצם הלימוד את החזרה אין מכך את התוצאה הראויה.
ואכן, בשלב זה ביקש מרן ה'שבט הלוי' זצוק"ל, להניח דגש מיוחד: יש להעיר ולעורר בעניין הזה. בימינו זכינו ורבבות יהודים נמנים על לומדי הדף; ברם, יש מקום רב וגדול להשביח את האיכות בלימוד. שמועה שמעתי שיש אשר מצאו דרך ופתרון ללמד את הדף במהלך ארבעים דקות – והנני תמה ומיצר על כך: כלום דבר זה אפשרי?!
ברוך ה', זיכני השי"ת, כל ימיי גדלתי בין החכמים ומקובלני מרבותיי אשר לימדו דף גמרא כדבעי, עם פרש"י ותוספות מתמשך על פני שלוש שעות. וא"כ בשיעור הנאמר ליהודים, כאשר מבקשים להטעימם היטב את טעמי הדברים והבנתם, הרי נצרך לכך לכל הפחות כשעה, ואפילו שעה ומחצה!
ואשר על כן, זאת ברצוני להדגיש באמצעותכם: ללימוד התורה הקדושה נצרכת יגיעה. התורה הקדושה צריכה להיות תורת אמת, צריך אמת בלימוד התורה. היום – בעזרת כל ההתפתחויות החדשות – מגיעים להתרבות בענין ה'כמות', אבל חשוב להקפיד ולהשגיח שלא יהיה חסר ב'איכות' לבל יחסר העיקר.
הזכות הגדולה
אמת היא שגדולה ועצומה היא זכותם של יהודים העוזבים ביתם ועסקיהם וקובעים זמנם ללכת לבית הכנסת לשמוע דברי תורה. זכות רבה היא לנשמה בעולם העליון. ….עצם זה שנכנסים דברי תורה לאוזנו של אדם טובה גדולה היא עבור הנשמה, וכשם שהביאה אמו של רבי יהושע בן חנניא את עריסתו לבית המדרש כדי שייכנסו ד"ת באוזניו.
אולם זאת יש לדעת, אשר בדבר שיש בו זכויות ויש בו גם חיסרון אזי יש לדון כל צד לגופו; יש לשקול בהערכה את הזכויות הגדולות ויש להתייחס בנפרד אל החיסרון, לדון בדרכי תיקונו. ואכן, בעניין זה של שמיעת דברי תורה רבו ועצמו הזכויות עד למאוד, אולם אין זה גורע מן החיוב המוטל עלינו למלא את החסר; להשביח את הלימוד ולהעלות בו את האיכות; שלא תהא השמיעה לבדה, ולא בהבנה שטחית, אלא שייקלטו מהלכי הסוגיא במוח ויתיישבו בשיטות על הלב; שיהא לימודו של אדם משומר בידו.
והנה יש לכך כמה וכמה עצות, ועל כל איש לבחור את הקרוב אליו. הטוב ביותר, שיהודים הלומדים את הדף ע"י 'שמיעת האוזן' בשיעור, שיוסיפו על כך לימוד נוסף בשעת הבוקר, שאז ילמדוהו 'בעריכת שפתיים' וביגיעת ההבנה, עם חברותא וכדו' – וכך 'יהא בידם' את עיקרם של ענייני הדף. אלה שקשה עליהם הבנת הסוגיא – הרי יש בידם כיום כמה וכמה ספרי עזר שיש בהם כדי לסייע ביד הלומדים ולהדגיש היכן הנקודות העיקריות של הסוגיא. כל אחד ימצא לו את העזרה הראויה לו, ספר או חבר, או רב ת"ח שיסביר לו – ובלבד שבקומו מלימוד הדף, תהיה ערוכה ושמורה בו הסוגיא לכה"פ בעיקריה.
(מתוך שיחה להמודיע)
