וישם ה' לקין אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו (ד, טו)
ידועה סגולתו הנפלאה של מרנא בעל הנפש החיים רבי חיים מוולאזין זצ"ל, בעת שמתרגשת על אדם צרה, במה שישים בטחונו רק בה' יתברך, ויכניס בלבו שאין עוד מלבדו ואין שום כח בעולם מלבד כוחו יתברך, ואז ממילא יתבטל מעליו כל הכוחות והרצונות שבעולם שלא יוכלו לפעול לו שום דבר כלל [הובא בספרו נפש החיים (ש"ג פי"ב)].
מקור לסגולה זו מצאנו בפרשת השבוע על הפסוק "וישם ה' לקין אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו", והקשה האור החיים הקדוש, מדוע מגיע לקין פרס של אות על מצחו "לבלתי הרוג אותו כל מוצאו"? הרי קין רצח את אחיו, ומגיע לו עונש על כך, ומדוע אכן זכה לכזו חנינה מאת הקב"ה בדמות אות על מצחו?!
ומתרץ האור החיים יסוד נורא! 'קין אמר להקב"ה "והייתי נע ונד בארץ והיה כל מוצאי יהרגני" – שהיות שהכיר קין וידע, שאם הקב"ה לא ישמרנו כל מוצאו יהרגהו, בשביל מצוה זו רחם עליו הקב"ה'.
מבואר באור החיים, שקין פנה אל הקב"ה ואמר לו, רבונו של עולם אם אתה לא תציל אותי אין אף אחד בעולם שיצילני, אתה מושיעי ומגיני ואין מלבדך שיצילני!. כאשר אדם פונה להקב"ה בעת צרה ומצוקה, בלשון כזאת ששם כל מבטחו בה', בידיעה והכרה שאין עוד מלבדו, זה המגן להצלה ורחמים בעבורו!!
><><><><><
הרחובות צוחצחו… נורות הרחוב הוחלפו… כרזות ענק נתלו מבית אחד למשנהו… כל תושבי הערים במחוז המזרחי של מדינת פולין שבו שכנה גם העיירה מיר, ממתינים ליום הגדול בו יבקר המלך בעירם ויזכו לראותו פנים אל פנים ואף לנופף לו לשלום.
כך היה מנהגו של מלך פולין, לבקר מדי פעם את תשובי המדינה לראות ולהראות, וזו השנה שנבחר המחוז הגדול במזרחה של המדינה לביקורו של המלך.
הגיע היום הגדול! המלך התחיל במסע ביקוריו, וכל מקום שהוא הגיע בראש משלחת ממלכתו, יצאו התושבים בהמוניהם לרחובות המרכזים בהם תעבור משלחת המלך, הם עמדו שעות בצידי הרחובות, והמתינו אנשים נשים וטף לרגע הגדול, וכשהמלך הגיע ההתרגשות גברה וכולם נעמדו והריעו, יש מהם בידיהם ויש מהם בכלי זמר ושירה, כשהמלך מחזיר אהבתו אליהם בנפנוף ידו לקהל התושבים הרבים.
הביקור הוכתר בסופו כמוצלח מאד, בכל המקומות שהמלך ביקר, ניתן לו כבדו גדול, ואף ראה את חיי התושבים שמע את בעיותיהם ראה את מצוקותיהם, והבטיח כמובן להסדיר את כל עניניהם על הצד הטוב ביותר.
אבל…. בפגישת סיום שעשה המלך עם בכירי הממלכה, לדון בכל תובנות הביקור הממלכתי, הפתיע אותם המלך… כולם היו בטוחים שהמלך ידגיש את הכבוד הגדול שניתן לו בכל המקומות על ידי כל התושבים שהמתינו מרוגשים בצידי הדרכים בהם עברה השיירה ובעיקר בערים הגדולות שם השתתפו עשרות אלפי אנשים במפגן הכבוד ברחובות הראשיים, אבל… המלך אמר להם 'תדעו לכם שהרגע המרגש ביותר מבחינתי היה בעירה הקטנה ההיא… באותה עיירה שבקושי השיירה הצליחה לנסוע בגלל מצב הכבישים הרעוע….'. '.
כל השרים היטו אזנם בפליאה עצומה למשמע אוזניהם… ואז המשיך המלך 'אתם ודאי זוכרים את המאורע המרטיט של האשה שנשכבה על הכביש ולא אפשרה לי להמשיך במסעי….'
את המשך המעשה שקרה שם, סיפר מרן המשגיח דמיר ר' ירוחם זיע"א לפני תלמידיו, באותה עיירה קטנה וזנוחה, עמדה בצד אשה אחת שבורת לב, אותה אשה, בעלה נתפס על יד השלטונות, ונגזר עליו עונש מוות והוא ישב כבר בבית האסורים ממתין לגזר הדין הקשה… אשה זו נשארה גלמודה עם זאטוטיה הקטנים בבית כשליבה קרוע ושותת דם, והנה כששיירת המלך הגיעה בסמוך אליה, החליטה לקחת נפשה בכפה ובצעד אמיץ מאין כמותו, רצה אותה אומללה למרכז הכביש וממש לפני מרכבת המלך השכיבה עצמה לפני גלגלי מרכבת המלך ולא נתנה למרכבה להתקדם, מהומה גדולה התרחשה באותו רגע… חיילי המלך נזעקו למרכז הכביש כדי להזיזה ולהשליכה מידית לצינוק לכל חייה על בזיון המלכות, אבל אז… היא הרימה קולה בזעקה אדירה לעבר המלך 'אדוני המלך בעלי נידון למוות, ואין שום כח ואדם בעולם שיכול לבטל גזר דין זה, רק אתה אדוני המלך!! איני זזה מכאן עד שתמחל לבעלי ותבטל הגזירה!' המלך שהצליח לשמוע את הזעקה, בקש מיד לשחררה, וביקש לשמוע אותה באופן אישי…
מה היה במעשה זה שריגש כ"כ את המלך? שאל ר' ירוחם את תלמידיו? 'מעשה זה שעשתה אשה זו', אמר מרן המשגיח ר' ירוחם, 'היה כבוד מלכות אמיתי, מעשה זה היה בשביל המלך מעבר לכל הכבוד שעשו לו בכל המקומות, כאן הוא שמע במפורש כי הוא ואין בלתו! וזה כח המלכות!
וסיים המשגיח ר' ירוחם 'מזה נוכל ללמוד מה זה כבוד שמים, אין לך כבוד שמים יותר גדול ממי שמבין ומרגיש שאין החיים והמוות תלויים אלא בקב"ה אשר בידו להחיות ולהמית, זהו כבוד מלכות וכל זולת זה יהיו הגינונים והטכסים איזה שיהיו מפוארים ורעשניים, אין בהם כבוד של אמת'.
כשאדם מגיע להכרה אמיתי במלכותו של הקב"ה ושאין עוד כח מלבדו כלל, עצם הידיעה הזו בכוחה להיות לו למגן ורחמים בעת צרה.
><><><
הגאון הגדול ר' משולם דוד סולוביציק זצ"ל היה מספר שאביו מרן הגרי"ז זצ"ל השתמש הרבה בסגולה זו בימי הזעם כשברחו מאימת הנאצים הארורים, והוא סיפר שכאשר מרן הגרי"ז ברח מורשא לכיון הגבול הגיע באחד הערבים לעיר אוסטרובה, וטעו שם בדרך ולא ידע העגלון כיצד לצאת מן העיר, ולא היה יכול לעצור ולשאול, כיון שהרחובות היו מלאים בחיילי הצבא הגרמני שהיו להם שם מחנות צבא, והיה זה ממש נס שנסעו הלוך ושוב ברחובות מלאים גרמנים ולא עצרו אותם ולא היתה אז נפש חיה ברחוב מלבד החיילים, וכל הבתים היו סגורים שכן היתה שעת עוצר וכל מי שהעיז להוציא ראשו נורה מיד! והם לא ידעו מכך.
והנה באורח פלא ראו באחד הרחובות גויה אחת ושאלו אותה היכן הדרך לצאת מן העיר לכיוון ביאליסטוק? והיא החלה לצעוק, מה אתם עושים כאן בשעות העוצר הלא החיילים הזהירו שמי בחוץ יירו בו, מהרו ומלטו את נפשותיכם… והראתה להם את הדרך להימלט מן העיר אוסטרובה, והם מיהרו וברחו משם אל יער סמוך לשהות בו בלילה, אח"כ כשהגיעו לביאליסטוק שמעו שיום אחד קודם לזמן שהיו שם, גירשו אנשי הגסטפו את כל יהודי אוסטרובה והרגו הרבה מהם, והיה זה נס ופלא שלא עצרו אותם ולא פגעו בהם לרעה, והוסיף הגאון ר' משולם דוד, שהיה זה בזכות סגולת הנפש החיים שהרהר בה אז אביו מרן הגרי"ז.