בספר 'יערת דבש' (ח"א דרוש ג', וח"ב דרוש ב') מעורר על החובה לשמור על גדרי הקדושה והצניעות במיוחד בימי הפורים, שהמכשולות רבים. וזה חלק מדבריו שם:
"כמה גדרים יש לנו לעשות בימי פורים אלה ימי חדוה… ועל זה מידת הדין תיכף צווחת, הלה' תגמלו זאת עם נבל, ביום שעשה לכם כל הניסים כאלה, הצילכם מפח יקוש ממיתה טבעית בזה העולם, וממיתה נצחית בעולם הבא. כי בזה האופן, לחטוא בהרהור עבירה והסתכלות … טוב המות מחיים… והרי זה גורם רעה לעצמו ולכל ישראל, ולשמחה מה זו עושה…
"ומזה נלמד מוסר; אחשורוש הרשע, אפילו בשעת שכרותו לא התערבו אנשים בנשים ויעש להם בתים מיוחדים, ולכן עדת ה' עם קדוש לה', ביום שמחתינו ומשתה יין, כמה חוב הבדלה עלינו בין אנשים ונשים. ובפרטות ישראל, אשר בעו"ה יצרם יותר מתגרה בנו מאומות העולם, כמאמר חז"ל בסוכ ה (נח.) כל הגדול מחבירו יצרו גדול יותר… לכן הזהרו, התקדשו, והטהרו, ותהיה שמחתכם כשמחת בית השואבה שיהיה שמחה לשאוב רוח הקודש. כן תהיה שמחתינו להערות ה' עלינו ממרום קדשו רוח נכון ולב טהור…"
ומכאן למכתבו של יהודי, שהובא בגיליון 'אוצרות שמירת העיניים' המתאר את השינויים הכבירים והמבורכים שחלו אצלו, בגשמיות וברוחניות, בעקבות התחזקות מיוחדת שנטל על עצמו בעניין שמירת העיניים:
"אני מה שנקרא 'יהודי פשוט', ללא הגדרות מיוחדות. יהודי שחי כאן בעולם הזה, עובד, ומנסה לעשות את המוטל עליו, וגם מנסה להצליח בכך, אך לא יותר מזה… וככל בשר ודם אני גם יודע מה זה נסיונות. היצר אינו שוכח מאף אחד, ושליחיו השפלים גם נמצאים בכל המקומות. ברחוב, במשרד, ואיפה לא. אני גם יודע לדאבוני, שהזמן לא ממש מטיב עם הנסיונות, ומה לעשות, הם לא חולפים מאליהם. ובפרט בזמננו בעקבתא דמשיחא, שהנסיונות מתחדשים בכל יום והיצר מוציא את כלי המשחית החזקים ביותר שלו ה"י.
"כך התנהל העסק פחות או יותר, כשאני ממשיך לנהל את חיי כאיש פשוט, בצל המלחמות הפשוטות שלי, וזאת עד לאחרונה. בעקבות תקופה הקורונה שהתרחשה ובאה לעולם, הוכרחתי לקחת פסק זמן ממרוץ החיים. ראיתי כיצד העולם נע כספינה המטוטלת בלב ים, כשרק קברניטה יודע לאן. המצב כמו זעק לכל מי שמעט דעת בו "עורו ישנים משנתכם והקיצו מתרדמתכם" וב"ה התעוררתי.
"ישבתי עם עצמי לחשבון נפש כדי לבדוק את המאזן. הרי לא נשארים כאן לעולם, ומה אני לוקח עמי לנצח נצחים. התחלתי לבדוק היכן נמצאות נקודות התורפה. אכן אני מקפיד רק על תקשורת נקיה, הכל כהלכה, אבל דוקא ההליכות הקטנות ברחוב הם שזעקו לתיקון גדול. כאן, כך חשתי, מחכה לי העבודה האמיתית, כל הראיות שאדם לפעמים דש בעקביו, הם העומדים לרועץ ומשחיתים את הנפש והמוח לימים רבים.
"טוב, אני יודע כבר מה צריך לתקן. אבל כיצד? מה עושים אחרת מאשר עד עכשיו? לקבל עלי ללכת ברחוב רק בכפיפות קומה?… אני לא מהסוג הזה. גם לא אצליח לעמוד בכך. אני בעל מזג מהיר ושמח מעט, מה שנקרא 'דם תוסס'. אמנם, יש לי הערכה גדולה כלפי אלו שכן מסוגלים לזאת, אבל מכיר אני בעצמי שלא אצליח לעמוד בקבלה כזו.
"להסיר את המשקפיים ברחוב? איך לומר, זה גם לא ממש נדבק אלי… חיפשתי במשך כמה ימים דבר שמצד אחד אסכים לעשותו, ומצד שני יהיה בר קיימא, עד שבחסדי שמים גם מצאתי.
"נכנסתי לחנות משקפיים (אופטיקה) וביקשתי את אותם סוגי המשקפיים שמשמשים אותי כעת, שילמתי את מחירם המלא, ויצאתי החוצה כשהשלל בידי. היו לי כעת שני סוגי משקפיים, האחד להיטיב את הראיה כשאני נצרך לה, והאחר, שאין לו מספר בזכוכיות כלל, להיטיב את הראיה בשעה שאיני נצרך לה… וכך אני הולך ברחוב עם משקפיים רגילות לכאורה, כשאף אחד אינו יודע מאומה.
"אני מודה לה' על אלפי הראיות האסורות שכבר נחסכו ממני מאז קניית המשקפיים ועד הנה. זה לא היה קל. אבל לאחר זמן התרגלתי למציאות החדשה והנקייה. רואים רק את מה שרוצים, ואף אחד אינו יכול להחליט בעבורי מה שאראה. קיבלתי חיים חדשים, לא רק הרוחניות שלי השתנתה לבלי היכר, אני ממש 'מציאות חדשה', ובכל יום שעובר אני מרגיש את זה יותר ויותר. כמובן שהיצר עוד לא פשט את הרגל, זה יקרה רק בעת שיערכו סעודה לכבוד שחיטתו, אבל המהות השתנתה. וגם אם היצר עדיין משתחל פה ושם, זה רק דרך הכניסות האחוריות. הכניסה העיקרית נסגרה בעדו, וזה העיקר.
"הסיפור יכול למעשה להסתיים גם כאן, יש לו סוף טוב, העצה הצליחה מעל למשוער ותוצאתה הייתה מבורכת ממש. אבל למעשה לאחר תקופה שבה לא יצאתי בלי בן הלוויה החדש, החילותי לראות הצלחות גדולות ולא רגילות, שהגיעו אחת אחר השניה. הדבר חזר ונשנה בכל מיני תחומים. אם זה בעסק, פתאום התחילו דברים לזוז שם בצורה יוצאת דופן, ואם זה בחיים הפרטיים שלי; דברים קשים שהעיקו עידן ועידנים, התיישרו פתאום והיו כלא היו. כל מיני דברים שבאופן פתאומי התחילו להסתדר בזה אחד זה, עד שקלטתי שאין כאן דבר רגיל, כלל ועיקר. אין זה אלא שמשמים רוצים להראות לי פנים מסבירות על הדרך החדשה שיצאתי בה, הדרך האמיתית. וכסוחר אני יכול לומר, שבמבט לאחור אני יכול להכניס את קניית המשקפיים המזויפות (ואולי הנכונות…) בהוצאות בית העסק שלי. העסק פרח מאז ללא שום השוואה למה שהיה קודם לכן!"