ויבא העם אל משה ויאמרו חטאנו כא ז
נספר סיפור ששמעתי מרבי חזקיהו מישקובסקי שליט"א:
הוא סיפר על בת, כמדומני מסמינר "אור החיים", בעלת תשובה ויתומה מאב. האם הייתה אשה מבוגרת, שעשתה את צעדיה הראשונים ביהדות, ולכן נהגה הבת להתייעץ עם דיין חשוב בבני ברק. בהגיעה לפרקה נפגשה הבת עם בחור בעל תשובה, אך לאחר שנפגשו מספר פעמים, היא חשה בלבול ומבוכה גדולה. מצד אחד, הוא מאוד מצא חן בעיניה, והיו בו מעלות רבות, אבל היו נקודות מסוימות שהפריעו לה באופן התנהלותו. היא התחבטה והתלבטה, ולבסוף באה להתייעץ עם אותו דיין. הוא שמע את הנקודות הבעייתיות שהפריעו לה, וסבר שלא כדאי להמשיך עם השידוך הזה. עם זאת, הוא חשש להכריע בעניין ולהמריץ אותה לומר את ה"לא". כיון שכך, עלה הדיין אל הרב שך, הציג בפניו דברים כהווייתם, וביקש את עצתו.
אמר לו הרב שך: "אל תיקח על עצמך את ההכרעה בשום פנים ואופן, לא ל'כן' ולא ל'לא'".
תמה הדיין לפשר התשובה הפסקנית, ואמר לו הרב שך: "לילדה הזו אין אבא, ובעצם גם אין לה אם שהיא יכולה לסמוך עליה. היא סומכת עליך. כרגע, יש בליבה רגש כלפי הבחור, והיא רוצה להתארס איתו. אם תגיד לה 'לא', היא תשמע לך, וביום מן הימים היא תתארס, מן הסתם, עם מישהו אחר. ואז, בכל פעם שתתעורר איזושהי בעיה קטנה או גדולה בבית, היא תגיד 'אהה, זה מכיוון שלא התחתנתי עם ההוא', ואתה תהיה האשם בעיניה. אם תגיד לה 'כן', בכל פעם שתהיה בעיה בבית, היא תגיד: 'הרי אני סיפרתי לו על כל הבעיות, שראיתי עוד לפני שהתארסנו, והוא אמר לי כן. הכל מכיוון שהוא לא שמע כמו שצריך…'. אם תכריע, אתה תהיה אשם עד אחרי מאה ועשרים שנה, ולכן אינך יכול להכריע".
"אם כן", שאל הדיין, "מה צריך אני לומר לה?".
אמר לו הרב שך: "שלח אותה אלי".
הדיין לא כל כך הבין מה פשר "תשלח אותה אלי", כלום מוכן הרב שך להיות "אשם" לגבי כל תשובה שיענה? בכל אופן, הוא אמר לבת ש"הרב שך רוצה שתעלי אליו", והיא הלכה בשמחה רבה, כשהיא מודה לקב"ה על הזדמנות הפז שנפלה בחלקה.
הרב שך פנה אליה, ואמר במאור פנים: "שמעתי שאת יתומה מאב. אני כבר מזמן חיתנתי את הילדים שלי, האם את מוכנה להיות לי לבת?".
מישהי היתה מסרבת?! היא נענעה בראשה בביישנות.
"אין צורך להתבייש", חייך הרב שך. "בת מגיעה אל אבא שלה בכל פעם שהיא זקוקה לעזרה או לעצה, נכון? לא רק כשיש לה שאלה חשובה וגורלית. בת זו בת. אם את לפני מבחן ואת במתח, תספרי לי. אם את אחרי מבחן, ואת מאוכזבת מהתוצאות, או אולי דווקא שמחה ומרוצה, תשתפי אותי. כל מה שחשוב לך, חשוב לי. תספרי לי איך אצלכם בפנימיה, מה את לומדת, מה מציק לך, ומה משמח אותך".
עשרים דקות ישבה הבת עם הרב שך, שמחה על ההזדמנות לשתף בחוויותיה מישהו שמקשיב באמת, מישהו שאכפת לו. אחרי עשרים דקות, היא עצרה. מה קורה פה, בעצם? היא יודעת שהרב שך עסוק מאוד, כל דקה שלו יקרה מפז, כי היא מוקדשת ללימוד תורה. אנשים רבים מחכים כעת כדי להתייעץ עם הרב, בענייני ציבור ובענייני הפרט, והיא יושבת ומספרת לו על חוויות מהפנימייה… היא חשה מבוכה גדולה, אך הרב שך עודד אותה במאור פנים: "אני שמח ששיתפת אותי, זה חשוב לי".
בעת שהיא החלה להפנים שהיא באמת רצויה ואינה מטרד, אמר הרב שך: "אני מבין שאת מאוד מתלבטת עכשיו בעניין שידוך מסוים. על מה ההתלבטות?".
היא הסבירה את השיקולים בעד ונגד, גם הציגה ניתוח של המצב, וסיפרה על תחושותיה. לאחר שהקשיב בתשומת לב מרובה, אמר הרב שך: "את יכולה לסגור את השידוך, שיהיה בשעה טובה. ובבקשה, תבואי אלי לבשר לי, כדי שאוכל לשמוח יחד אתכם".
יצאה הבת מביתו של הרב שך, באה לפנימיה, שמה אסימון בטלפון הציבורי, והתקשרה אל הדיין. "הרב שך הכריע לי לסגור את השידוך!".
"מה אמרת? הרב שך הכריע לסגור??".
"כן", היא אמרה בשמחה, "ככה הוא אמר!".
הדיין מיהר ויצא לביתו של הרב שך. הוא חייב לדעת, מה פתאום הרב שך אמר ככה?
"הרב, אני רוצה להבין, האם לא הסברתי לראש ישיבה נכון את הצדדים?"
"הסברת מצוין".
"אם כך, אני לא מבין. ראשית, למה ראש ישיבה אמר לי לא להכריע, והראש ישיבה כן הכריע? ושאלה שניה יש לי – אם הראש ישיבה הכריע, והוא סומך עלי שאני אומר דברים נכונים, למה היה צורך לקרוא לה? למה הוא לא יכול להגיד לי מה לומר לה?".
אמר לו הרב שך: "אתה לא מבין למה? הרי אמרתי לך למה – בכל בעיה שתתעורר, אתה תהיה הנאשם!".
"והרב לא יהיה 'אשם' בכל בעיה? מה ההבדל?".
"אומר לך מה ההבדל, אני קודם כל הפכתי אותה לבת שלי. לאבא מותר להגיד 'לא' לבת או לבן שלו. רק אחרי שהבהרתי לה שאני כמו אבא שלה, ושהיא יכולה לבוא אלי תמיד לשתף בשמחה ובצער, ולבקש כל עזרה נחוצה, ושכל מה שקורה לה חשוב לי ואכפת לי – רק אז אני יכול להגיד לה גם דברים שלא לגמרי מקובלים אצלה".
סטירה או סוכריית טופי
רבי שמשון פינקוס זצ"ל היה נוהג לחזק בענין המבט הנכון על "מכות" שהקב"ה מביא, כביכול, על האדם וכך היה הרב פינקוס אומר:
הזקנים הולכים בליל שבת עם סוכריות טופי בכיסים, ומחלקים לילדים בבית הכנסת. לא כל כך מצוי שעוצרים זקן ואומרים לו: "תגיד, יש לך רשות לחלק טופי לילדים? שאלת את אבא שלו אם הוא מרשה?", כל אחד אומר תודה רבה ומחייך יפה.
לעומת זאת, אם הזקן הזה יהיה בבית הכנסת, יראה ילד משתולל, ו'יפליק' לו סטירה, מיד יתנפלו עליו, "מה, אתה אבא שלו?!".
כלומר, אבא יכול לתת סטירה…
רבי אהרון לייב שטינמן זצ"ל שאל שאלה שרבים שואלים: איך יתכן שהדבר הקריטי ביותר ביהדות – חינוך הדור הבא – מופקד בידיו של זוג צעיר וחסר ניסיון שלא עבר שום קורס הורות?
השיב הרב שטיינמן, וזהו יסוד גדול מאוד: חינוך זה אהבה! אין בעולם אהבה גדולה מאהבת הורים לילדיהם. בורא העולם נותן להורים ילד, ונוטע בהם את האהבה לילד, ובעזרת ה' הם כבר יחנכו את הילד הזה טוב יותר מכל אדם אחר בעולם.
[מאת דורש טוב – מגילת אסתר)