סיפר כ"ק מרן אדמו"ר ה'דבר חיים' זי"ע מנדבורנה: היה מעשה אצל כ"ק זקני הרה"ק רבי מרדכי מנדבורנה זיע"א, אשר שנה אחת בסיום תפילת נעילה של יום הכיפורים כשאמר 'אבינו מלכנו' הרבה בבכיות עד למאוד, ויחרד כל העם המתפללים עמו בבית מדרשו, כי היו בטוחים אשר ח"ו נגזרה גזירה רעה והוא בכוחו הגדול עמֵל לבטלה.
אמנם לאחר התפילה, כדי להסיר הדאגה מקרב הקהל, פתח וגילה להם את סיבת בכייתו, כי באותה השעה נתגלה לו מן השמים שכאשר במהרה יבוא משיח צדקנו אזי יתהפכו הקינות של תשעה באב לזמירות של היום טוב של הגאולה השלימה, ומהקינה "אלי ציון ועריה" יהיה הקידוש של חג הגאולה, והראו לו את צירופי האותיות כיצד יתהפכו הקינות הללו מאבל ליו"ט.
וכאשר נתגלה לו זה הרז המופלא, חילה את פני ה' אלקיו שיתנו לו רשות לגלות הדבר [את צירופי האותיות הנ"ל] לרבים, ולא הסכימו מן השמים, והתאמץ בבקשתו בבכי ובתחנונים שיוּתר לו לפחות לגלות את הדבר לאנשי שלומו, וגם זאת לא הרשו לו, והוסיף להפציר עוד בבכיה רבה שיתנו לו רשות לגלות לפחות לכמה יחידי סגולה שבדור, אך גם זאת לא הרשו לו, ועל כך בלבד היתה בכייתו ולא משום שום גזירה קשה ח"ו.
(מתוך מאמר מאת הרה"ג ר' שמואל צבי גנץ שליט"א)