והייתם לי סגולה
נהגו ישראל לקדש אישה בטבעת ללא יהלום, מחשש שהיא לא תישום נכון, את שווי היהלום. כמובא בשו"ע: נהגו לקדש בטבעת שאין בה אבן.
רבנו ה'זרע שמשון' כותב על כך, כי הנה בפרשתנו אנחנו עדים למעמד האירוסין של ישראל עם הקב"ה: "כה תאמר לבית יעקב אתם ראיתם…" – מעמד קבלת התורה. הקב"ה ברא את העולם בעשרה מאמרות, כמובא במשנה באבות. רבינו מבהיר, כי יתכן לומר שהעולם עצמו הוא הקידושין של ישראל, העולם הזה משמש כ"טבעת"… ומסביר רבינו, כי מסיבה זו כבר בתחילתה מסבירה התורה את שווי העולם: "בעשרה מאמרות נברא העולם…" ואף עשרת הדברות – כך מביא רבנו מהזוהר והמדרשים – הם כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם.
מספר הרב ז': כאשר יצאתי לפני כמה שנים לאירופה עם קבוצת נופשים ללוותם בתור רב המלון, כדי לתת לנופש את הנופך הרוחני המתבקש, התיישב לידי בטיסה חזור אחד הנופשים, שהתיידד איתי ושיתף אותי כי כיום הוא אדם אמיד ובעל בעמיו:
"סוד עושרי החל לפני למעלה מחמישים שנה. גרתי אז באנטוורפן שבבלגיה, שם עבדתי למחייתי בבורסת היהלומים. התמחיתי לשום היטב את שוויים. באחד הימים עברתי להתברך אצל הרבי ר' איציקל מפשווערסק זצוק"ל, הוא הושיט לי את ידו הק' באמרו: 'הגיע הזמן שתתעשר'. עניתי 'אמן' בהתרגשות, וציפיתי מה ילד יום.
"תקופה קצרה לאחר מכן פנה אלי מכר, שידע כי חמי גר בארץ ישראל ומידי פעם אנחנו נוסעים אליו לארץ, לחגים וכדו'. הלה ביקש להפגיש אותי עם יהודי מתבולל שיש לו קרקע בארץ והוא מעונין למוכרה. נפגשתי עם המוכר. התברר שיש לו קרקע גדולה בסך מאתיים דונם באזור הישוב רחובות, והוא מעונין למוכרה במחיר מציאה בסך חמישים אלף דולר.
"מבחינתי אז, זה היה סכום עתק. ניסיתי להתלבט בקול: מהיכן אשיג סכום כזה? אולי אמכור את דירתי ואנסה ללוות מידידים וכו'… המוכר ששמע את התלבטויותיי אמר לי: 'חלילה, אל תמכור את דירתך, אני אפרוס לך את המכר בתשלומים נוחים ביותר'.
"היה לי מוזר העניין, נראה היה שהמוכר מחפש להתפטר מהקרקע הזו. כנראה טמון כאן איזה עוקץ… שמא יש איזו סיבה נסתרת לבולמוס האוחז את המוכר להתפטר מסחורתו. משהרגיש בחששותיי אמר לי: 'אשתף אותך בסודי. לפני המלחמה, בפולין של אז, גם אני הייתי יהודי שומר תורה ומצוות כמוך. לצערי בטלטלות המלחמה וסערותיה נתלשתי מהאילן היהודי המפואר ר"ל. יש לי ילדים ערלים. עשיר גדול אני ואחרי פטירתי הם יירשו הון רב, אבל את נכסיי בארץ ישראל הקדושה אני לא מסוגל ולא מעונין להוריש להם. אי לכך אני מעונין למכרם במהירות ליהודי'.
"משכך, הסכמתי להתאמץ לקנות חלק בארץ ישראל. המוכר אף עשה לי הנחה משמעותית נוספת והעיסקה יצאה לדרך. החלטתי כי בחג הפסח הקרוב, כשאסע לחמי לא"י, אקדים בכמה ימים את ביקורי ואבדוק מה העלתי בחכתי. התברר שמדובר בקרקע חקלאית מאתים דונם של תפוזים. זה אולי נחמד לפירות ט"ו בשבט, אבל לא במחיר כזה…
"לאחר כמה ימים פנו אלי ממשרד הבריאות בהצעה קוסמת לרכוש ממני את הפרדסים במחיר של מיליון וחצי דולר. ההצעה קסמה לי מאוד אך לא רציתי לעשות כזה צעד ללא ברכת צדיק. באותם ימים התקשורת לחו"ל לא הייתה דבר של מה בכך, כך שלשלוח את השאלה לרבי איציקל זיע"א לאנטוורפן לא היה קל טכנית. חיפשתי לשאול מישהו משכמו ומעלה כאן בארץ.
"עם אחיו של הרבי מגור ה'בית ישראל' זיע"א, המכונה באותם ימים: 'רבי שמחה בונם' – מי שלימים נודע כהרבי ה'לב שמחה' זיע"א – היה לי קשר, ופניתי אליו בשאלה מה עלי לעשות. הוא אמר לי בחכמתו כי אם משרד הבריאות מוכן לשלם מיליון וחצי דולר משמע שזה שווה הרבה יותר. 'לו לעצתי תשמע – אל תמכור!'
"פני התכרכמו. הרגשתי סוג של החמצה. כבר ראיתי בעיני רוחי את המזומנים בחשבון הבנק, וניסיתי 'ללחוץ' לקבל תשובה יותר מתאימה למשאלותיי. אז ענה לי ה'לב שמחה': אם אתה מתעקש למכור אז תמכור להם רק חלק. כך עשיתי. הם רכשו את השטח והקימו עליו את בית החולים 'קפלן' בפאתי העיר רחובות של אותם ימים.
"חזרתי לאנטוורפן כשכמות נכבדה של מצלצלים בכיסי, שמח וטוב לב. לתומי עברתי להתברך בשנית אצל הרבי רבי איציקל אשר ראה ברוח קדשו את אשר עשיתי. הוא פנה אלי בגערה: 'אני מביא לך עשירות ואתה מוכר את זה בכסף קטן בלי לבוא לשאול?' התביישתי מאוד והתנצלתי, אך הרבי הוסיף בטוב ליבו: 'למרות כך אתה תמשיך להצליח ולעשות חיל בעסקיך' – ברכה המתקיימת במלואה עד היום הזה.
קריאת הטייס לחגור חגורות בטיחות לקראת נחיתה בישראל סיימה את השיחה המרתקת, והותירה אותי עם התובנה שצריך להיות "מבין" בשווי של דבר… לדעת מהו האוצר הטמון בתורה ובמצוות ולא לאבדו במחיר נזיד עדשים…
(ע"פ גיליון התחזקות בביטחון – זרע שמשון)