כידוע, נהג מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל לייעץ לזקוקים לישועה לקבל על עצמם דברים שונים. וזכינו שפעם אחת חשף מרן זצ"ל טפח מדרכי הוראותיו.
היה זה אברך שהגיע לבית מרן זצ"ל לקבל את ברכתו לרפו"ש עבור זוגתו.
לאחר שבירכה מרן זצ"ל, הוסיף ואמר לאותו האברך ששאל במה להתחזק: "תעבור ללבוש מעיל עליון ארוך, ולא חליפה קצרה".
יצא האברך מבית מרן נבוך. לא די שאינו רגיל במעיל ארוך, אלא אף מכיוון שהינו בן עדות המזרח, כלל לא מצוי דבר כזה בחוג אליו הוא משתייך, והדבר כרוך עבורו בבושה רבה, אך מאידך מרן זצ"ל הורה לו כן ובירכו בזכות זה ברפו"ש לאשתו.
ניגש האברך לאחד ממקורביו של מרן ושח לו את חששו והתלבטותו. אותו מקורב נכנס אל מרן זצ"ל ושאל מדוע מורה מרן לאברך דבר שכה קשה לו?
אז גילה מרן את דרכו בתשובותיו לרבים, וכך אמר:
"לפעמים נדרשת מהאדם מסירות נפש בכדי לבטל גזירות קשות, ובזמננו, הדבר הקרוב ביותר ל'מסירות נפש', זה לעשות מעשה של מצווה או כל מעשה לשם שמים, שקשה לו לאדם מאוד. לכן", אמר מרן, "אמרתי לאותו אחד שיחליף את המעיל – דווקא בגלל שכל כך קשה לו, ואדרבה, הזכות של מעלת הצניעות תעמוד לו לזכות וה' ישלח לאשתו רפואה שלמה!
(מתוך חוברת 'לחזות בנועם ה" שע"י ארגון ארחות יושר)