הסיפור הבא התפרסם ב'דעהו', חיזוק יומי בענייני שמירה על גדרי הקדושה במקום העבודה, וכך הובא המעשה: לפני כחמש-עשרה שנה, הרב דוד משה ליברמן זצ"ל, רב קהילת "שומרי הדת" באנטוורפן, אמור היה לקבל מדליה יוקרתית מאוד מאת מועצת עיריית אנטוורפן. הטקס התקיים ברוב פאר והדר. מנחה הטקס שיבח את כישוריו של הרב ליברמן בהנהגת הקהילה, ועל הפעילות ההומניטרית שלו למען יהודים ושאינם יהודים כאחד.
ואז, הוא ביקש שהרב ליברמן ומושלת המחוז ייגשו אל קדמת הבמה כדי שמושלת המחוז תוכל לענוד את מדליית הכבוד סביב צווארו של הרב.
היהודים שהשתתפו בטקס החליפו מבטים מודאגים ביניהם, אך הרב ליברמן כלל לא היסס. הוא ניגש אל המיקרופון וביקש להקדים ולומר כמה מילים. הוא החל לספר על רבי עקיבא מהגמרא, רבי עקיבא ועשרים וארבע אלף התלמידים שלו, וכיצד אשתו רחל היתה זו שאפשרה לו ללמוד וללמד תורה ולהעמיד תלמידים רבים כל כך, ולכן, כל כבוד שניתן לו, באמת הגיע לה.
הרב ליברמן הסביר כי הביטוי "מאחורי כל אדם גדול ישנה אישה גדולה", מקורו בתלמוד ובאורח החיים שלנו. הוא סיכם ואמר שמכיוון שאשתו היא הסיבה האמיתית שעומדת מאחורי כל ההצלחות שלו, הוא היה רוצה לבקש שהיא תעלה ותקבל את המדליה במקומו.
שמעתי את הסיפור הזה ב"שבעה" על הרב ליברמן מפי בנו ועוד אנשים שנכחו בטקס.
כעין זה כתב הרב יוסף חיים אוהב ציון על הגאון רבי אברהם גניחובסקי:
היה זה באחד מאלפי הפעמים שנסע ר' אברהם באוטובוס כדרכו, והנה לפתע מתיישבת לצידו אשה… (זה היה עוד הרבה לפני עידן המהדרין, וקול 'הדרת הנשים' טרם יצא על הארץ), נו מה עושים עכשיו? איך גורמים לה לעבור מקום בלי שתרגיש איזה צל של פגיעה ח"ו?
לא אדם כהג"ר אברהם זצ"ל יאבד עשתונות, ותיכף פנה אל האשה באומרו:
"סליחה אני מתנצל אבל כדאי שתדעי שיש לי 'כרוספדין'…".
אשה זו ודאי לא ידעה מה זה 'כרוספדין' (ולמי שעוד לא יודע: ציצית), רק חשבה שמדובר באיזו 'מחלה' מדבקת, ותיכף עזבה את המקום לרווחתו של ר' אברהם זצ"ל…