"לא תשתחווה להם ולא תעבדם" (כ, ה) להתקשר
בזוהר הקדוש: "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה".
כתב הרב הקדוש בעל ה'תניא' בספרו (אגרת הקודש, כה) על מאמר חז"ל וז"ל: "והטעם (שכל הכועס כאילו עובד עבודה זרה) מובן ליודעי בינה, לפי שבעת כעסו נסתלקה ממנו האמונה. כי אילו היה מאמין שמאת ה' הייתה זאת לו, לא היה בכעס כלל".
לפנינו כמה עובדות בטיב ההתרחקות מהכעס – שיש להתרחק ממנו כמו עבודה זרה!
מעשה היה בביתו של אחד מגדולי הרבנים בירושלים קרתא דשופריא, אשר לאחר שזיכהו השם יתברך וכבר השיא כל בניו ובנותיו, והציפורים עזבו כולן את הקן… לא נותר בפני הרבנית הצדקנית מי שיערוך לה סדר קניותיה. לפיכך, מתוך שמחה והודיה לה' שלא השאיר בביתו 'עוזר'… השתדל הרב מידי בוקר בעצמו לקיים מצוות חסד דאורייתא, וכשצעד לביתו אחר תפילת השחר, התקשר מידי יום הביתה, לשאול את הרבנית אם צריכה אולי שיקנה עבורה משהו בחנות המכולת.
בוקר אחד, תפסה הרבנית את קו הטלפון בשיחה ארוכה עם אחת הבנות, שבהיותה לאחר לידה נצרכה להרבה עידוד וחיזוק מן האם הרחמניה והמסורה.
תוך כדי שיחתה הארוכה, ניסה הרב הגדול, שסיים זה עתה תפילת שחרית, להתקשר אל הרבנית ולשאול כדרכו מה צריכה שיביא לה מן החנות, אך בהיותה עסוקה בריכוז ליבה ונפשה בשיחה עם היולדת הטריה – לא נענתה אל הצלצול הקוטע של השיחה הממתינה… גם כשחזר הרב וניסה כמה פעמים להתקשר 'ולאותת' לה, שאולי תפסיק לרגע ותענה לשיחה הממתינה, שנועדה בשבילה ולצרכה – התעלמה מן השיחה הנכנסת והמשיכה כדרכה לשוחח, אף שיכולה היתה בקלות לעבור לרגע לשיחה השניה, לומר בקצרה את מצרכי הקניה היומית, ולחזור תכף לשיחתה…
באותן דקות הרהר הרב בנפשו: הנה שתי דרכים לפניך בתגובת מקרה מכעיס זה:
- לכעוס ולהקפיד בדבר, ולהעמיד את האישה במקומה! שמן הראוי לשים לב לשיחה ממתינה של בעלה, הרי יודעת היא היטב שהוא המתקשר בשעה הזו כבכל יום, ושמתקשר – לטובתה היא!
- להבליג ולהתגבר, לסבול הדבר ולשתוק, כמי שלא היה ולא כלום!
כמובן בחירת הצדיק היא תמיד בטוב, המשיך, אפוא, הרב בדרכו אל ביתו בלב שלם ונינוח, ודילג על הקניה בחנות. משהגיע הביתה נכנס בשמחה בברכת 'צפרא טבא' מאירה כדרכו, תוך שהוא משכיח לגמרי מליבו אותו מקרה שהכעיסו בדרכו…
והנה משנכנס פנימה, חש תיכף בריח שרוף המגיע לאפו, הרבנית ישובה הייתה אותה שעה במנוחה בחדרה, עדיין בהמשך אותה שיחה אריכתא… והבית כולו אפוף עשן וריח שרוף שמגיע מן המטבח…
הרב הצדיק רץ תיכף אל המטבח, והנה רואה הוא מונח על האש שבכירים סיר חצילים, שהעמידה הרבנית הצדקנית במסירותה לבישול לארוחת הצהריים בשביל היולדת, אך כששיחת הטלפון התארכה ונמשכה, לא שמה אל ליבה שכל התבשיל כבר נשרף מזמן, ועוד רגע קט והבית עולה בלהבות!!! ה' ישמור ויציל!
מיד תפס הרב כמה ספלים מים, וכיבה תיכף את האש שכבר החלה להיתמר אל על, וברגע האחרון ממש הציל את הבית משריפה!
"באותה שעה הראו לי מן השמים" – סיפר הרב אחר כך לתלמידיו – "הנהגת השם יתברך במידה כנגד מידה! אתה כיבית בליבך את אש הכעס הבוערת, ומן השמים זיכו אותך בהצלת ביתך ממאכולת האש!!!".
באותו יום, בעת קבלת קהל, הגיע לפני הרב אדם בעל מפעל גדול, והתלונן על שריפות שפורצות במפעל ללא סיבה מובנת, ושאל מה עליו לתקן כדי למנוע מכה זו?
ענה לו הרב, מתוך מה שלמד על עצמו ועל בשרו כמה שעות קודם לכן… "כשתכבה את השריפה שבתוך לבך ונפשך, שלא לכעוס ושלא להכעיס, לא במפעל עם הפועלים, לא בבית הכנסת בין חברים, ועל אחת כמה וכמה שלא בביתך פנימה עם בני הבית, שלא להתכעס ושלא להקפיד – אז ממילא תכבינה כל שאר השריפות!"
"ואכן", סיפר האיש: "לאחר שקיבלתי על עצמי קבלה זו, ומשלתי ברוחי להתנהג בסבלנות ובאורך רוח לכל אדם ובכל עניין, לא היו, ברוך השם, עוד שריפות במפעל!".
(מתוך 'טיב המעשיות')