סיפר הרבני הרה״ח ר' משה בצלאל בודק יו״ר קרן הצלה, את אשר שמע מפי הרה״ח ר׳ ליפא לפקוביץ זצ״ל יו״ר קרן הצלה, מראשי קהילת סאטמאר בארה״ב:
בשנת תשנ״ח נסע רבינו לארה״ב במיוחד כדי לפעול למען קרן הצלה, ופעל שם רבות במשך כמה שבועות וכיתת רגליו מהכא להתם בכינוסים שונים לפעול ולהפעיל לגייס כספים בסכומים הגונים למען העמדת החינוך הטהור בארץ הקודש.
והנה בלילה האחרון ששהה רבינו בארה״ב טרם צאתו לארץ ישראל, ביקשו מנהלי קרן הצלה להשיב לו הכרת הטוב, ונכנס הרה״ח ר׳ ליפא לפקוביץ יו״ר קרן הצלה לאכסניה של רבינו, ונתן לו סכום כביר לטובת הכולל של רבינו בארץ ישראל, ועוד הוסיף לתת לו סכום נוסף לכסות את הוצאות הנסיעה מארץ ישראל לארה״ב והוצאות האכסניה וכו׳.
אמנם למחרת בבוקר, טרם נסיעתו לארץ ישראל, ניגש רבינו להרב לפקוביץ, והשיב לו את כל הכסף כמות שהוא בלא אומר ודברים.
תמה הרב לפקוביץ ושאל: בשלמא הכסף שניתן בכדי לכסות את הוצאות הנסיעה והאכסניה, רשאים אתם לוותר עליו, אבל יש כאן גם סכום עתק שניתן עבור החזקת הכולל, והיאך הותר לכם להחזיר כסף שניתן להחזקת אברכים.
השיב לו רבינו בקיצור: ״ענייני הלכה תשאיר לי״. ולא רצה לנמק את טעמו.
שוב תמה הרב לפקוביץ ואמר: ״רבי, תורה היא וללמוד אנו צריכים, ומה ראה רבינו על כך״.
השיב לו רבינו, שברצונו לקיים המצווה בנקיות – מתוך ״ריינקייט״, ולאחר שטרח זמן רב למען שמירת החינוך הטהור בארץ הקודש, אין רצונו להפסיד את מעלת נקיות המצווה על ידי קבלת טובת הנאה למוסדותיו, ובתורת גזבר רשאי הוא לסרב לקבל נתינות הפוגעות בקיום מצוותיו בטהרת הלב בנקיות גמורה.
(גיליון 'מאמר שבועי משיעורו של מרן הגר"מ שטרנבוך שליט"א')