"ואתה תצוה את בני ישראל" וגו' (כז, כ).
פירשו בספרים הקדושים 'תצוה' מלשון צוותא וחיבור, שתחבר עצמך באחדות ובאהבת רעים ביחד עם בני ישראל. – ובזאת יקחו אליך "שמן זית זך", שתהיינה התורה והמצוות שלמות זכות וצלולות, כי בהעדר תיקון המידות עדיין מעורב בתורה ותפילה טוב ורע, והמידות המושחתות גורמות הקלקול בכל דבר. בחיבור עם ישראל בצוותא ובאהבה, זוכים לתיקון המידות, שתעלינה ותארנה בשמן זית זך.
אחד מגדולי הצדיקים בדור שלפנינו היה האדמו"ר הקדוש מקופיטשניץ זצוק"ל, שבעת מלחמת העולם הראשונה ברח כיתר אדמו"רי בית רוז'ין מקופיטשניץ אל וינה הבירה, שנותרה אז מחוץ למלחמה. לאחר מכן הגר לארצות הברית שבאמריקה.
מידת טובו וענוותנותו, ואהבת ישראל שיקדה בו היו מפורסמות לשם דבר, סיפורים רבים נקשרו בטיב מידותיו הנאצלות והמזוככות.
באחד מביקוריו בארץ הקודש, הגיע לביתו של הגאון המפורסם רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל בשכונת בית וגן בעניין ציבורי מסוים. בתום הביקור בקש להזמין עבורו 'טקסי' שיחזירהו לבית מלונו, והגאון ר' שלמה זלמן ירד עמו ללוותו בדרכו.
באותם ימים לא היו מוניות רבות כבימינו, ההמתנה לטקסי היתה אורכת זמן רב, לפעמים אף כחצי שעה ויותר. כשראה ר' שלמה זלמן שהמונית מתאחרת, והרבי הקדוש, שהיה זקן וחלש, עומד כך כל העת על רגליו, ציווה להוריד עבורו 'כסא' מן הבית, כדי שיוכל הרבי לשבת בעת ההמתנה הארוכה, ולא יצטרך לטרוח בעמידתו כל אותה עת.
ברם, כשהציע ר' שלמה זלמן את הכסא לפני הרבי, ובקשו לשבת לפוש קמעא, מיאן הצדיק להתיישב, ונשאר לעמוד על עמדו. רבי שלמה זלמן הפציר ברבי שוב ושוב, אך הוא מיאן לשבת.
כשראה שהגאון מתפלא על סירובו העיקש, פתח פיו בחכמה ואמר לגאון: "הנני חי תמיד בתחושה שכל פעולה ופעולה הנעשית כאן 'מצולמת' שם למעלה, ובכן איזה טעם תהיה לתמונה שכזו, שאני יושב ואילו אתם עומדים כאן לידי?"
אם אין לכם שום מוסדות, על מה אתם נקראים רבי?"
האדמו"ר הקדוש מבלוז'וב זצוק"ל בראשית דרכו על אדמת ארצות הברית, כאשר טרח להקים שם את בית מדרשו, ערך פעם 'דינער' לטובת בית המדרש כאשר נהוג ומקובל באמריקה לערוך מפעם לפעם מסיבת מלווה מלכה לצורך החזקת המוסדות, במהלך המסיבה נערך דינער גדול, בו תורמים כל הנגידים סכומי ענק לצדקה.
היה זה הדינער הראשון שנערך באמריקה לטובת מוסדות בלוז'וב – אך גם האחרון!
הסיבה שהיה אותו דינער המגבית הפומית האחרונה שערך הרבי, נעוצה במקרה קטן ופשוט, שקרה ימים מספר לאחר אירוע הדינער, שנחל הצלחה אדירה, והכניס הון רב לטובת בנין בית המדרש.
כשיצא הרבי בימים שלאחר הדינער לדרכו ברחובה של עיר, הגיע אל מעבר חציה, ונצרך להמתין שם להתחלפות האור ברמזור המקומי, שיורה על אפשרות חצית הכביש. בעודו עומד וממתין על שפת המדרכה, רואה הוא למולו בעבר השני של הכביש יהודי מקומי ממכריו ואוהדיו שאף הוא המתין כמוהו לאור ברמזור שמתחלף כדי לחצות את הכביש מנגד. אולם תיכף כשראה אותו יהודי את הרבי מרחוק, נעמד מהסס מעט. הוא החוויר והראה סימני בושה וחוסר נעימות, והמתין עד שיחצה הרבי את הכביש. בהגיע הרבי הקדוש סמוך אצלו, נגש מיד בפיק ברכיים והתנצל מאד על שלא היה ביכולתו להגיע אל הדינער הגדול… "אכניס את הצ'ק מאוחר יותר!" הבטיח האיש, והרבי הודה לו מקרב לב ובהארת פנים כדרכו בקודש.
כשחזר הרבי לביתו היה נסער ביותר, ואמר: "כל העסק הזה לא בשבילי! אם כתוצאה מן הדינר חשים אנשים אי נעימות לעבור על ידי ברחוב, אינני צריך את כל זה! איני מסוגל להפריע לאנשים לחצות את הכביש ברגיעות ובנעימות!"
ואכן את פקודתו שמרה רוחו, הוא לא ערך יותר מעולם לא דינר ולא 'מסיבת תה', ומלבד בית מדרשו שהחזיק שם , לא הקים שום ישיבה או תלמוד תורה וכיוצא בזה, ועמד על כך בתוקף שלא להקים שום 'מוסדות' שתיפול חזקתם על אנים אחרים..
כשנשאל פעם על ידי אמריקאי מקומי: "אם אין לכם שום מוסדות, על מה אתם נקראים רבי?" – ענה הצדיק על אתר: "בשביל לעזור לאנשים, ולא בשביל להקשות עליהם!"
הכל נענו בבת שחוק לשמע דברי קדשו
מעשה נוסף מטיב מידותיו התרומיות של הרבי הקדוש מבלוז'וב זצוק"ל:
בהגיעו פעם להשתתף בשמחת ברית מילה שהוזמן אליה, שמח לפגוש שם את רעהו הרבי הקדוש מבויאן זצוק"ל, שהוזמן אף הוא להשתתף באותה שמחה.
בעל הברית שראה לפניו את שני הצדיקים מגדולי הדור, לא ידע להשית עצות בנפשו, למי יכבד בסנדקאות?
הוא נגש אפוא בדחילו ורחימו אל שני הצדיקים שישבו יחדיו ושוחחו באהבה וברעות כדרכם של צדיקים, ואמר שהיות ושניהם חשובים מאד לפניו, אין הוא יודע להכריע למי לתת הסנדקאות, ולכן יחליטו הצדיקים בעצמם מי ביניהם יהיה הסנדק.
הצדיקים הסתודדו ביניהם דקות אחדות, כשכל אחד מהם מתעקש לכבד את רעהו, כל אחד טען שחברו חשוב יותר ממנו ולו יאה כיבוד זה! לפתע קם הרבי מבלוז'וב ואמר אל הבויאנער : "הרי הכל מודים שסידור קידושין גם הוא כיבוד חשוב… אם כן קחו אתם איפו את הסנדקאות, ואני אקח את הסידור קידושין!
הכל נענו בבת שחוק לשמע דברי קדשו, כי כבר היה זקן ושבע ימים, ואילו הרך הנימול זה עתה נולד… אך הבויאנער רבי קבל את דבריו ברצינות, ושמש בסנדקאות באותה ברית.
למרבה הפלא האריך הרבי הקדוש מבלוז'וב ימים רבים כנודע, שנפטר בהיותו קרוב לגיל מאה שנים, ובהגיע עת חופתו של אותו הבן, היה הבלוז'ובער מסדר הקידושין בחופתו, לשמחת לב כל המשפחה שזכרו היטב את דברו בברית המילה!
בהיותו כבר למעלה מגיל שמונים, אמר פעם לאדם שהזמינו לברית מילה, ונבצר ממנו להשתתף בשמחתו: "לא יכולתי להגיע אל הברית, אבוא בלי נדר לבר מצוה!"
אכן כעבור שלש עשרה שנים, השתתף בשמחת הבר מצוה, כפי שהבטיח!
הוא חי תמיד עם אמונה פשוטה ותמימה ולא האמין בטבעיות העולם ובהסתכלות אנושית שאדם זקן הוא קרוב נוטה… רק הכל בידי שמים!
כיצד תספיק אחר כך עוד לבשל ולהכין את כל זה לכבוד שבת?
הגאון הצדיק רבי אפרים זלזניק זצ"ל, היה כידוע ראש ישיבת מצוינים דעיר הקודש ירושלים תובב"א. באחד מימי השישי בצהרים, בדרכו לישיבה הקדושה לתפילת מנחה גדולה של ערב שבת קודש, עבר על יד 'שוק מחנה יהודה' הסמוך, וראה אישה מבוגרת הנסחבת עם שקיות מלאות, פירות וירקות רבים ושאר צרכי השבת שקנתה זה עתה בשוק. כידוע ביום שישי אחר הצהרים צונחים מחירי השוק מאוד, וניתן לרכוש מכל טוב במחירים מוזלים ביותר.
כשראה זאת ראש הישיבה הצדיק, חלפה מחשבה בראשו, שהנה את כל זאת צריכה היא עוד להספיק להכין ולבשל לפני השבת… והיא אשה מבוגרת, בקושי נשרכת בדרכה עם כל הכבודה הזו, ועליה עוד להיגרר עד תחנת האוטובוס… ומשם להעלות הכל לביתה, כיצד תספיק אחר כך עוד לבשל ולהכין את כל זה לכבוד שבת?
וממחשבה למעשה, הוא נגש תכף לאותה אישה, ובקשה לזכותו במצוה – רוצה הוא לסחוב עבורה את חבילותיה הכבדות.
האישה הזקנה הודתה לו מאד, היא כמובן לא הכירתו ולא ידעה כלל שזה אחד מגדולי הדור. הוא סחב כך ברחובה של עיר את כל המשא הכבד עד תחנת האוטובוס הסמוכה, כשאותה זקנה מרעיפה על ראשו ברכות לרוב, ושכמוהו ירבו בישראל וכו'.
לעת ערב בסעודת ליל שבת קודש, סעד אצלו בנו על שולחנו את סעודת השבת, ואמר אז לבנו, שכאותה תפילה מנחה שהתפלל לאחר הכנה שכזו באותו ערב שבת לא התפלל מימיו! הוא היה מלא רגש וחיות קודש והתפלל בבכיות עצומות, כפי שלא התפלל מעולם!
(מתוך ספר "טיב המעשיות" )