פעם בליל שבת קודש התאחר הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע להיכנס לעריכת הטיש. כשנכנס, התנצל ואמר על עצמו: מאיר'ל אינו נכנס לטיש לפני שהוא מתבונן בכל אלה שבאו אליו ומוצא שהוא גרוע יותר מכולם. והנה השבת הגיע יהודי אחד שמאיר'ל לא היה יכול למצוא בשום אופן מה שהוא יותר טוב ממאיר'ל. אך בסוף התבונן מאיר'ל, שאם חס ושלום מאיר'ל היה במצב שלו, הרי הוא לא היה נוסע למאיר'ל, ואיש זה הרי כן נוסע למאיר'ל, אם כן הרי הוא יותר חשוב ממאיר'ל, ולכן מאיר'ל כבר היה יכול להיכנס לטיש…
היתה פעם אלמנה עניה שבנה היחיד נהיה משותק ולא יכול להניע את גופו, וחסידים הציעו לה שתלך אל הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן לבקש רחמים על בנה. מכיוון שהיא לא היתה בקיאה במנהגי החסידים, הסבירו לה שצריך להביא לרבי כסף לפדיון נפש, לפחות מטבע 'קרוין', מטבע שהיה שווה חמישים פרוטות.
אספה האישה פרוטה לפרוטה עד שהגיעה לחמישים פרוטות, צררה אותם בצרור, ובאה אל הרבי הקדוש. את בנה החולה השאירה בחוץ בחצר, והיא נכנסה אל חדרו של הרבי, והניחה על השולחן את הצרור עם חמשים הפרוטות.
ראה הרבי הקדוש את הצרור והתחיל לגעור בה כאילו הוא כועס: למאיר'ל מביאים סכום קטן כל כך?! ועוד במטבעות קטנים?! ותוך כדי דיבור תפס הרבי את צרור המטבעות וזרק אותם החוצה מהחלון.
האלמנה השבורה נשאה את רגליה ויצאה החוצה, והנה היא רואה שבנה מהלך כאחד האדם ואוסף את המטבעות שנזרקו אליו מהחלון. אך היא לא תפסה שרבי מאיר'ל פעל לה את ישועתה, היא פנתה אל בנה ואמרה לו: "ברוך השם, שהתרפאת מבלי שנצטרך את הטובות של הרבי הכועס"…
(מתיקות הדף היומי)