הרב אברהם פוקס
השמועה פשטה במהירות. האדמו"ר מצאנז הגיע לבקר את פליטי השואה השוהים בעיר גוטניק שבגרמניה. היהודים כולם החלו לרוץ לכיוון העיר, בתקוה לפגוש את האדמו"ר ולהתברך ממנו. גם ר' מנדל פשיטיק זצ"ל מחסידי גור ששהה במקום בבית החולים הגיע כשהוא מדדה לכיוונו של האדמו"ר. לפתע קלטו עיניו של ר' מנדל שהאדמו"ר אוחז בידיו משהו מוכר.
ליבו החל פועם בהתרגשות וצעק: "האם האדמו"ר הביא לנו גדילים לעשות מהם ציצית?" שאל כשכולו תקווה.
האדמו"ר שהתמלא התרגשות לראות יהודי שלאחר שנות האימה הנוראות עדיין כל כך שמח לקיים מצות ציצית, הנהן בראשו בשמחה. "אולם", אמר האדמו"ר, "לצערי יש עימי רק סט אחד של חוטים ורק אחד מהנוכחים יוכל לזכות במצוה". בכוונתו היה לערוך הגרלה בין הנוכחים ולתת לזוכה את הציצית.
ר' מנדל שהבין כי רק אחד יזכה במצוה, החליט לעשות מעשה. הוא קרע את חולצתו כך שנהייתה בעלת ארבע כנפות, ואז אמר לרבי שהיות והוא כעת חייב מדאורייתא בהטלת ציצית בבגדו אזי מן הראוי שיקבל הוא את הציצית. דמעות עלו בעיני הרבי, דמעות של התרגשות, בראותו עד כמה המצוה חביבה ליהודי. אולם אז פנה הרבי לר' מנדל ואמר: "עוד קודם שבאתי לכאן היה בכוונתי לערוך הגרלה בין הנוכחים, ולכן כולם קנו את הזכות להשתתף בהגרלה עוד לפני החיוב שלך במצוה. לכן נערוך את ההגרלה בכל זאת".
הסתכל הרבי במבט אוהב בפני הנוכחים וכשנח מבטו על פני ר' מנדל המשיך ואמר: "אולם אין לי ספק שאם כוונתך אכן לשם שמים, אזי תזכה אתה בהגרלה והציצית תעבור לידיך".
המתח ששרר בין מאות משתתפי ההגרלה היה רב, ואז נשמעה קריאת התפעלות גדולה, כשהתברר שאכן ר' מנדל זכה בהגרלה.
(אור השבת)