מספר בנו של מרן הגר"ח זי"ע הגאון רבי יצחק שאול קניבסקי שליט"א:
מהעת שידעתי לקרוא היטב, אאמו"ר זללה"ה התחיל ללמוד איתי (וכן עם כל אחיי, כל אחד בנפרד). התחלנו בשמחת תורה, מבראשית עד שני, הוא היה קורא במתינות ומסביר, ואח"כ הוא מקשיב בסבלנות עד אין קץ איך שאני קורא ומסביר; למחרת ביום שני למד משני עד שלישי וכו', עד שבשנה הבאה סיימנו את כל החמישה חומשי תורה.
אח"כ למד איתי את כל הנביאים ראשונים, אח"כ למד איתי את כל המשניות: הוא למד משנה והסביר ואח"כ הקשיב איך אני מסביר, וכך למד שני פרקים ליום, עד שסיימנו את כל המשניות, וכשסיימנו למד עוד פעם את כל המשניות כמתכונת הראשונה.
אח"כ למדנו ש"ס, החל מברכות עד נדה ועד בכלל, שני דפים ליום. הוא קורא שני דפים בלי רש"י ותוס' ומסביר היטב בסבלנות ואח"כ מקשיב איך שאני מסביר. והלימוד היה יום יום מבלי להחסיר שום יום, בין בשבת בין בער"ש וביו"כ ובת"ב (=במוצאי ת"ב, כי בת"ב אסור ללמוד) ובבין הזמנים. אין יום שלא למדנו את השני דפים.
דכירנא שיום אחד נסענו לרמת השרון לקנות אתרוגים וזה היה נסיעה עם כמה אוטובוסים, ולקח אאמו"ר זללה"ה גמרא בידו ובין אוטובוס לאוטובוס למד איתי כמה שהספקנו, וכמובן שבסוף היום סיימנו.
כל גמ' שהיה שם "חשבונות" (כך הוא הי' קורא לזה), כגון ההיא דעירובין פ"ג 'שליש של ציפורי' וכל הגמ' שם, או ההיא דסוכה דף ח' 'אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשא באלכסונא' וכו' וכן את כל החשבונות בכלאים פ"ג ופ"ה בר"ש שם, למד איתי בסבלנות כל מילה שם, וכן בכל הש"ס הוא ז"ל לא התעצל והסביר לי, בעודי נער ובקושי רב קלטתי את כל החשבונות לפרטי פרטים עד שתפסתי, ואח"כ הקשיב האם אני אומר נכון.
דכירנא כד הוינא טליא ולמד איתי משניות קנים, וכשהגיעו לפ"ב במשנה 'פרח אחד מן הראשונה לשניה לשלישית' וכו' כנראה לא הצלחתי להבין מדויק, הוא ז"ל עם העקשנות והסבלנות הגדולה שלו טייל איתי ברחובות בב"ב, זה היה בבין השמשות של מוצ"ש, והסביר לי בע"פ את המשנה עד שהבנתי.
כד הוינא טליא מאד היו תקופות שלמדנו ושנינו שוכבים יחד במיטתו ולומדים עד שמסיימים את הקצבה, והיו תקופות שהיינו לומדים בלילה לפני תפילת ותיקין, כגון בחורף שהנץ מאוחר, ודכירנא שהיה לי קר מאד (לא היה תנור, כנראה חשש שזה ירדים אותו) ואני הילד הייתי מתעטף בשמיכה (הוא לא) וכך היינו לומדים, העיקר לא לבטל את הקביעות. לפעמים הייתי עייף מאוד, אבל להגיד לו לא העזתי, כי ראיתי איך שהוא מוסר נפשו על הלימוד הזה (לא שהוא אמר איזשהו רמז שזה קשה לו, אך ראו בחוש איך שזה בנפשו והוא לעולם לא יבטל הלימוד הזה).
ממש קיים בנפשו הפסוק 'הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותידד שנתי מעיני', כל באי עולם לא יכלו להזיזו מקביעותו. אע"פ שהוא לא קיבל מאף אחד בעולם עידוד על הלימוד הזה, אני אמרתי לו תמיד שאני לא זוכר מהלימוד הזה כלום, כי כך הרגשתי, והוא השיב לי בעקשנותו: אתה עוד תראה שיהיה לך הרבה תועלת מהלימוד הזה. והאמת שדבר אלקים היה בפיו, כי הלימוד שאני הכי זוכר זהו מהלימוד איתו.
כמובן איך שהגעתי ללמוד מיד היה סוגר את ספרו ומתחיל ללמוד איתי מיד בלי שום שהיות ודיבורים, ובאמצע הלימוד לדבר, מאן דכר שמיה.
אחרי שסיים איתי את הש"ס, התחלנו ללמוד עוד פעם את הש"ס, אך הפעם בסדר אחר: אני הכנתי כל יום שני דפים עם רש"י ותוס' ולמחרת אחר תפילת ותיקין קראתי לפניו את שני הדפים גמ' ותוס' והוא היה מקשיב, ודאג שכל גמ' שתוס' מביאו שאני לא אתעצל (בשעת ההכנה) ואלמד בפנים, והוא היה מאוד מקפיד בזה, וכמובן בזמן שלמדנו איתו, הוא מיד הבחין האם עיינתי בפנים בגמ' ההיא או לא, וכל קושיה ותירוץ בתוס' הייתי צריך להסביר היטב. ללימוד הזה הצטרפו שני ידידיי הגאון ר' אלחנן בלוך שליט"א והגאון ר' יעקב משה איזקוב שליט"א [וכמובן היה אסור להם להחסיר שום יום, ואם הי' להם אונס גמור הוא ז"ל היה משלים איתם בערב את הדפים].
וכשסיימנו ברכות וכן כל גמ', היינו חוזרים כל אחד בפנ"ע כמה פעמים על הגמ' שסיימנו, ובימים האלו היה הפסקה ולא למדנו עם אאמו"ר זללה"ה. וכשסיימנו לחזור והרגשנו שאנחנו כבר קצת זוכרים, היה הוא ז"ל מתאמץ ויושב ועורך מבחן על כל המסכת שלא כסדר, ואח"כ היה הוא ז"ל בודק עם כל אחד מאיתנו בנפרד על התשובות אחד לאחד והיה מעיר הערותיו בענווה גדולה ולא היה כותב ציון.
אחרי שסיימנו ברכות למדנו זרעים ע"פ ר"ש ז"ל, ובזה למדנו עמוד ליום (כי אמר שעמוד עם ר"ש בזרעים [וטהרות] שווה לשני דפים בגמ' רגילה), וגם בזה אחרי כל מסכת כגון פאה ערך מבחן כנ"ל.
וכשסיימנו זרעים למדנו שבת וכו' עד שסיימנו את כל הש"ס בעזה"י כולל כל טהרות עם ר"ש. וזה נמשך הרבה שנים. לא למדנו לפי סדר הש"ס, למשל, כשהתחתנתי למדנו נדה, וכשנולד לי בן בכור למדנו בכורות (בתחילה למדנו פ' יש בכור, כי זה יותר למעשה, ואח"כ חזרנו לתחילת בכורות עד שסיימנו). וכשסיימנו כל הש"ס הוא ערך מבחן על כל הש"ס כולו עם מאות שאלות. ואח"כ למדנו ירושלמי גם כהמתכונת של לימוד הבבלי, והכנתי את הירושלמי ע"פ הגהותיו שבגליון ועם הביאור של גיסי הגר"ז ברוורמן שליט"א.
(מתוך מילי דהספידא בהקדמת הספר 'דעת נוטה' על חומש במדבר שראה אור בימים אלו; הובא בגיליון שיח אמונה)