"ואפילו כולנו חכמים" (הגדה של פסח)
היינו פעם אצל מו"ר מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל בפורים, ובתוך הדברים אמר: "בחור שואל שאלה אם לעשות שידוך – בתורה יש עבורו תשובה! אדם שואל אם לפתוח חנות או לא – בתורה כתובה על כך תשובה!", והוסיף ואמר: "כל אדם, אפילו חכם, מוכרח לטעות לפעמים בענייני החיים, אבל ה'חפץ חיים' לא טעה מעולם! ואיך זה יתכן? כי אצל ה'חפץ חיים' לא היתה שום תשובה שלא היתה 'תורה'!. אדם טועה לפעמים", אמר מרן זצוק"ל, "אבל התורה הקדושה אינה טועה לעולם! ומרן הח"ח – הן היה כל כולו תורה!…"
אמר לו מישהו קרוב שיש שם: "הראש ישיבה ודאי מתכוון, שמי שלומד הרבה תורה נהיה חכם, והוא יודע לענות תשובה. הרי בתורה לא כתוב אם לפתוח חנות מכולת או לא!". מרן ממש נזדעזע, וכשפניו להבים דפק על השולחן שלוש פעמים ואמר: "ניין! ניין! ניין! סי שטייט! סי שטייט! סי שטייט!" – לא! לא! לא! זה כתוב! זה כתוב! זה כתוב! לא שזה מגיע מחכמה!"
ישבו שם הקרובים אליו, והעז מישהו לשאול: "היכן זה כתוב?", והוא ענה והסביר באריכות. וכדוגמא נתן שהיודע כל כללי חובת ההשתדלות, ולמד היטב את 'שער הביטחון' ב'חובת הלבבות', יכול לדעת מה התורה אומרת על פתיחת חנות במצבו של האדם השואל. שאל מישהו: "איך אפשר לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא בעניינים כאלה, הרי אלה סוגיות רחבות מאד?", וענה על זה בחיוך: "אף פעם לא אמרתי שמי שלא לומד – יודע… אמרתי, שמי שלומד יודע!".
והמשיך ואמר: "העולם אומרים, שאדם נהיה עשיר בשתי דרכים: או שהוא עובד והוא מצליח, או שהוא מוצא ארנק של איזה פריץ גוי, והוא פטור מלהשיב אבידת עכו"ם, וככה הוא נהיה עשיר", והמשיך ואמר: "אני אומר לכם, אף פריץ לא איבד ארנק עם תורה ברחוב, אז לדעת תורה ישנה דרך אחת: מי שעובד ועמל – יודע. מי שלא, לא!?", הוא המשיך ואמר, שבלי תורה אין אדם בעולם שלא טועה אף פעם, אין מציאות כזאת. לכן הוא נקרא 'אנוש' – מלשון אינשי. ורק אדם כמרן ה'חפץ חיים' אף פעם לא טעה, בשום דבר. הוא הביא סיפורים מופלאים מאד, להראות עד כמה מרן הח"ח צדק בכל מה שאמר, כי מרן ה'חפץ חיים' היה בדרגה, שידע למצוא לכל שאלה את התשובה הכתובה בתורה. "אדם טועה, תורה לא טועה!"…
באין תורה, חכמה מנין?
היסוד הראשון של חכמה הוא, לדעת שאחרי קביעת המציאות והבנתה, צריך להכריע איך להתנהג במציאות זו, והכרעה זו היא הכרעה 'מה אומר על כך הקב"ה בתורתו', ובכדי להכריע זאת, צריך להיות גדול עצום בתורה, היודע היכן נשנית סוגיה זו של המציאות שדנים עליה. ודאי לאדם רגיל אין גדלות זו. ואיך נראית גישה של מי שאינו גדול בתורה והוא משתמש בחכמה בלבד?
מספרים, שברוסיה הממשלה חייבה שיהיה רב שיודע רוסית, קראו לו 'הרב מטע"מ' [מטעם הממשלה]. כולם ידעו שיש את רב העיר, ויש את 'הרב מטע"מ'. פעם הגיעה אליו אישה ובפיה שאלה על כשרות ברגל העוף. הוא פתח גמרא והתחיל לחפש. בברכות הוא לא מצא, פתח מסכת אחר מסכת עד שהגיע לסדר נזיקין, מסכת בבא קמא, ופתע אורו עיניו: "אוה! הנה פרק 'כיצד הרגל'"… כך נראים 'רבנים' שאינם גדולי תורה. הם אינם יודעים מה המציאות שעליה דנים, וק"ו שאינם יודעים מה כתוב על כזאת מציאות, מה יצא מפעולה כזאת, וכמה זה ישפיע על הדורות הבאים.
החושב שאפשר לסמוך על אנשים אחרים שאינם גדולי תורה, לא מבין מה זה תורה, הוא חושב שתורה כוללת כמה פעולות שצריך לעשות, הוא לא מבין שתורה היא הבונה את הכלל ישראל, ממלכת כהנים של גוי קדוש, כל יהודי צריך להיבנות, להיות אדם אחר, שהתורה מובילה אותו לקראת שלימותו במעשים פרטיים.
רק חכמי ישראל, שיש להם חכמה בשלמות לראות את המציאות, ותורה בשלמות, לדעת מה אומרת התורה על מציאות כזו, ויראת שמים שלימה המטהרתם מכל חשבון אישי, "ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים" – הם היחידים שיכולים לענות על הדברים שאינם מפורשים. אחרי שישנה חכמה עמוקה וגדלות של תורה, זוכים לסייעתא דשמיא, לדעת לענות גם על דברים מסובכים ועדינים, שבלי סייעתא דשמיא עצומה אי אפשר להגיע לתשובות הנכונות.
ידוע על רשכבה"ג, מרן שר התורה הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א, אשר מגיעים אליו בשאלות פרטיות, שלפני כן הוא לומד שלוש שעות ברציפות, כי הגר"א כתב שהלומד שלוש שעות תורה לשמה, זוכה באותו זמן להיות שייך לקב"ה לגמרי, ויש לו סייעתא דשמיא מיוחדת לענות על מה שנשאל. ופעם אחר מרן הגר"ח שליט"א, אמר למישהו: "אם אתה רוצה לעשות אחרת ממה שאמרתי לך – תעשה אחרת, אבל כשעניתי לך, ידעתי מה שאני עונה לך!".
ועובדא ידענא, שסיפרו לפני מרן עטרת ראשנו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, סיפור בנוגע לאדם מסויים, ומרן זצוק"ל פקפק באמיתותו. ואף לאחר שהמספר, שהיה נאמן עליו, חזר ואמר שברור לו שכן היה. ואכן, הלך המספר ובדק את הדבר מחדש וראה שאכן טעה. מיד, שלח אותו אחד שליח מיוחד להתנצל בפני מרן זצוק"ל, שבלא יודעין הטעה אותו בסיפורו, והשיב מרן זצוק"ל לשליח: "תאמר לו שלא יצטער, לא האמנתי לדבריו כי שקר אינו נכנס באוזני"…
זוהי סייעתא דשמיא מיוחדת, שיש לגדולי תורה ויראה, שכל כך אכפת להם מכלל ישראל, שנושאים בעול איתו ומכניסים את עצמם לעובי הקורה, לכבוד ד', לכבוד תורתו ולכבודם של ישראל.
(יתד נאמן כ"ח אדר תשפ"א)