היכן מותר להניח תפילין בבית המרחץ?│ מתי מברכים ברכת 'אלוקי נשמה'?│ ומדוע אנו מברכים ברכת 'מלביש ערומים' על אף שישנים עם הבגדים?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות תפילין וברכות השחר במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק א', סימן מ"ה סעיף ב' – סימן מ"ו סעיף א']
הנחת תפילין בבית המרחץ
בבית המרחץ ישנם שלשה חדרים, וההלכות שבהם שונות זו מזו לעניין הנחת תפילין בהם, יש את החדר החיצון ששם כולם עומדים לבושים, ומותר להניח שם תפילין אפילו לכתחילה, יש את החדר הפנימי ששם כולם עומדים ערומים, ולכן, לא רק שאסור להניח שם תפילין, אלא גם אם אדם נכנס לשם כשהוא לבוש בתפילין, צריך לחלוץ אותם, ויש את החדר האמצעי שבו מקצתם לבושים ומקצתם ערומים, ולכתחילה אסור להניח שם תפילין, אבל אם נכנס לשם כשהוא לבוש בתפילין, אינו צריך לחולצם.
הנחת תפילין במקווה
בית הטבילה, דהיינו, מקווה של ימינו, דעת המגן אברהם, שמכיוון שזה משמש רק לטבילה ואין בו זוהמה רבה, דינו כבית החיצון שמותר לכתחילה להניח שם תפילין, מצד שני, המשנה ברורה מביא בשם הט"ז, שבית הטבילה דינו כבית האמצעי, דהיינו, שאם הוא לבוש כבר בתפילין הוא לא צריך לחלוץ, אבל אם הוא עדיין לא לבוש בתפילין, אסור לו גם ללבוש תפילין, ולגבי ברכת הטבילה, מותר בכל מקרה לברך שם באותו מקום, וגם לפי המגן אברהם שאומר שבית הטבילה שלנו דינו כבית החיצון שמותר לכתחילה ללבוש שם תפילין, זה דווקא כשאין שם אדם ערום.
ברכת 'הנותן לשכווי בינה'
אדם שמתעורר משינתו בסוף הלילה ורוצה לקום לעבודת ה', אומר 'אלוקי נשמה', להודות להקב"ה שהחזיר לו את הנשמה, וכן מברך 'אשר נתן לשכווי בינה', ואינה ברכה על התרנגול, אלא היא ברכה על כך שהקב"ה נתן לאדם שכל ובינה להבין, שהלב נקרא 'שכווי' וכלשון הכתוב 'מי נתן לשכווי בינה', והלב הוא מבין, ועל ידי שאדם מבין, הוא מבחין בין יום לבין לילה, וזה הבנת הלב, ומתוך שהתרנגול גם נקרא שכווי בערבית, ובעיקר מהסיבה שהתרנגול מבחין בין יום לבין לילה, לכן תקנו את הברכה הזאת על שמיעת קול התרנגול, והמשנה ברורה מקדים לומר, שכל הברכות האלו נתקנו כיוון שאסור לאדם להנות מהעולם הזה בלי ברכה, שהרי ישנה סתירה בשתי פסוקים, מצד אחד כתוב, 'השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם', משמע, שהארץ נתונה לבני אדם, ומצד שני כתוב, 'לה' הארץ ומלואה', משמע, שהארץ נתונה לה', ומבארת הגמרא שאין סתירה, משום שקודם ברכה לה' הארץ ומלואה, ולאחר הברכה, אז והארץ נתן לבני אדם, ומי שנהנה מהעולם הזה בלי ברכה, הוא מעל, ולכן נתקנו ברכות אלו, כדי שיהיה מותר להנות מהעולם הזה.
שאר ברכות השחר
כשלובש, מברך 'מלביש ערומים', ולאו דווקא כשישן ערום, אלא אפילו אם היה ישן בבגדיו, אבל מכיוון שביום הוא לובש את המלבוש העליון, מברך 'מלביש ערומים', וכשמניח ידיו על עיניו, מברך 'פוקח עוורים', כשיושב מברך 'מתיר אסורים', וכשזוקף, מברך 'זוקף כפופים', וכשיניח רגליו בארץ, מברך 'רוקע הארץ על המים', וכשנועל מנעליו מברך 'שעשה לי כל צרכי'.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א