מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ (יא, ג)
מעלת גרה: מעלה ומקיאה האוכל ממעיה ומחזרת אותו לתוך פיה לכתשו ולטחנו הדק… שע"י הגרה האוכל נפשר ונמוח…
על פי דברי רש"י, מבאר מרנא שר התורה בעל ה'דרך אמונה' זי"ע, בספרו 'טעמא דקרא', נבין מדוע העלאת גרה היא סימן טהרה, שהרי העצלן לא יתאמץ להעלות גרה ולטחון את האוכל הדק היטב, אלא יבלע במהירות ללא טרחה יתירה בטחינת האוכל, על כן מי שכן מתאמץ לטחון את המאכל הרי אינו עצלן, ועל כן זהו סימן טהרה…
ומביא מרן זי"ע את דברי הגמרא (פסחים סה א) גבי קרבן פסח שקרב בג' כיתות, והכת השלישית נקראת כת עצלנית, אע"פ שמצוה בג' כיתות וא"א באופן אחר, וע"כ שיהיו אנשים שיהיו בכת השלישית, מ"מ נקראת כת עצלנית, כי חובה על כל יחיד ויחיד להזדרז ולהשתדל להימנות על הכת הראשונה ולא באחרונה.
הגמ' מדמה ענין זה ל'בסם' שריחו טוב ו'בורסי' שריחו רע. אע"פ שהעולם צריך אף את הבורסי, מ"מ אשרי מי שאומנתו בסם ואוי לו למי שאומנתו בורסי.
***
מי לנו זריז כמרן רבינו שר התורה זי"ע, אשר בזריזותו הרבה לא הפסיד אף רגע קט מלימוד התורה. זכורני, לפני יותר משלושים שנה, מרן זי"ע בא לשמש כסנדק בברית שהתקיים בהיכל הישיבה בה למדתי, מרן זי"ע נכנס לבית המדרש אחר נסיעה ארוכה, יותר משעה, תיכף ניגש לארון הספרים, הוציא גמרא מנחות והתיישב ללמוד בהלכות קטנות בסוף הגמרא.
עשרות בני הישיבה ועמם רבני הישיבה ממתינים לתחילת הברית, ומרן זי"ע שקוע ראשו ורובו בגמרא, כאילו אין מסביבו דבר, וכאילו אינו יודע לשם מה נמצא שם… עברו יותר מעשרים דקות, עד שמלווהו שאל את בעל הברית: "מדוע אינכם מתחילים לערוך את הברית…?", "אנחנו ממתינים שמרן יפסיק מלימודו ויוכל לשמש כסנדק!" ענה לו בעל השמחה. בת שחוק עלתה על פני המלווה ואמר: "אם תחכו, הברית לא תיערך לפני השקיעה, הוא יכול ללמוד כך שעות רבות… תתחילו בברית ותכבדוהו בקול רם בסנדקאות אז יתנער ממשנתו…" וכך הוה…
***
כיוצא בזה היה לפני יותר מעשר שנים, כאשר זכיתי להיכנס אל הקודש פנימה יחד עם משלחת רבני 'דרשו', אל קיתונו הקדוש בעליית הגג, שם ישב ולמד במתיקות נפלאה, כשהגמרא פתוחה לפניו והוא מעביר את המעטפה ששמשה לו כסימניה, שורה אחר שורה, ומידי פעם מעיף מבטו אל רש"י ואל תוס'.
המשלחת מנתה יותר מעשרה אנשים, טבעם של דברים שלא הצלחנו לשמור על שקט מוחלט, ועם כל זאת מרן היה שקוע בלימוד ולא שת ליבו לנעשה סביבו ולא הפנה מבטו אלינו כלל וכלל. עברו כמעט עשר דקת לא שקטות כאמור, ובלית ברירה, כאשר ראה נאמן ביתו שלא בא הרגע בו יפסיק מלימודו ויפנה אלינו, הסב את תשומת לבו לנוכחים בחדר, וקבלנו בסבר פנים יפות, ומיד בתומה של השיחה שב אל משוש חייו, צלל שוב בין דפי הגמרא, והיה נראה כמי ששב לעסוק בתחביבו הגדול…
***
"אני הוא האברך שלפני יומיים הרב היה אצלי בחיפה בסנדקאות…" – סיפר האברך למרן שר התורה זי"ע אחר שענה לו על שאלתו. "אינני זוכר שהייתי בחיפה לפני יומיים, אבל אם אתה אומר אתה כנראה צודק…" – ענה לו רבי חיים זי"ע. שמעתי מבעל המעשה…
וכבר ספד לו בנו הג"ר שלמה שליט"א שבדברי חולין לא זכר כלום, והיה אומר שזכרון דברי חולין הם על חשבון זכרון דברי תורה…
♦♦♦
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן… וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר… וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת… (ט א-ג)
מדוע לא אמר משה עצמו לבני ישראל שיקחו שעיר עיזים לחטאת? – הקשה מרן זי"ע – מדוע צוה לאהרן לומר להם?
אלא, זה היה חלק מהחינוך של אהרן, שהרי לדורות היו הכהנים אחראים על ענייני הקרבנות ועליהם היה מוטל לדאוג לצרכי הקרבנות ולגבות מישראל, כמש"כ בפ' קרח 'ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח'.
עפי"ז ביאר מרן זי"ע את דברי המשנה בשקלים, וכ"פ הרמב"ם: 'אין ממשכנין את הכהנים מפני דרכי שלום', שלפי שהם עצמם הממשכנים, יהיה זה בזיון עבורם למשכן את עצמם.
וזהו כוונת משה שצווה לאהרן לדבר עם בני ישראל, לחנכו שעבודת הקרבנות לעולם תהיה באחריותו ובאחריות בניו.
***
נסיים בסיפור מפעים על מידותיהם של זוג המלכות הרב והרבנית קניבסקי זי"ע, אותו סיפר הרב בעצמו: "קיבלתי מאדם מתנה חנוכיה נאה מאוד מכסף טהור, אך כיון שכבר היה לי חנוכיה שקיבלתי מזקני הגאון רבי אריה לוין זצ"ל לא היה לי צורך בה, אך חששנו שאם לא נשתמש בה הנותן ייעלב, ועל כן הצעתי שהרבנית תדליק בחנוכיה זו…"
ומעולם כאשר באו נשים לביתה בחנוכה, היתה הרבנית מספרת להם מדוע היא מדליקה נרות חנוכה, ומלבד פרסום נס חנוכה, פורסם גם ענין כבוד הבריות…