ישראל וייסמן
לימוד 'הדף היומי' הפך להיות הלימוד הנפוץ ביותר, ודומה כי אין בית כנסת אחד ברחבי העולם שאין בו שיעור או לפחות כמה חברותות של 'דף היומי'.
אבל בשנים עברו, לא היה מספרם של לומדי 'הדף היומי' גדול כל כך. הלימוד חדר לכל תפוצות עם ישראל בגלים, בדרך כלל אחרי כל סיום הש"ס, היתה התעוררות גדולה והוקמו שיעורים רבים חדשים, וככל שהסיומים נחגגו בפרסום גדול יותר, כך גדל מספרם של הלומדים.
אכן אכשר דרא, ובימינו התרבה מספר הלומדים בכל מקצועות התורה ובכלל זה גם לומדי הדף היומי, כפי שלא היה שנים רבות, ועדיין צריכים אנו לשאת עינינו אל הדור הקודם, וללמוד ממנו לקח ומוסר כיצד יש לדבוק בלימוד התורה, ולהקפיד על קביעת העיתים בכל מצב שהוא, גם מי שלא זכו לחבוש את ספסלי בית המדרש מבוקר ועד ליל, ושנגזר עליהם לצאת ולשלוח ידיהם בעסקי העולם הזה, אבל למרות זאת לא נפטרו מהחובה לקבוע עיתים לתורה.
יצרנו קשר עם סגן ומ"מ ראש היער ירושלים לשעבר, יו"ר התנועה למען ירושלים הרב חיים מילר, וביקשנו שיספר לנו זכרונות מלומדי 'הדף היומי' בעשורים הקודמים.
"אני זוכר שלפני שנים רבות הייתי פעם במשרדי 'קול הדף'", מספר הרב מילר, "הם היו משאילים אז קלטות עם שיעורי הדף היומי, מפיו של הגאון רבי מיכל זילבר שליט"א, בתמורה לתשלום סמלי. היה שם תור של אנשים שבאו עם קלטות ישנות וביקשו להחליף אותן בחדשות, כדי שיוכלו לשמוע את השיעור ב'טייפ'.
"אז לא היו אמצעים טכנולוגיים כמו שיש היום, וכדי לשמוע שיעור היית צריך פשוט להחזיק כמות נכבדה של קלטות בבית, וכל יום להחליף לקלטת אחרת, עם השיעור של אותו היום.
"והנה ראיתי בין הממתינים גם את עורך הדין יעקב נאמן, לימים התמנה נאמן כשר המשפטים, וזכה לפרסום גדול, אבל גם אז הוא היה אדם ידוע ומפורסם, וגם הוא עמד שם בתור כמו כולם וחיכה עד שקיבל קלטות.
"שאלתי אותו אם הוא מאזין באופן קבוע לשיעור הדף היומי המוקלט, והוא השיב לי שבדרך כלל הוא משתתף בשיעור חי בבית הכנסת, אבל עכשיו הוא מתעתד לצאת לנסיעה בחו"ל, ולכן הוא לוקח אתו את הקלטות, כמספר הימים שהוא לא יוכל להשתתף בשיעור הקבוע שלו".
"לעומתו, זכיתי לסייע לשלוחא דרבנן הרב מנחם פרוש, שבמשך שנים הייתי עוזרו, ולאחר מכן גם גרתי בשכנות עמו. לילה אחד הוא התקשר אלי בערך בחצות ושאל אם אני יכול לעלות לביתו.
"כמובן שמיהרתי למלא את בקשתו, חשבתי מי יודע מה קרה שהוא ער בכלל בשעה כזאת ועוד נאלץ לבקש עזרה.
"הגעתי אליו וראיתי אותו ממש אובד עצות, חסר אונים: "תראה", הוא הצביע על הטייפ שהיה מונח על השולחן, "זה לא עובד! אני מכניס קלטת עם שיעור הדף היומי של היום, ואני לא שומע כלום. כבר שנים רבות שאני לא הולך לישון לפני ששמעתי את השיעור של הדף היומי, ועכשיו 12 בלילה ואין לי אפשרות לשמוע את השיעור, אני לא יודע מה לעשות… אני לא יכול ללכת לישון…".
"לקח לי פחות מחצי דקה להבין שהבעיה היתה בוויסות עוצמת השמע, סובבתי את הכפתור והנה נשמע קולו של רבי מיכל זיבלר מוסר את השיעור.
"ר' מנחם זרח מאושר, הוא שאל אותי מה עשיתי, איך הצלחתי לתקן כל כך מהר את הטייפ, והסברתי לו שלא עשיתי כלום, רק סובבתי כפתור… הנהרה שהיתה שפוכה אז על פניו, השמחה שהוא לא יפסיד חלילה את השיעור של הדף היומי, זה נחרט בלבי.
"וכך היה גם עם אבי מורי, הרב מרדכי יעקב מילר, שהיה מקפיד להשתתף בשיעור שהיה אחיו הרב אלכסנדר מילר מוסר בבית המדרש ביאלא ברח' אמרכלים בירושלים.
"אבא היה קושר עם אחיו בלב ונפש בזכות השיעור היומי, ולא וויתר על שיעור לאורך שנים רבות. לימים, כשנפטר הרב אלכסנדר מילר, שהיה מזכ"ל החינוך העצמאי, התאבל אבי עליו מאוד מאוד, גם כאח וגם כתלמיד שהשתתף בשיעור רבות בשנים.
"בהמשך עבר אבא לשמוע את השיעור ב'זכרון משה', מיסודו של הרב פנחס גוטפרב יבלחט"א, וגם כשכבר היה חולה המשיך להגיע יום יום. היו מקרים שהיה קור נורא ואיום, התחננתי לאבא שיישאר בבית ולא יצא לבית הכנסת, כי זה מסוכן מאוד במצבו, אבל הוא לא ויתר והזמין מונית.
"הצעתי ללוות אותו, והוא לא הסכים. הוא טען שהוא בסך הכל יוצא מהבית הישר לתוך המונית וכך גם אחרי השיעור נכנס מיד למונית וממנה הביתה ולכן זה לא קשה לו ולא מצריך ליווי ועזרה. אחרי שהוא נפטר סיפרו לי משתתפי השיעור שהוא היה עומד אחרי השיעור בקור בירושלמי העז ומחכה למונית, העיקר לא להפסיד שיעור 'דף היומי', ואפילו לא יום אחד בודד".