"עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת" (ויקרא ה', י"א)
רבינו סיפר על כך ברבים, מעשה נורא בערוב ימיו, מתוך התרגשות מרובה. בהתחלה הקדים ואמר, שאין דרכו לספר סיפורים מהסוג הזה, וכל שכן ברבים, והתלבט וחכך בדעתו, אך לבסוף הכריע בדעתו לספר זאת ברבים, באומרו "למען ידעו דורות אחרונים כח התורה".
הוא סיפר אודות הגאון רבי מיכאל פאפא זצוק"ל (אביו של הדיין מפאפא הגרמ"י הופמן זצ"ל שמנו"כ בירושת"ו), שהיה ראש ישיבה, וסבא של רבינו למד אצלו. רבי מיכאל היה איש קדוש ונורא והיה רואה על פני הבחורים את כל מעשיהם, ע"כ הבחורים היו מגיעים כל בוקר אל התפילה כשכובעם [המצחיה – הייטל] שמוט על מצחם כדי שלא יקרא על המצח את מעשיהם.
אולם הבחורים לא ידעו שמי שיש לו רוח הקודש, לא ימנע בעד ראייתו הרוחנית כיסוי המצח, ובוקר אחד הוא ניגש אל בחור אחד ואמר לו: "זה לא יעזור לך שאתה מכסה את המצח, אתמול בחדר הלינה שיחקת עם החברים משחק כעין משחק "מונופול", שמרוויחים בו בנינים [והזכיר רבינו את שם המשחק ואת צורת המשחק בהונגרית]. תדע לך, ששיחקת את מזלך, כי המזל שלך היה במשך החיים להרוויח כמה בניינים אמיתיים, ואתמול כבר הרווחת אותם בצורה מדומה".
וסיים רבינו בהתרגשות, "ולמה אני מספר לכם את זה? כדי שתדעו מה זה כח התורה! וצריך לדעת זאת לדור אחרון!"
אין לנו שיור רק התורה הזאת
פעם סיפר רבינו על כוחו הגדול של הרה"ק רבי שימעל'ה זעליכובער בתורה, עד שבכל מקום ובכל עניין בכל התורה כולה, ידע בדיוק את ההלכה, מהקלות ועד החמורות. רבי שימעל'ה היה יכול להראות איך עושים קרבן מנחה במדויק, בכל פרטיה ודקדוקיה. והיה עושה הכל בפועל, כי הוא היה אדם עם גדלות אמיתית ונשגבה, והיה בקיא בכל חדרי התורה – נגלה ונסתר, עם עבודת ד' עצומה, והיו לו תלמידים גדולים מאד.
כל ההתנהלות, של רבי שימעל'ה היה מסתורין של קדושה ויגיעה עצמית. הוא היה משכים בשעה ב' או ג' לפנות בוקר, והיה עוסק בסתרי תורה. שעות ארוכות הקדיש לתפילה שהיתה ייחודית ונעלה, ובמשך רוב שעות היום ישב עטור בטלית ותפילין ועסק בתורה. כשהיה לומד לעצמו היה מסתובב שעות הלוך ושוב, כשהוא אומר את דפי הגמרא ומפרשיה בעל פה ולא פתח כלל ספרים.
הוא היה נוסע לגדולי וצדיקי הדור על מנת להכירם ולקבל מהם. והם, משבאו עימו בשיג ושיח, חרדו והעריצוהו בצורה מופלגת. במזרח אירופה, נחשב רבי שימעל'ה לאדמו"ר פועל ישועות, שכל מילה שיצאה מפיו לא שבה ריקם, עד כדי כך הגיעה הערצת בני עירו זליחוב אליו, שהשיחו בו נפלאות כמו בצדיקים מדורות קודמים.
רבינו היה מספר, שפעם אחת בא איש מילדי העיר זליחוב לפני ראש הישיבה הגר"מ שפירא, לאיזה עניין פרטי. בתוך השיחה שאלו הגר"מ האם הוא הכיר את רבי שימעל'ה, שהיה בן עירו. היהודי השיב בחיוב והתפאר "הרי ר' שימעל'ה הוא הגאון הכי גדול בעולם". שאל אותו הרב: "האם בחנת את כל הגדולים בעולם?…" השיב היהודי בחמימות, וסיפר שבזליחוב מקובל, שפעם אחת בערב שבת, לא היה לר' שימעל'ה בשר לכבוד שבת, והוא יצר אווז על פי ספר היצירה, "האם הרב שמע על עוד גאון שכזה?" סיים היהודי בניצוח.
כששאל מישהו את רבינו האם הסיפור הזה נכון, נענה ופסק "אינני יודע האם הסיפור הזה נכון, אבל מעלתו של רבי שימעל'ה היתה בדרגות הללו". רבינו גם העיד שבעצמו שמע פעם את המשגיח מסתובב בחדרו ושונה בעל פה את ספר היצירה. סיפר רבינו, שאמר לו רבו הגה"ק ר' שימעל'ה זעליכובער שפעם חלם גימטריה נפלאה בענייני תורת הנסתר, ותיכף אחר החלום היה לו ריכוז המח להתעורר תיכף ולערוך את החשבון אם הוא מדוייק ועולה יפה.
ולאחר שסיפר רבינו את הדברים המופלאים הללו על רבו, המשיך ואמר בנועמו ומתיקותו: "הגאון הקדוש רבי שימעל'ע זעליכובער זי"ע, היה רגיל לומר לנו – לתלמידיו, שלפני ביאת המשיח לא יהיה כח אחר בעולם, זולת התורה ויגיעתה… רק כח התורה ויגיעת התורה זה הכח היחיד שנוכל לעמוד בו…"
כיום, אנשים נתפסים לכל מיני 'סגולות' ו'עניינים'. בהם עסוקים משך שעות יומם. רבינו היה חוזר ושונה: "אל תעשו עסק מעניינים טפלים, העיקר הוא יגיעת התורה ועמלה, שזה צריך להיות מתוך יראת שמים טהורה", ובזה היה שלימותו של רבינו, שלמד ויגע כל ימיו בתורה בקדושה וביראת שמים, ולכן היו דבריו נשמעים בשמים.
(מתוך 'ולא שבט הלוי בלבד')