הרב ישראל ליוש
המראות שנראו בחוצות הריכוזים החרדיים, החל מצאת השבת ועד למועד הלוויה, דמו בדיוק למראות ערב עצרת התפילה על גזירת הגיוס בשנת תשע"ד. אנשים וטף יוצאים מבתיהם כשביד אחת שקית הטלית והתפילין, וביד השניה ספרי לימוד, בהם הם יעסקו בשעות הבוקר עד מועד הלוויה…
לא כולם ידעו היכן יעבירו את הלילה עד הנץ, חלקם יצאו מבתיהם כשידעו בבירור שהלילה הזה יעבור עליהם ללא שינה או לפחות לא על מיטה, אבל זה לא מנע מהם לצאת מהבית ולהגיע לבני ברק, כי אין אפשרות שהם לא ישתתפו בהלווית גדול הדור הענק שבענקים, מרא דכולא תלמודא…
רבים לא הסכימו לסמוך על חסדי התחבורה הציבורית בשעות הבוקר, או על חסדי קצינים ברמת דרג כזו או אחרת שיחליטו בשבריר שניה לסגור את העיר לפני שהם יספיקו להיכנס אליה… ולא יתכן שהם לא יהיו שם באשכבתיה דרבי…
המכנה המשותף הזה בין עצרת המיליון על גזירת הגיוס ובין הלוויתו של מרנא שר התורה זי"ע, אומר דבר אחד, ש'קודשא בריך ואורייתא וישראל חד הוא…' בעצרת המיליון התורה היא זו שקראה לכולם להתייצב ולזעוק: 'מי לה' אלי…' לימוד התורה שהיה מוטל בסכנה נוראה, הוא אשר הוציא את האנשים וילדיהם הרכים מהבתים בשעת לילה מאוחרת או בשעת בוקר מוקדמת, כולם חשו שמרכז חייהם, התורה הקדושה, המאחדת בינם לבין קודשא בריך הוא, אינה נותנת להם להישאר בבתים…
ועתה בהלוויית רבן של כל בני הגולה זי"ע, חזרו דפיקות לב התורה לפעום בעוצמה חזקה בליבות כלל ישראל, שוב התורה הקדושה הוציאה את כולם, אבל את כולם, מהבתים. כל הגילאים וכל המגזרים, כל מי שקשור לתורה הבין שהוא אינו יכול להפסיד הלוויה כזו, כי מי שמרכז חייו הוא התורה חש שבחיר מייצגי התורה, נבחר עמלי התורה, גדול יודעי התורה איננו… וזה יחסר לכל מי שנשמת התורה פועמת ברוחו… זו אבידה לעם התורה… וזו היתה חלוקת כבוד אחרון למי שכבוד התורה נאה ויאה לו… ולכן כל בני התורה התייצבו שם… נכון לא כולם היו בד' אמותיה של המיטה הקדושה, לא כולם ליוו את ארון הקודש… אבל כולם באו וזעקו מנהמת ליבם הכואב והדואב 'תנו כבוד לתורה…'
מלבד 'אשכבתיה דרבי' ומלבד הכבוד הגדול שעשו לו במותו, היה זה מפגן אדיר של קידוש ה', מאות אלפי אנשים, שחלקם הגדול כלל לא ראה את מרן זי"ע מעולם, לא שמע את קולו, ובוודאי שלא למד את ספריו, רק היה סר למרותו ולפסקיו, עצר את סדר יומם ובאו, רק כדי להיות שם…
מה זה אם לא זעקה של 'נקדש את שמך בעולם…' מה זה אם לא אמירה ברורה 'התורה היא חיינו…' אף אחד לא שכנע אותם לבוא, לא היה מסע פרסום בראש כל חוצות כדי להוציא את האנשים מהבתים, לא התארגנו לאירוע הזה חודש קודם, ואיש מהמשתתפים לא שמר תאריך פנוי… הכל מתפנה למען כבוד התורה, שום דבר לא ימנע מלב התורה לפעום בקרב בני התורה…
***
הפעם האחרונה שמרן זי"ע יצא מביתו, הכינוס האחרון בו השתתף ועם ישראל זכה לחזות בהדרת זיו פניו הקדושות, גם היה זה כינוס של כבוד התורה, סיום המחזור השני של 'הדף היומי בהלכה' שע"י ארגון 'דרשו'. וגם שם חזרו על עצמם המראות הקדושות ששיקפו את פעימות לב התורה הפועמים בליבם של בני התורה, ההתרגשות שאחזה בקהל כאשר זרחו פניו הקדושות באולם מעמד הסיום, בלתי ניתנת לתיאור ע"י גליון וקולמוס… השירה האדירה… הריקודים שהקפיצו ממקומותיהם את בני כל הגילאים… העיניים הבורקות שבלעו כל תמונה של פניו הקדושות שריצדו ע"ג המסכים… שוב אמרו רק דבר אחד 'תנו כבוד לתורה…' בני כל הקהילות, פיזזו וכרכרו ביום שמחת התורה למי שבאמת יודע שמחת התורה מהי. דקות ארוכות שרו במעמד סיום 'הדף היומי בהלכה' לכבוד גדול המסיימים בדורנו, ולכבוד ידען התורה הגדול בתבל, בקי בכל חדרי התורה ובכל מכמניה…
ולא ידעו הקהל שיהיה זה ריקוד התורה האחרון עם מרן זי"ע… לא ידע עולם התורה שבעוד קצת יותר משלושים יום הוא יחסר את ליבו, נפשו ונשמתו…
לא נותר לנו אלא לבכות ולקונן על האבדה הגדולה, להתפלל ולקוות לתחיית המתים במהרה ברחמים, אמן!