שח הגה"צ אב"ד סאנטוב שליט"א: סיפר לי כ"ק מרן האדמו"ר מוויזשניץ-ירושלים שליט"א, שבראש השנה העעל"ט שהה בארץ ישראל בקרב אנשי שלומו, כאשר התוכנית הייתה שיחזור לארה"ב מיד לאחר יום הקדוש ולעשות את חג סוכות ושמיני עצרת בקרב אנ"ש דשם.
אמנם, כיון שמחמת התפשטות וירוס הקורונה באותם ימים בארץ ישראל, הוחלט לסגור גם את שדה התעופה, הפצירו בו בני המשפחה שיתפוס את המטוס הראשון שיכול, ויחזור לביתו בארה"ב מיד לאחר ראש השנה – עוד קודם יום הקדוש.
מספר הרבי, שבכל מצב הוא משתדל להעמיד את דמות דיוקנו של אביו (הגה"ק בעל 'תורת מרדכי' מוויזשניץ זי"ע) לנגד עיניו ולהתבונן היטב: 'מה היה אבי עושה במצב כזה'. וכך עשה גם במקרה זה, ואכן נזכר בדבר נפלא שראה אצל אביו זי"ע.
וכך סיפר לי:
"היה זה בשנותיו האחרונות של זקני הרה"ק מרן בעל 'אמרי חיים' מוויז'ניץ זי"ע, שהיה מאוד חולה והמצב היה חמור ביותר. יום אחד נכנסו בבהלה לבית המדרש בשעה שאבי היה באמצע השיעור שהיה רגיל למסור מידי יום ביומו, ואמרו לו שהמצב של אביו ה'אמרי חיים' התדרדר מאד, והוא צריך לעלות מיד על מטוס לארץ ישראל כדי להספיק לראות את אביו בעודנו חי. ואכן, אבי יצא מיד מבית המדרש.
"אולם לאחר שיצא, נשתהה לפתע זמן מה והחל מתהלך אנה ואנה כשהוא מתעמק בשרעפיו ותפוס במחשבותיו. לאחר כמה רגעים ננער ממחשבותיו, חזר לבית המדרש והמשיך למסור את השיעור, ורק כשסיים את השיעור נתפנה לעסוק בעניין אביו.
"ואז אמר אבי: 'ליהודי אסור לאבד את עשתונותיו – א יוד טאר זיך נישט פארלירן! מ'כאפט נישט. אפילו כשמשיח יבוא, אם מישהו יהיה באמצע שיעורי תורה ויישארו לו עוד כשעתיים לסיום השיעורים – אז יסיים תחילה את שיעוריו ורק אח"כ ייצא לקבל את פני משיח צדקנו'…
סיים הרבי שליט"א וסיפר לי: "כך גם החלטתי לנהוג כאן. גמרתי בדעתי לא לאבד את עשתונותיי – 'איך גיי נישט כאפן' – השלכתי על ה' יהבי וקוויתי לטוב, והחלטתי להישאר בא"י ליום הקדוש. וב"ה הייתה לי סייעתא דשמיא, ולאחר יום הקדוש יצא המטוס שלי כמתוכנן והכל על מקומו בא בשלום בלי שום עיכובים ובעיות.
(נעם שיח)