"וקדשת אותו וכהן לי" (מ, יג)
כולם מכירים את המשנה הראשונה של מסכת בבא מציעא הפותחת במילים: "שנים אוחזין בטלית". אני רוצה לומר משפט שאינו משונה: "שנים אוחזין בזקן". משפט משונה. במה מדובר?
ובכן, מעשה שהיה. דרשן מפורסם היה בירושלים, רבי שלום שבדרון זצ"ל. זכורני שכנער הייתי הולך לשמוע את דרשותיו חוצבות להבות האש, נוטפות מור עובר. הרב שבדרון היה תלמיד של רבי אליהו לופיאן זצ"ל.
זכורני, בהיותי תלמיד בישיבת קול תורה, שיעור ב', ישבתי בבית המדרש בספסל שלפני האחרון. יום אחד התישבו פתאום מאחורי שני אנשים. היו אלו שני גדולים אלו, רבי שלום שבדרון ורבי אליהו. הם ישבו ללמוד יחד. ומה למדו? שניהם לקחו משנה ברורה חלק א', ולמדו את ההקדמה. למדתי אני מכך את חשיבותה של הקדמה זו. אך לא בכך אנו עוסקים עתה.
ובכן, יום אחד ניגש רבי שלום לרבו ואמר, הרב, זה לא זה. עבודת ה' שלי אינה נעשית כראוי. אני מתפלל, אבל חסר התלהבות. מקיים מצוות, אבל לא בדקדוק. לומד תורה, אבל לא מספיק, ובודאי לא בכונה הראויה. אני רחוק כל כך משלמות.
אמר לו רבי אליהו לופיאן, אחוז בבקשה בזקני. רבי שלום שבדרון התחלחל, לאחוז בזקנו של רבו, הגאון הצדיק? אבל הרב עמד על כך. לא היתה ברירה… ואז, נטל רבי אליהו את ידו ואחז בזקנו של רבי שלום. שנים אוחזין בזקן…
וכך אמר רבי אליהו לרבי שלום, מה לך כי תלין על מצבך? ראה, הזקן שלי כבר לבן, וזקנך – שחור עדין. נכון אתה לא מושלם. אף אחד אינו מושלם. אבל, בעל זקן שחור, כמוך, אינו צריך להיות מוטרד מכך יתר על המידה. יש לך זמן, אתה בתחילת הדרך, בעזרת ה' תגיע למצב בו תחוש שאתה עושה רצון ה'.
לאדם צעיר יש הרבה תקוות, יש לו יכולות להגיע למקומות רחוקים. אף אחד לא נעשה גדול הדור ביום אחד. זו עבודה מתמדת. עוד יום ועוד יום, עוד תפילה, עוד לימוד, עוד מעשה חסד. כך האדם בונה את עצמו לאט לאט עד שהוא הופך לאילנא רברבא.
אתם, ילדי חיידר טהורים וקדושים, אין לכם אפילו זקן שחור לאחוז בו… החיים כולם לפניכם. אם תרצו לעלות במסילה, להיות קרובים לבורא עולם, הרי הדרך פתוחה עבורך, אתם יכולים להגיע למחוזות הגבוהים ביותר.
*******
אנו אומרים בשבת את הפסוקים בתהילים [יט יג-יד]: "שגיאות מי יבין מנסתרות נקני. גם מזדים חשוך עבדך אל ימשלו בי אז איתם וניקיתי מפשע רב".
מהן "שגיאות"? כמובן, אלו השגגות. ומה הכוונה "גם מזדים חשוך עבדך"? אלו הזדונות. ומה פירוש המילים "אז איתם"? אז אהיה תמים. דוד המלך מבקש מהקב"ה שינקה אותו מהשגגות, וגם מהזדונות, ואז יהיה תמים לפניו.
אגב, ישנו ביאור נוסף האומר ש"אז איתם" אלו עברות חמורות יותר.
רש"י מביא את דברי חז"ל: "למה דוד דומה? לכותי המחזר על הפתחים, והם מערימים בדבר יותר מכל אדם. תנו לי מים לשתות, דבר שאין בו חסרון כיס. מששתה אמר, יש כאן בצל קטן? משנתנו לו אומר, יש בצל בלא מלח? משנתנו לו אמר, תנו לי מעט לחם שלא יזיקני הבצל…
כך אמר דוד, בתחילה על השגגות, ואחר כך על הזדונות, ואחר כך על המרדים וכו'.
אם כן דוד המלך מבקש מהקב"ה שלא יבואו לידו כל חטאים לא בשוגג ולא במזיד.
אגב, האלשי"ך שואל, מילא, אפשר להבין שדוד מתפלל על כך שלא יבוא לידי שגגות. אבל מה שייך לבקש על המזידין? הלא זו הבחירה החופשית של האדם. בכוחו להימנע וברצונו – יחטא.
על כל פנים למדנו, אף אחד לא נעשה צדיק בבת אחת. הולכים צעד, ואחר כך עוד צעד, עד שמגיעים לשלמות. גם גדולי הדור היו פעם ילדים. הלכו לחידר כמו כולם. יש מהם שאף אחד לא האמין שיצא מהם משהו. אבל הם לקחו את עצמם בידיים והגיעו לאן שהגיעו.
*
סופו העגום של נשיא המעצמה הגדולה בעולם
רבי שלום שבדרון היה דרשן מבוקש מאד. הוא נשא את דרשותיו המתוקות ומלאות החן לא רק בארץ ישראל, אלא גם ברחבי העולם.
פעם הגיע לארצות הברית. מארחיו דאגו לו לחדר במלון כלשהו. ראה רבי שלום שעל השידה מונח ספר באנגלית, דפדף בדפי הספר, ומצא שהוא עוסק באחד הנשיאים המפורסמים ביותר של ארצות הברית, ג'ון קנדי. הנשיא קנדי היה אהוד ואהוב מאוד על האמריקאים, אך סופו היה שנרצח על ידי מתנקש.
בספר הופיעו תמונות חייו של הנשיא, מערש לידתו – ועד סופו המר. תמונות, ומתחתן כיתוביות. רואים את ג'ון התינוק זה שאך נולד, אחר כך בפעוטון, בגן ילדים, בבית הספר היסודי, ב'היי סקול', באוניברסיטה. אחר כך הוא הפך למושל, לסנטור, ולבסוף – לנשיא.
מתקופת נשיאותו ישנן תמונות נפלאות. איך הוא נושא דברים והקהל מוחא כפיים בהתלהבות. איך כולם מעריצים אותו…
והנה, כמה דפים לפני סוף הספר מופיעה תמונה של ההתנקשות בחייו. ואחר כך, כמה דפים עוסקים בלויה הגדולה והמכובדת שנערכה לו, בהספדים במאמרי העיתונות. כי, כאמור, קנדי היה אהוד מאוד על הבריות.
ובעמוד האחרון… תמונה של קבר. מצבת שיש שחורה
לרבי שלום יש עיניים חודרות. הוא רואה גם את מה שמתחת למצבה.
איש זה, שפעם חי בעולם הזה וכל כך הרבה אנשים העריצוהו, כל כך הרבה מחאו לו כפים, וכל כך הרבה קינאו בו בסתר ליבם, מה נותר ממנו? כמה עצמות יבשות…
*
ולעומת זאת, סופו של יהודי שומר תורה ומצוות
אמר רבי שלום, לא משנה מה יהיה מעמד האדם בחיי חיותו. דלפון ומסכן או נשיא ארצות הברית. סופם יהיה זהה לחלוטין. עצמות יבשות ותו לא.
אבל, כל זה במי שאינו שומר תורה ומצוות. מי שזוכה לקיים מצוות ה', מצבו שונה בתכלית. אולי לא יצא עליו ספר עב כרס המתאר את חייו ומותו, אבל, כאשר יצא מהעולם לאחר מאה ועשרים שנותיו, אז מתחילות מחיאות הכפים. בעולם האמת יקדמו את פניו מיליונים ומיליארדים של מלאכים שנוצרו ממצוותיו. מחיאות הכפיים תהיינה מחרישות אזנים. ולא מדובר בדבר שיסתיים בזמן כלשהו. זהו דבר נצחי!
(לקט מתוך הספר 'מפיק מרגליות' ימים נוראים)