"וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹקִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה" (לה, לא)
כאשר מרנא הגאון רבי חיים וולאז'ינער זצ"ל יסד את ישיבתו – מספר בספר 'קהלת יצחק' – נשלחו משולחים כדי להקים חברת מחזיקי הישיבה ע"י נדיבי לב שיתמכו בישיבה בנתינה שנתית קבועה.
מידי פעם היה רבי חיים מבקש מהמשולח את פנקס התורמים ומעיין בזהותם. פעם אחת התפלא רבי חיים לראות שאיש כפרי שלא היה מוכר כעשיר גדול, ואף הרבה פחות מכך, תורם לישיבה כל שנה חמישים רובל – סכום עתק בימים ההם. וכך מידי שנה היה רואה רבי חיים בפנקס התורמים את שמו של אותו כפרי כשלצדו מצוין הסכום האגדי חמישים רובל, ושוב מתפלא: הכיצד יתכן שאיש כה פשוט ישכיל לתרום למען ישיבה סכום כה גדול? עד שבאחד השנים ראה רבי חיים שהכפרי הפסיק לתרום… אם עד עתה דבר התרומה הפליא את רבי חיים, עתה התפלא שבעתיים מה ארע שהכפרי הפסיק את קביעותו?
באותה תקופה פנה המשולח לרבי חיים וביקש ממנו לקנות מקופת הישיבה סוס ועגלה, במקום שיזדקק לשירותם של בעלי עגלה, ובכך יחסוך זמן יקר עד שימצא עגלון שיקח אותו למחוז חפצו. המשולח גם הוסיף לבקש נער משרת שיעזור לו במלאכתו הקשה וכן חליפות חדשות ומהודרות כדי למצוא חן בעיני העשירים, כי איש מכובד הוא ואינו עוד כאחד המשולחים, "כל אלו" – שכנע המשולח את רבי חיים – "יעזרו לי במלאכתי, וקופת הישיבה בוודאי תרוויח מכך יותר…" רבי חיים נענה לבקשותיו והם מומנו מקופת הישיבה.
כאשר בא המשולח לאותו כפרי עם העגלה המהודרת כשהוא לבוש במחלצותיו הנאים כשלצידו נער משרת, הבין הכפרי כי כל זה מומן מקופת הישיבה, ועל כן סירב לתרום את תרומתו הקבועה, ועוד הוסיף כי הוא מצטער על כל תרומותיו עד עתה.
את כל זה סיפר המשולח לרבי חיים, כאשר בירר אצלו מדוע הפסיק הכפרי לתרום את תרומתו הקבועה…
"אנא ממך" – ביקש רבי חיים מהמשולח – "כאשר נוסע אתה שוב לאזור של אותו כפרי, קרא לי, כי רוצה אני לבקר אצל הכפרי…"
ואכן כך היה, וכאשר נכנסו לבית הכפרי, נחרד הכפרי עד מאוד… לביקור כה חשוב ומפתיע לא ציפה… ואחר ברכת שלום ושאר מילות נימוסין נגש רבי חיים ישר לענין ושאל את הכפרי על דבר הפסקת תרומתו הקבועה.
"לא אכחד" – ענה הכפרי – "תמיד שמחתי מאוד לתרום לישיבתו החשובה של מר, ועשיתי כך בלב שלם ובנפש חפצה, אך כאשר ראיתי כי המשולח בא בבגדי פאר ובעגלה הדורה ועוד הוסיפו לו נער משרת, הבנתי כי כספי הולך לתאוותיו של המשולח ולא ללימוד תורה, ועל כן הפסקתי את תרומתי כי אין רצוני שכספי הצדקה שלי יועדו למטרות אלו…"
"האם למדת מימיך גמרא…?" – שאל אותו רבי חיים, "לא" – השיב הכפרי בכנות, ""אולי למדת נ"ך?" – הוסיף רבי חיים לשאול, "לא, גם נ"ך לא למדתי" – השיב, "ומה למדת?" – שאל רבי חיים, "למדתי חומש…"- ענה הכפרי בענווה.
"הבא לי חומש" – ביקש רבי חיים ופתח לפניו בפרשתנו – פרשת ויקהל וקרא לפניו את הפסוקים הללו: 'וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה: וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹקִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה: וְלַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת: וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת', "אינני מבין" – תמה רבי חיים בפני הכפרי – "הרי הגמרא בברכות דף נ"ה ע"ב דורשת שבצלאל ידע לצרף אותיות שנבראו בהם שמיים וארץ, אם כן איך היא כותבת עליו שהוא ידע לעשות בזהב ובכסף ולמלאות בחרושת עץ ואבן…? וכי אין זה פחיתות ערך לומר על אדם שהוא גאון גדול, צדיק יסוד עולם ו… חייט טוב?"
"אלא" – הסביר רבי חיים לכפרי – "הרי ידוע שבמשכן היו מקומות שונים בדרגות קדושה שונות, קודש הקדשים קדוש מכולם, ולאחריו ההיכל, עזרת כהנים, עזרת ישראל ועזרת נשים, כל אחד בדרגת הקדושה שלו, הרי כל אחד מישראל רצה שתרומתו תיועד לקודש הקדשים, אלא שאם כל התרומות יילכו לשם, מי יתרום את ההיכל והעזרות? לכך בחר הקב"ה בבצלאל שחוץ מכל חכמות המלאכות שידע, ידע אף לצרף אותיות שנבראו בהם שמיים וארץ, וברוח קדשו ידע את מחשבתו וכוונותיו של כל תורם, מי שכוונתו היתה טהורה וזכה לשם שמיים, תרומתו הופנתה אכן לקודש הקדשים, ומי שתרם מהשפה ולחוץ ומחשבתו לא היתה כה זכה וטהורה, אלא לשם כבוד או ענין אישי אחר, תרומתו יועדה לדברים פחות קדושים…
"זאת כוונת התורה: 'וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹקִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת…' שע"י ידיעותיו בצירוף אותיות ידע גם לכוון את התרומות לפי טהרת כוונת התורמים…
"לכן" – סיים רבי חיים את דברי לכפרי – "דע לך שלמען הצלחת המגבית זקוקים למשולח בגדים נאים, נער משרת וסוס ועגלה, אך אם כוונותיך אכן יהיו טהורות לשם שמים ולמען כבוד התרומה, אזי הקב"ה יסובב שכספיך יילך ישירות ללומדי התורה, ומי שאין כוונתו רצויה וטהורה אלא הוא צורם לשם כבוד, כספו יפרנס את הסוס והעגלה שגם הם קדושים ונצרכים עבור מגבית הישיבה.."
