הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
בימים אלו חוגגים ב'דרשו' את המעמדים הגדולים של סיום מסלול 'הדף היומי בהלכה'. גדולי התורה ישתתפו, משאות יישאו, מזכרות יחולקו והמשוררים ישוררו בליווי עשרות נגנים. אבל השמחה הגדולה, זאת שתישאר בלבבות עוד זמן רב, תהיה של אלפי היהודים, בכל הגילאים, שכעת מסיימים את כל ששה חלקי 'משנה ברורה', מהתחלה ועד הסוף.
במסגרת הלימוד לומדים אלפי יהודים, במחזור של שבע שנים, מילדי חיידרים ועד ישישים בגילאי התשעים, עמוד 'משנה ברורה' אחד ביום, חמישה ימים בשבוע, כשבימי שישי ושבת נערכת חזרה על חומר הלימוד של השבוע, ובכל סוף חודש, מתקיים מבחן על עשרים עמודי 'משנה ברורה'. אחת לחצי שנה נערך מבחן מסכם.
תחשבו על חגי בן ה-14 שהחל ללמוד 'דיני השכמת הבוקר' בד' ניסן תשע"ה. אז הוא למד בשיעור א' בישיבה קטנה, וכעת, בי"ט אדר הקרוב, הוא בן עליה בישיבה גדולה, בן 21. מתחיל בסוף ה'זמן' 'לשמוע שידוכים', כשבמוחו ובלבבו כל חלקי ה'משנה ברורה', אותם הוא לא רק למד. הוא גם חזר ונבחן, בעל פה, במבחן חודשי ובמבחן מסכם נוסף, הנערך בכל חצי שנה. כלפי חוץ הוא נראה בחור ישיבה רגיל וטוב. אך זהו בחור עם אוצר מיוחד.
למשרדי 'דרשו' התקשר בימים אלו יהודי שרצה שישלחו לו כרטיס לכנס הסיום, כי הוא נבחן על כל ה'משנה ברורה'. הציעו לו לבדוק את זכאותו ב'נדרים פלוס', הלוח הדיגטלי הנמצא בבתי הכנסיות, אך הוא אמר שהוא זקן מידי בשביל 'ללחוץ על הכפתורים ולחפש מה לעשות שם'…
"בן כמה כבודו?", התעניינו והוא השיב: "בן תשעים ושתים… נבחנתי על כל ה'משנה ברורה'. מגיע לי כרטיס?"…
בדקו. כן, בהחלט. מגיעים לו שני כרטיסים. היהודי הזה החל ללמוד ולהיבחן בגיל 85, וכעת, בגיל 92, הוא מסיים. עוד ינובון בשיבה…
בח' טבת תש"פ, לפני כשנתיים, החלו רבבות ללמוד דף גמרא ביום, במסגרת המחזור ה-14 של 'הדף היומי'. חלפו שנתיים, בהם למדו בכל יום רק דף גמרא אחד. חלקם למדו אותו עם רש"י ותוספות, חלקם במשך שעה יומית וחלקם הקדישו לדף את מרצם ועיונם העמוק, בהבנה חודרת ועם ה'מפרשים'. והנה מחר מסיימים כבר 'מועד קטן'. ביום שישי מתחילים מסכת חגיגה ובה' אדר ב' מסיימים בעצם את כל סדר 'מועד'. כל 'סדר מועד' מהתלמוד בבלי!!
***
וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל…לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד (תחילת פרשת השבוע).
"אמר רבן גמליאל: פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שנשברה, והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה, ומנו? רבי עקיבא. וכשעליתי ביבשה, בא וישב ודן לפני בהלכה. אמרתי לו: בני, מי העלך? אמר לי: דף של ספינה נזדמן לי, וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי". (יבמות קכא).
כשהכריז הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין זצוק"ל, ב'כנסיה הגדולה' הראשונה, על רעיון לימוד ה'דף היומי', המליץ זאת על דברי הגמרא הללו, באומרו: גלי העולם סוערים, כל חייו של אדם מלאים מהמורות וקשיים, סערה אחר סערה שוצפת בליבו של אדם פנימה ורגשות סוערים, כמו פחד, עצבות, פרנסה, התמודדויות חינוכיות ועוד ועוד.
הגלים האדירים מאיימים לשבור את היהודי, העומד מפוחד מול קשיי החיים הרבים. מה יעשה היהודי ויינצל?
"דף נזדמן לי!". לכל יהודי מזדמן דף גמרא! הדף הקדוש הזה, אם נאחוז בו חזק, מבלי להרפות, בלי לוותר על שום יום, הרי "שדף נזדמן לי וניצלתי"!
מלבד ידיעת התורה הגדולה שניתן לרכוש בלימוד קבוע ורצוף, הרי ש'לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד' הוא נושא של עוגן רוחני קבוע בעולמו של היהודי. לכל אדם יש אלף ואחד עיסוקים וחבילי טרדות. תירוצים מצוינים יש במכביר כמעט בכל יום. אך מי שתופס ברצינות ב'דף נזדמן לי', מצליח להפיל את כל מגדלי העיסוקים והתירוצים.
היה לי מלמד בחיידר, שכשאבא אמר ש'לבן שלי יש תקופות', היה המלמד אומר: 'אלו לא תקופות. אלא התקפות'…
הוי אומר: האדם לא נמדד בעליות ובמורדות הקיצוניות שלו, בתקופה פה ותקופה שם, אלא ברציפות ובהתמדה קבועה.
'דף נזדמן לי', כך מעידים רבבות שיש להם לימוד יומי קבוע, (ולא משנה האם מדובר במשנה או בגמרא, בשתי הלכות ביום ב'שמירת הלשון' או ב'חפץ חיים', בדף היומי בבלי או ירושלמי, בלימוד הלכה או בכל לימוד אחר), משרה תחושת בטחון ועוגן בחיים. כל העולם סגור וסוגר בסגר הקורונה? אבא מסתגר בחדר שעה- שעתיים, כי הוא חייב ללמוד את הדף גמרא שלו. יושבים בחדר המתנה לרופא, בנסיעה לצפון או אפילו בחדר המתנה לחדר לידה? ראובן כעת עם הגמרא הקטנה שלו, כי מחרתיים יש מבחן מסכם. הגענו באמצע הלילה מהחתונה הרחוקה? לא משנה. עכשו כולם מתאספים ולומדים שתי הלכות. לא מעבירים 'חובות' ליום הבא, כי ליום הבא יש את הלימוד שלו. הבית חוגג עם האורחים הרבים? אז מה? יש לנו קביעות ללימוד הלכות שביעית בכל סעודה מסעודות השבת. כולם מתיישבים ולומדים. בריתות, חתונות, בתי חולים, גילגולי גמחי"ם, דאצ'ה במירון ובצפת בקיץ, נסיעה דחופה לפתח- תקוה וביקור באשדוד, שפעת או אמיקרון, לא משנה מה ואיך, העולם נעצר, נע סביב ה'נר תמיד' היומי.
כולנו מכירים את אלו שאנו מתקשרים אליהם, בנושאים דחופים אפילו, והם עונים בשלווה: "אני באמצע השיעור. תתקשרו עוד חצי שעה"…. או: "אוכל לבוא רק בתשע וחצי. יש לי שיעור"…. וזהו, העולם מסביב עומד מלכת, סביב השיעור והקביעות היומית. אושר!!
&&&
סיפר לי הרה"ג רבי רחמים ברכץ שליט"א, מעשה שאירע בבית גיסו.
בכ"ד בניסן תשע"ז, בחלון בית משפחת כהן, בקומה השלישית של הבניין ברחוב אגרות משה 5 בירושלים, התייצבה ציפור דרור והחלה מנקרת בחלון, כך במשך כל היום. הציפור התייצבה מידי בוקר, מהנץ החמה. במשך שעות ארוכות, מכה במקורה, מצפצפת בפיה, מנקרת בשולי התריס, מקפצת בעצבנות על אדן החלון. כל ניסיונות הגירוש, קריאות 'מחול לך', תליית דיסקים, הצבת דחלילון- לא הועילו.
לאחר כחודש של 'ניקורים' קבועים, החליט אבי המשפחה רבי אהרון כהן, ללכת לכותל המערבי ולהתפלל כדי להבין מה הרמז הנשלח אליו משמים באמצעות הציפור. לפתע נזכר בתנא הקדוש יונתן בן עוזיאל, עליו נאמר שעוף הפורח מעליו נשרף, והרהר לפתע, שאולי בספרו- תרגום יונתן, ימצא את הפתרון לבעיית הציפור.
הוא החליט לחפש בתרגום יונתן בן עוזיאל במקום בו הוא דן בנושא הציפורים. כשפתח את פרשת מצורע, הביט בתרגום ונחרד.
וכך כותב התרגום יונתן (ויקרא יד, ז):"יהֵי אִין אִיטוּמוֹס הַהוּא גַבְרָא לְמִילְקֵי תוּב בְצוֹרָעָא תַיְיבָא צִיפּוֹרָא חַיְיתָא לְבֵיתֵיהּ בְּיוֹמָא הַהוּא", ובביאור 'כתר יונתן' הסביר: "ויהי אם עתיד ההוא האיש לִלקות שוב בצרעת, תשוב הציפור החיה לביתו ביום ההוא…".
הרב כהן נרעד. בכל ערב, במשך שנים, למדו בביתם בקביעות שתי הלכות בספר 'חפץ חיים'. בחודש אדר האחרון התחתנה ביתם ועם כל טרדות החתונה וההכנות לקראת פסח, הפסיקו, בלי לשים לב, את הקביעות הנפלאה הזאת.
עוד באותו יום קיבלו על עצמם הרב כהן ומשפחתו לא לוותר על לימוד ההלכות מידי ערב.
אלו הן העובדות. למחרת התייצבה הציפור בחלון, הביטה לתוך הבית, אך כבר לא נקשה, כביכול מבקשת לוודא שהלימוד היומי נשמר בקפידה… לאחר יומיים, נעלמה הציפור ואיננה!