זמן רב חלף מהפעם האחרונה – אם בכלל – שאולם הכינוסים במלון 'קמפינסקי' בוילנא זוכה לארח מושב שכזה.
למעשה, כבר מזה שתי יממות שהמלון הגויי במרכז הבירה הליטאית כולו נראה יותר כמו בית כנסת בטבורה של שכונה חרדית; מאות יהודים חרדים, בעלי צורה, גדולי ישראל, חברי מועצג"ת, ראשי ישיבות, מנהיגי קהילות ומחברי ספרים, צירי 'דרשו' בכל העולם – מתארחים כאן לשבת הקונוושן לרגל סיום המחזור השני של הדף היומי בהלכה.
אלא שהמושב הזה, במוצאי השבת המרוממת, מהוה את תמצית השבת ומטרתה – חיזוק והוספת חילים ללגיון שוני ההלכות בכל יום, טרודים לדעת סודו של הזקן מראדין, רבנו בעל ה'משנה ברורה' זיע"א.
וכך, מתכנסים באולם גדולי ישראל, ראשי הישיבות ופוסקי ההלכה, מהם שבעצמם מוסרים שיעורי הלכה במסגרת הדף היומי בהלכה, או שבישיבותיהם וקהילותיהם מתקיימים שיעורים שכאלו. מנחה המושב, הרה"ג רבי אביגדור ברנשטיין שליט"א, חבר הנהלת 'דרשו', מציג בפני הרבנים שליט"א שאלות שעלו מאת מגידי השיעורים בכל העולם, והם נדרשים בכובד ראש, ועונים כדת של תורה.
את המושב פותח הרב ברנשטיין שליט"א, ברשות הרבנים הגאונים שליט"א:
"הגמרא בברכות דורשת עה"פ 'אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב' – אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות. שמעתי לבאר בזה מהגאון רבי יגאל רוזן שליט"א, שמהותו של 'שער' אינה מקום לכשעצמו, כל מהותו היא פתח ומעבר למקום שמעבר אליו. כך ניתן לבאר את כוונת חז"ל, שהקב"ה אוהב את מי שנכנס לבתי המדרשות, לישיבות הקדושות – דוקא מתוך השער והמעבר של של 'שערי ציון', של לימוד ההלכה.
"ארגון 'דרשו' כיום גאה ושמח להיות השער לבתי המדרשות, באמצעות מערך שיעורי וסדרי ההלכה המקיפים עולם ומלואו, בשלל אמצעים ודרכים. רק לשיעור ההלכה של הגר"א זילברשטיין שליט"א מגבעת זאב, שיעור קצר ותמציתי הנמסר מדי יום, נרשמות מדי חודש כרבע מליון דקות האזנה! כה יתן ה' וכה יוסיף.
נבקש מראב"ד בד"צ בני ברק, ובעצמו מגיד שיעור של 'דרשו', הגאון רבי שריאל רוזנברג שליט"א, לפתוח בדברים":
חשיבות לימוד ההלכה בקרב אברכי הכוללים
הגאון רבי שריאל רוזנברג שליט"א: אני מבקש לשים דגש על נקודה חשובה. ישנו ציבור גדול שאינם מיושבי בית המדרש, שאינם עסוקים כל היום בלימוד התורה, ודוקא משום כך מרגישים צורך לקבוע מדי יום שיעור קבוע בדף היומי וכד', ובמקרים רבים, תוך כדי קביעות זו, הם זוכים גם לשמוע מדי יום הלכות נחוצות.
לעומת זאת האברכים בני התורה שיחי', דוקא בגלל שהם שקועים כל היום בהוויות אביי ורבא, נוצרת לפעמים תחושה כביכול הם פחות 'מחוייבים' ללימוד ההלכה. זו כמובן טעות גמורה. הרי גם אברכי כולל צריכים לדעת הלכות תפילה, ברכות ושבת, והלימוד בסוגיות בכולל לא כולל הלכות אלו. אדרבה, דוקא מאברכים חשובים, בני תורה, נדרש להשתלם גם בלימוד ההלכה, שלא לטעות בהלכות אורח חיים, ללמוד משנה ברורה באופן קבוע, ולחזור על לימוד זה, לא פחות מאשר על לימוד אחר.
רבים מהלומדים מבקשים לדעת כיצד יזכו לזכור את לימודם שיעשה פרי לימים רבים. כמובן שנאמנים עלינו דברי חז"ל שירבה בישיבה ויתפלל למי שהחכמה שלו, אמנם בכלל זה יש לחדד, שהנסיון מוכיח שמי שלומד ומבין את מה שלומד – גם יזכור לאורך זמן. מי שרק 'קורא' – יתקשה לזכור.
כאשר אדם לומד את ההלכות, ומבין את השורש, את הכלל ואת העיקרון, הרי גם אם לא יזכור את הפרטים והדוגמאות, הרי זוכר את הכללים והעקרונות של ההלכה, וזה נשמר בידו לימים רבים. כאן יש לציין את המהדורה של 'דרשו', שהשכילו להביא בהשלמות ובתוספות עוד ענינים מעשיים ואקטואליים, המביאים להמחשה של העקרונות, וכך ניתן לזכות ללימוד ההלכה באופן הראוי.
מי שמבין – יוכל גם להסביר
ישנם אברכים חשובים, אלא שעדיין לא הגיעו לדרגת הוראה. כאשר מוצע להם להיות מגידי שיעורים, הם יראים ליטול את המשרה על שכמם. האם ראוי לדחוף אותם לכך, ומה לומר להם?
הגאון רבי יעקב מאיר שטרן שליט"א: הכלל בזה הוא, שאדם שמבין טוב – יכול גם להסביר לאחרים. כמובן, שאין לו לחדש חידושים מעצמו, אך אברך ת"ח ולמדן, ככל שהכין את השיעור טוב קודם, התכונן, למד היטב והבין – יוכל בס"ד גם למסור לאחרים.
מי שמנסה תוך כדי ההבנה שלו – להסביר לאחרים, לא תעלה בידו, ועלול להכשיל ח"ו. לכן, אברך המבקש ליטול אחריות זו על שכמו, מחוייב להכין היטב את השיעור קודם, להבין היטב, ואז יוכל בס"ד למסור, וכאמור, רק את הכתוב במפורש בלבד.
כאשר הסתיים המחזור הקודם של דף היומי בהלכה, נכנסו ראשי 'דרשו' אל מו"ר מרן בעל ה'שבט הלוי' זצוק"ל, וביקשו שיחתום על תעודות למסיימים. הוא הסכים שיהיה כתוב בתעודות "חילך להוראה"… הוא גם התבטא, שזו לא 'תעודה', אלא רק 'ברכה'
הגאון רבי יצחק שמואל שכטר שליט"א: כמובן, שככל שהאדם בקי יותר, ולמד וחזר יותר בעבר, הוא יכול כעת להשקיע פחות זמן בהכנת השיעור, שהרי הוא כבר מכיר ולמד את החומר ומונח בו. וזו עוד סיבה מיניה וביה לכל אדם לקבוע לעצמו לימוד קבוע במשנה ברורה, לצד שאר הסיבות החשובות שהוזכרו פה.
קביעות לימוד הלכה בישיבות
השאלה הבאה מגיעה מהיכלי הישיבות: האם ראוי לקבוע מסלולי לימוד הלכה קבועים בישיבות, בין הסדרים וכדו'?
הגאון רבי מסעוד בן שמעון שליט"א: אם אברך לא למד בישיבה הלכות, כיצד ידע? הוא בונה בית, צריך לדעת הלכות תפילה, ברכות, שבת, יום טוב, מתי יתחיל ללמוד את כל ההלכות הללו אם לא בישיבה? לדעתי זה לא ראוי – זו חובה גמורה.
אצלנו בישיבה, אני לומד עם הבחורים מדי יום שישי, הלכות שבת במשנה ברורה. אחד מהר"מים אצלנו בישיבה ייסד סדר לימוד משנה ברורה, רבע שעה לפני שחרית. זה מחולל פלאות. הלימוד נכנס לראש, והבחורים חיים אחרת.
האור החיים הקדוש עומד על לשון הפסוק "שמור ושמעת", שהרי לכאורה קודם שומעים ואח"כ שומרים, ומבאר, שמי שלא שומר מחוסר ידיעה לא זוכה ל"ושמעת". שמירה על ההלכה היא חובה מוקדמת לכל דבר.
הגאון רבי שריאל רוזנברג שליט"א: בישיבתנו בבאר יעקב, זה היה מקובל מאד, למדו אחרי שחרית משנה ברורה. מו"ר המשגיח ר"ש וולבה זללה"ה אמר שכל בחור צריך לצאת מהישיבה כשהוא בקי בחומש עם רמב"ן, בסדר מועד ובמשנה ברורה.
הגאון רבי יעקב מאיר שטרן שליט"א: יש תשובה מענינת בחתם סופר. הוא מאריך שם בגדרי 'ישיבה', ומחדש שם להלכה, שישיבה שלא לומדים בה הלכה באופן קבוע ורשמי, אינה נקראת 'ישיבה'!
הגאון רבי אברהם סאלים שליט"א: בנקודה הזו חובה להדגיש: מהנסיון שלנו ראינו, שדבר שבא כדרישה מצד הנהלת הישיבה, סיכויים גדולים שהוא לא יחזיק מעמד. לא משנה מה הסיבות, אבל כך מוכיח הנסיון.
לכן, ככל שהדבר מגיע מצד הבחורים שמגלים ענין, יש לקדם את הענין ולדחוף אותו, לעזור להם, לפתוח מסגרת, אולי לתת מלגה, אך יש לוודא כאמור שהיזמה באה מצד הבחורים, והישיבה רק מפתחת את הרעיון ומשכללת אותו.
והאם ראוי שבחורים צעירים עצמם ישמשו כמגידי שיעורים?
הגאון רבי חזקיהו משקובסקי שליט"א: לא. לתפקיד מעין זה נדרשת אחריות, שאותה לרוב אין לבחורים. עלולות לצאת מדבר כזה טעויות ומכשלות ח"ו, ושבשתא כיון דעל – על. ראוי שהישיבה אכן תעודד מסגרות של שיעורים כאלו, אך במקביל, תדאג שאברך ת"ח וראוי יהיה זה שימסור את השיעור.
קביעות נותנת כח!
מגידי שיעורים רבים משמשים בשני 'כובעים': מג"ש דף היומי בש"ס, ומג"ש דף היומי בהלכה. הם שואלים, האם לעשות שיעור נפרד לש"ס והלכה, או לחבר ולזווג אותם לשיעור אחד?
הגאון רבי ברוך שטרנבוך שליט"א: דף בבלי זה מספיק למלא שעה שלמה של שיעור… אם נשאר זמן, שילמדו רש"י בפנים ותוס'. לשיעור הלכה כדאי להקדיש לא פחות מ 20 דקות, ולהצמיד את שני השיעורים לדעתי – זה לא צעד נכון. הראש צריך להיות תפוס בענין אחד כמו שצריך.
אני גם מבקש לעורר על ענין נוסף, עליו אני יכול להעיד מהנסיון אצלנו בקהילת ויז'ניץ: לימוד משנה ברורה עם ילדים קודם גיל בר מצוה. כאשר קובעים עם ילדי חיידר (שמבינים מה מדובר) שיעור בהלכה, הם נתפסים לזה, לדוגמאות המציאותיות, זה מסקרן אותם, זה מרומם אותם, והלימוד מוקנה להם באופן של חוייה, שתעמוד להם גם לישיבה ולכל החיים הלאה בס"ד.
###
שואל אדם את עצמו: כיצד אוכל להתחייב למסור שיעור קבוע, יום יום, חמשה ימים בשבוע? האם אעמוד בזה? אולי לא כדאי להתחיל?
הגאון רבי יצחק לוקסנבורג שליט"א: במוצָאִי, קיבלתי חינוך שנקרא 'יקי'. אחד מעקרונות החינוך הזה, שהוא בודאי נכון לכל אחד, גורס ש"תפקיד נותן כח". יתכן ולפני קבלת התפקיד, הנתונים הטבעיים שלך לא מאפשרים לך לשאת בתפקיד. אך מהרגע שלקחת את העול על עצמך – העול עצמו יעניק לך את הכח לעמוד בו. זה דבר בדוק ומנוסה.
אני רוצה לספר מנסיון אישי. כעת אנו מסיימים בס"ד מחזור של דף היומי בהלכה. ובכן, מעולם לא החסרתי שיעור, פרט לשיעור אחד (וכדלהלן)! גם לא בימים של נישואי ילדינו שיחי'. אינני מספר זאת ביוהרה ח"ו, אלא רק להוכיח את האמור – כאשר מקבלים עול, משמים נותנים סיעתא דשמיא בהתאם.
היתה פעם אחת ויחידה שלא מסרתי שיעור, היה זה בעת שאמי היתה במצב של פיקוח נפש ממש. ואני מרגיש, שגם זה קרה רק בשביל שלא אוכל לומר "זה לא קרה מעולם שהחסרתי שיעור"… מקבלים סיעתא דשמיא, שלא כדך הטבע.
אותיות מחכימות
מגידי שיעורים שואלים, בפרט מאנשי חו"ל: האם יש ענין ללמוד דוקא את המשנה ברורה בפנים, ולתרגם ולהסביר מה שנדרש, או שדי להעביר לציבור בשפתו את העקרונות ואת ההלכות?
הגאון רבי יחיא טובול שליט"א: לימוד שלא בפנים – איננו לימוד. גם אלו שלא מספיק מכירים את השפה והסגנון, אולי דוקא הם – חשוב שילמדו בפנים וילמדו וירגילו את עצמם בלימוד המשנה ברורה בפנים.
כי הרי מחר, או עוד חודש, הוא ירצה לבדוק שוב את הדין או את ההלכה, וכעת אין לו מגיד שיעור, ומה יעשה? אבל אם כעת יתאמץ, ויבין את הכתוב בפנים כמו שצריך, הרי זה לימוד אמיתי, לימוד שיוכל בס"ד לסייע לו גם בשאלות הבאות ובמקרים הבאים.
דברי חתימה וסיום משמיע הרב דוד הופשטטר שליט"א:
ברשות מרנן ורבנן שליט"א, קטונתי מלדבר במעמד כזה, ואגיד רק את תחושתי.
יש ווארט מרבנו החפץ חיים זיע"א, על דרשת חז"ל עם לבן גרתי ולא למדתי מדרכיו, שיעקב בא אל עצמו בטענה, שלא למדתי מספיק מלבן את החשק והתשוקה, להעתיק את החשק והתשוקה שלו למעשים רעים – שאני אקח דוגמה לזה להתלהבות וחשק לעשות מעשים טובים ותרי"ג מצוות.
אני מרגיש שבדורות האחרונים זו חובתנו ממש. העולם החיצוני מתפתח ללא הרף ובצורה שלא תאומן, והם מנצלים את זה בעיקר לטומאה ותאוות. עלינו ללמוד מהם! להתקדם, לשכלל את המפעלים שלנו! לקחת את כל האנרגיות, הרעיונות והכוחות להגדיל תורה ולהאדירה!
נתבונן כמה מאמצים ומליארדים הם משקיעים במגיפת הקורונה, כמה משאבים מושקעים שהעולם ימשיך להתנהל כהרגלו, והאג'נדות שלהם תוכלנה להמשיך ולהתפתח. זה מחייב אותנו לקדם ולפתח את האג'נדה שלנו, את התורה הקדושה!
אנחנו רואים באמת ס"ד גדולה בכל מאמצינו. העובדה שאני כאן, ויכולתי לטוס ולהגיע לליטא – זה לבד נס. עד כמה שעות לפני הטיסה היא היתה עדיין בספק. ומי יודע, בזכות לימוד ההלכה, כמה יסורים נמנעים מאחינו בני ישראל, כמה שפע יורד לעולם בזכות המצוות שמתקיימות כהלכתן.
אנו מודים על העבר, וצועקים על העתיד: זַכֵּנוּ, רבונו של עולם, להגדיל ולהרבות חילים לתורתך הקדושה!