מאת: הרב צבי גטקר
"קְדשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה'" (יט ב)
'קדושים תהיו' זו מצוה עם משמעות גבוהה מאוד. נראה לנו שהיא גבוהה מאיתנו, אבל הח"ח מציין שבכל יום אנו מדגישים שזו מטרת התורה והמצוות, כמו שאנו אומרים בכל יום 'למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי – ומה המטרה – והייתם קדושים'.
אמנם כן, זוהי מטרה גבוהה, אבל אין להיבהל, הבקשה איננה שנהיה כבר כעת קדושי עליון ושרפי קודש, אלא שנתרומם, אנחנו עצמנו, לא שנקפץ לגבהי מרומים, אלא שנקדש את חומריותינו, עוד ועוד.
וזה גם מהות ימים אלו
כמו כולם גם אני נעמד בהתרגשות לאחר תפילת מעריב, אומר 'ויהי נועם' ופורץ יחד עם כולם בברכה נרגשת, שבסיומה אני מכריז באיטיות ובקול רם, היום עשרים יום ל/בעומר!.
אבל את האמת אגלה לכם, הרבה חיפשתי להרגיש באמת את מה שכנראה כולם סביבי מרגישים, כי אני בשונה מכולם, לא הצלחתי כ"כ להתרגש מעצם אמירת ה"היום עשרים יום", יותר התחברתי למשל כשראיתי שכתוב למטה 'יסוד שבהוד', זה כבר מושגים שמעלים אותך טפח מעל הקרקע, להבין ולחוש שאנחנו והימים שלנו לא סתם חומריים, אלא אנו פועלים ומשפיעים למעלה למעלה, בספירות קדושות, אבל את עצם אמירת 'היום כך וכך' פחות התרגשתי. והיה חבל לי.
בכלל התקשתי, אם פשט המצווה הוא כמו שהרוקח מבאר שידעו העם שבשדות מתי יחול חג השבועות, א"כ מדוע על כל אחד מישראל לספור? למה לא שהב"ד יספור, כמו שבית הדין מקדש את החודש, כך שבכל יום יתכנסו בית הדין ויספרו את ימי העומר, מדוע כל יהודי צריך לספור את זה בעצמו?.
ואם הטעם הוא כמילותיו הידועות של החינוך 'כעבד ישאף צל' שסופר ומצפה מתי כבר יצא לחפשי, אז מה נפשך, אם ההרגשה של האדם היא כשל עבד ישאף צל, הרי וודאי שהוא סופר, ואם אני לא אוחז עדיין שמה, מה יעזור שאספור?.
הוא סיפר לי כי זקנו ה'בבא סאלי'
כך התקשתי וחיפשתי עד שפגשתי בהגאון ר"י בוסו שליט"א נכדו של הגה"צ רבי ישראל אבוחצירה, והוא חיבר אותי לימים אלו.
הוא סיפר לי כי זקנו ה'בבא סאלי', היה מבאר במהלכיו, כי ספירת העומר אינה רק אמירת ההיום כך וכך, אלא מכריזים בתחילת היום מהו היום, ומכאן ואילך זה מהותו של יום, היום הוא אינו יום רגיל, היום הוא עוד יום מימי הספירה ולא סתם עוד יום מימי הספירה אלא היום אחד עשר יום לעומר!.
עד כדי כך, שסבא -הוא מספר- היה חוזר לעצמו מידי פעם במשך היום בהתרגשות ואומר, "אה, היום עשרה ימים בעומר, היום עשרה ימים בעומר שהם שבוע אחד ושלשה ימים", לפעמים, הוא מספר בחיוך, סבא היה בא לבקר אותנו או אנחנו אותו, והוא היה פותח את הדלת ואומר כממתיק סוד, ילדים היום.. וכולנו היינו מנסים לנחש איזו הפתעה תהיה היום, אולי טיול אולי מאכל טעים, אבל סבא היה מחייך חיוך גדול נכנס עוד פסיעה פנימה ואומר, ילדים, היום, היום חמשה ימים בעומר!.
ודברים אלו מבוארים בכתב והקבלה, אשר בביאורו כותב כי ספירה היא משני לשונות, א, מלשון סופר את צעדיו, כלומר עוקב ובודק, הספירה אינה מחמת שחשים את חג השבועות הממש ובא, אלא בספירה עצמה אנחנו מצווים להתחבר ולחוש את קדושת הימים המתקרבים, הספירה עצמה היא אמורה ליצור את הצפייה לקבלת התורה, כמו מישהו שעוקב אחרי מישהו ולא רוצה לאבד אותו אז הוא שומר וסופר את צעדיו, כך אנחנו סופרים את הימים וחיים אותם במשך כל היום.
ומדוע כאו"א צריך לספור בעצמו, מבאר הכתב והקבלה, כי ספירת העומר היא גם מלשון "ספיר ויהלום", וכסף סופרים לבד.. לא סומכים על אף אחד!.
אתה רוצה לקבל קבלת התורה. א"כ אתה עצמך צריך להתייחס לימים, ולספור אותם בעצמך.
המעשה שמספר הגאון רבי משה קפלן שליט"א מבני ברק
מה נפלא להחדרת הדברים של הכתב והקבלה לליבנו, המעשה שמספר הגאון רבי משה קפלן שליט"א מבני ברק.
לפני שנים רבות, מספר ר' משה, לצורך הגמ"ח שאנו מנהלים, ניגשתי לבנק ישראל בכדי לקבל סכום מזומנים גדול.
הפקיד אישר את פרטי, ומיד לאחר הבירור מסר לידי חבילת שטרות מגוהצים אגודים בסרט נייר שלוגו 'בנק ישראל' מוטבע אליהם, ואמר לי כאן יש את הסכום שאותו ביקשת.
אני כהרגלי פניתי מעט הצידה פתחתי את סרט הנייר והתחלתי לספור את השטרות.
הפקיד הגאה נהיה אדום ואמר לי 'אדוני, אינך מתבייש??, אתה יודע היכן אתה נמצא?, כאן זה בנק ישראל לא גמ"ח, אם קיבלת חבילה של שטרות ארוזים אתה צריך להיות סמוך ובטוח כי הם ספורים ואין כאן רמיה או טעות'.
אבל אני לא התרגשתי מרגזנותו, ואמרתי לו ביבושת, יתכן ואתה צודק אבל אני אדם מרובע כפי שאתה מיטיב לראות..
כך ספרתי כהרגלי, ובאורח נדיר ביותר, בדיוק אז, לאחר צעקותיו, כשהוא עוקב אחרי במבטו הכועס,
אני מגלה לתדהמתי כי חסרים לא פחות משבעה שטרות!.
בחיוך מר הגשתי לו חזרה את החבילה ואמרתי לו, כעת הגיע זמנך להיות אדם מרובע..
הוא תכף ספר במהירות, ועם סיום הספירה התקיים בו אזל סומקא ואתי חיוורא, הוא הלבין כמו הקיר, ולחץ מידית על לחצן מצוקה קטן שהיה קיים בשולחנו.
באותו הרגע ננעלו שערי הבנק, ושוטרים חמורי סבר בדקו בכיסיהם של כל הנוכחים, זה הרי לא יתכן כי נעלמו שבעה שטרות.
סוף דבר החתימו אותי על פרוטוקול המתאר את הספירה שעשיתי ועוד דברים ביוקרטיים, מסרו לידי חבילת שטרות חדשה, שגם אותה כמובן ספרתי.., ושולחתי לביתי כאדם חכם ולא מרובע טיפש..
למה כסף אדם סופר לבד, ולא סומך על הכספומט או על מכונת הספירה של בנק ישראל.
כי אם יחסר ההפסד לא יהיה של הבנק אלא של האדם עצמו.
זה המטרה בספירת העומר, שתחוש, כי ההכנה לקבלת התורה, היא לא איזו התקדמות בימי השנה ככל מועד, אלא כאן מדובר על קבלת הורה, שלך, וככל שתספור יותר מדויק, יותר עם לב, כך תקבל יותר תורה.
וזה גם הציוי, "קדושים תהיו". לא בבת אחת, אבל זה מוטל עליכם, אל תחכו שהקדושה תעטוף אותכם, אלא ככל שאתם תהיו, שהוויתכם תהיה יותר סביב התורה והמצווה, הרי שיום אחר יום מצווה אחר מצוה, עוד מילה תורה, עוד מעשה טוב, והנה אתם קדושים.
ועל ידי זה יושפע עלינו ובכל העולמות שפע רב.