מֵהלכות קריאת המגילה
* אסור לאכול יותר מ'כביצה' פת (45-55 סמ"ק, לשיטות השונות), או לשתות משקה מְשַׁכֵּר בשיעור זה, לפני קריאת המגילה, בין בלילה ובין ביום. ולכתחילה, אין להקל אפילו בפחות משיעור זה.
* בעת קריאת המגילה, או שמיעתה מפי אחר, אסור להפסיק בדיבור, ואפילו בדברי תורה. ובדיעבד, אם הפסיק בדיבור – אם קרא או שמע את כל מילות המגילה כראוי, יצא ידי חובה.
* אדם שקיים את מצוַת קריאת המגילה, ולאחר מכן קורא עבור אחרים כדי להוציאם ידי חובה, יכול לברך את ברכות המגילה עבורם, וכן המנהג. ויש אומרים, שאם קורא שלא בציבור, עדיף שהשומע יברך בעצמו.
מֵהלכות מתנות לאביונים
* כל אדם מישראל, הן איש והן אשה, חייב לתת בפורים שתי מתנות, לשני אביונים, כלומר, מתנה אחת לכל אחד מהם.
* רבים נוהגים לתת בימי הפורים כסף ומתנות לכל עובדי עבודת הקודש, כגון הרבנים ומלמדי תשב"ר. וגם אם המקבלים עניים, אין הנותנים מקיימים בכך את מצוַת מתנות לאביונים.
* כספי צדקה שנאספו לצורך סעודת פורים, אסור לגבאים להעבירם למטרות צדקה אחרות. והעניים עצמם – רשאים להשתמש בכסף שקיבלו לכל מטרה שירצו; ויש אומרים, שגם להם אסור להשתמש בכסף כי אם לצורך סעודת הפורים.
* מנהג ישראל, לתת לפני פורים כסף לצדקה, כזכר ל'מחצית השקל' שהיו נותנים באדר לבֶדֶק בֵּית המקדש. והמשנה ברורה כתב, שנוהגים לעשות כן בתענית אסתר, לפני תפילת מנחה. ויש שנהגו לקיים את המנהג בליל פורים.
* אדם שגמר בדעתו לתת סכום מסוים לצדקה – יש אומרים שכשם שהקדש חל במחשבה, אף צדקה חלה במחשבה, ודין מחשבה זו כנדר, וחובתו לקיימהּ; ויש חולקים. והרמ"א פסק שיש להחמיר.
מֵהלכות 'שמחה ומשתה' בפורים
* אחת ממצוות הפורים היא אכילת סעודה ביום הפורים. יש אומרים, שחובה לאכול פת בסעודה זו; ויש אומרים, שחובה לאכול בה בשר, ויש שכתבו, שיוצאים ידי חובה אף בבשר עוף.
* נס ימי הפורים אירע על ידי שרשרת של משתאות: משתה אחשוורוש ומשתה ושתי, משתה אסתר שעשה אחשוורוש בזמן המלכתהּ, ושני המשתאות שעשתה אסתר לאחשוורש ולהמן; ולפיכך, תיקנו חכמינו ז"ל לשתות יין בפורים. והרמ"א כתב, שאין חובה להשתכר, אלא ישתה יותר ממה שרגיל לשתות בשאר ימות השנה, עד שיהיה מבושם מעט, ומתוך כך יישן.
מֵהלכות התפילה וקריאת התורה בפורים
* בפורים, אומרים 'על הניסים' בתפילה, ומי ששכח לאומרו, אינו צריך לחזור ולהתפלל. וכמו כן, אומרים על הניסים בברכת המזון, ומי ששכח לאומרו – אם היה זה בסעודה הראשונה שאכל ביום הפורים, נחלקו הפוסקים אם צריך לשוב ולברך.
* בערי ה'פרזים', בהם פורים הוא בי"ד באדר, אומרים על הנסים רק בי"ד, ולא בט"ו. וכן בערים ה'מוקפות', כגון ירושלים, בהם פורים הוא בט"ו באדר, אומרים על הניסים רק בט"ו, ולא בי"ד.
* לאחר קריאת המגילה בליל פורים, אומרים 'קדושה דסידרא', ולאחר מכן אומרים קדיש שלם. ונחלקו הפוסקים אם יש לומר 'תתקבל' בקדיש זה; ורבים כתבו, שהמנהג שלא לומר תתקבל.
* ביום הפורים, לאחר תפילת שחרית, קוראים בתורה בפרשת בשלח, את ענין מלחמת עמלק; ומנהג בני ספרד, לכפול את הפסוק האחרון, כדי שהקריאה תהיה בת עשרה פסוקים.