הרב בנימין בירנצוויג
"הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט קֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" (דברים ל"ב, ד')
אין צורך בחשיבה פילוסופית כדי להאמין שה' ברא שמים וארץ, כפי שכותב הגאון רבי יעקב ניימן זצוק"ל בספרו דרכי מוסר, כיוון שהשכל הפשוט מחייב להאמין במה שהעין רואה בחוש. המדרגה הגבוהה באמונה היא להאמין גם לדברים המנוגדים לשכל, המעוררים קושיות ותהיות, כביכול, על הנהגת ה' יתברך, זהו ניסיון אמיתי. אם, למרות התמיהות, האדם יתעלם מהן לחלוטין, ויאמין כי הכל בסיבת סובב ומסובב, והכל לטובה, אזי הוא הגיע למדרגה גדולה באמונה. האמונה האמיתית היא- שאין עוול אף על פי שלמראית עין אפשר לטעות ולחשוב שנעשה כאן עוול ח"ו.
על מנת להמחיש את הדברים, הוסיף רבי יעקב ניימן בשם מרנא החזון איש זצ"ל, שכשרצה לחזק יהודים באמונה בה' יתברך, היה אומר, שכאשר רואים חייט נוטל מספריים גדולות בידו וגוזר בד יקר לגזרים, אין אנו מעלים בדעתנו כי הוא שוטה והורס את הבד היקר, אלא מבינים שכוונתו לתפור בגד מעולה מגזרים אלו, וזו הדרך לעשות כן. כך צריכה להיות אמונתנו בכל העובר עלינו, גם בצרות וייסורים הפוקדים אותנו תכופות לבקרים, גם דברים אשר נראים לא מובנים, באמת בהתבוננות ובאמונה אמתית, מתברר כי הכל הוא מאתו יתברך והכל לטובה!
מרן הגאון רבי שמעון שקופ זצוק"ל, מגדולי ראשי הישיבות ומרביצי התורה בדור הדעה שלפני השואה האיומה, אשר כילתה את יהדות אירופה, ושאין בית מדרש שאין דבריו ויסודותיו מתבדרין דבר יום ביומו, נשא לאשה את בתו של יהודי עשיר גדול מאד שהיו לו משקי חלב גדולים שסיפקו חלב לכל המחוזות במדינה. עשיר גדול זה, שרצה לבתו חתן תלמיד חכם, הבטיח לו שהוא יהיה סמוך על שולחנו שנים רבות ויוכל להגות בתורה...
לא ארכו הימים, ויום אחד פרצה דליקה גדולה במשק החלב של חותנו. הלהבות שבערו ללא רחם- כילו את כל משק החלב של החותן. כל ביתו ורכושו עלו בלהבות האש, והשווער האומלל יצא נקי מכל נכסיו הרבים.
ימים קשים הגיעו גם לחתן הצעיר רבי שמעון, שהרי חותנו, לא רק שלא יכול מעתה לפרנסו כפי שהבטיח, אלא גם לו עצמו ולמשפחתו לא היה במה להאכילם ולפרנסם... מיודעיו וחבריו של רבי שמעון נדו לו ברחמים על גורלו העלוב...
אבל, כפי שאמר רבי שמעון עצמו בערוב ימיו: "אלוקים חשבה לטובה!" בישיבת טלז כיהן כראש ישיבה באותם ימים, מרן הגאון רבי אליעזר בלוך זצ"ל, ובשומעו שמועה קשה זו על מה שקרה לחותןאחיינו, רבי שמעון, עלה בדעתו שזוהי עת רצון לשכנע את האחיין הגאון, ר' שמעון, לבוא וללמד בישיבת טלז המעטירה, ושלח שליח לעשות כן.
רבי שמעון שחשש מאד מהצעה זו, הסתפק האם ראוי הוא לאיצטלא כזו חשובה והאם יוכל לעמוד בה. מכל מקום, לאחר הפצרות רבות של דודו, ואחר שראה שיש כאן אות משמים, נעתר ונסע עם זוגתו לעיר טלז והתחיל ללמד בישיבה, ולא ארך זמן עד שאמר רבי שמעון: "כעת, אפילו יגרשוני במקלות- לא אחדל מאמירת שיעורים".
לא ארכו השנים ובכל עם ישראל התפרסם שמו של הגאון המופלא, בעל ה'שערי יושר', רבי שמעון שקופ זצ"ל, וזכה שתורתו ממשיכה להילמד במלוא העוז, בכל בתי המדרשות עד ימינו אנו.
התבטא על כך רבי שמעון עצמו, באחרית ימיו: "אלמלא נשרף רכושו של חותני, הלא בוודאי הייתי נשאר עמו במשק, ואולי הייתי נהפך ביום מן הימים לבעל משק בעצמי, נאמר אפילו בעל משק מכובד", אבל הקב"ה סיבב אחרת, באופן שלא הובן בתחילה......