"ורפא ירפא" (כ"א, י"ט).
נראה לפרש כפילות הלשון "ורפא ירפא", שחובת ההשתדלות המוטלת על האדם לעסוק ברפואתו, היא הן ב"רפואה רוחנית" והיינו בתשובה ומעשים טובים, והן ב"רפואה גשמית" לדרוש ברופאים, אבל זה בלא זה אי אפשר, שבלא תשובה ומעשים טובים לא יוכלו הרופאים להועיל לו, וזה מה שנאמר "ורפא ירפא" שיתעסק בשני הרפואות גם יחד, ורק עי"ז יתרפא ממחלתו.
*
ראיתי סגולה גדולה מהגר"ח פלאג'י זצ"ל לרפואה, שישליך מאכל לעופות בגגות כדי לרחם על הבריות, ועי"ז יזכה שירחמו עליו מן השמים, כי על ידי שמרחם על אחרים ואפילו רק על עופות השמים, הוא זוכה שמרחמים עליו מן השמים, וסיים הגר"ח פלאג'י זצ"ל וכתב "וזה בדוק ומנוסה".
והגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל סיפר, שנתגלה לו בחלום סגולה גדולה לרפואה, להכין הבית נאה ומכובד לכבוד שבת מערב שבת בשעות הבוקר, כשהשולחן מכוסה במפה לכבוד שבת, והיין והחלות מוכנים לכבוד השבת, וכך מפורסם עובדא על החפץ חיים שאמר להורים שהרופאים נתייאשו מבנם יחידם – לקבל שבת מוקדם, וכך נהגו, והמחלה נעלמה כלא היתה, ואמר החפץ חיים בביאור הדברים שה"שבת מקור הברכה", (ועי' עוד לקמן פרק ל"א פסוק ט"ז).
ועוד מקובל בידינו, שהכנסת אורחים היא סגולה לרפאות חולה, וכן יהודי המרבה להכניס אורחים, יש כח בברכותיו לרפאות חולים. (ועיין עוד לעיל פרק ט"ו פסוק כ"ו, שם הובאו עוד כמה סגולות ועצות להינצל מהמחלה הנוראה ה"י).
*
קיבלנו סוד להינצל ממגיפה וצרה, והיא בדוק ומנוסה. בסוף כל תפילה לפני יהיו לרצון אמרי פי והגיון ליבי לפניך, יאמר ג"פ בכוונה, "אני מאמין באמונה שלמה שאין טבע ומקרה בעולם כלל, והכל תלוי רק בך לבד, ולכן אני פונה אליך דווקא שתציל אותי בחסדך", ויתן בכל יום לכל הפחות ח"י מטבעות לצדקה ויאמר: "כשם שאני עושה צדקה כך ברחמיך הרבים תעשה עמדי חסד להציל אותי מצרה זו", ואם הוא בצרה ממש יוסיף ויאמר "ואם תציל אותי אומר נשמת לכשאנצל", ויעשה כן ויוושע.
ורמז לדבר מה שנאמר בתהלים (קכ"א א') "מאין יבוא עזרי", ופירשו הקדמונים "מאין, אם האדם מרגיש שאין לו שום מקום לבקש ישועה אלא רק מהקב"ה בלבד, "יבוא עזרי", כי מאחר שתולה עיניו לקב"ה, הקב"ה מושיעו.
*
המקובלים הזהירו שאם נתגלה בגופו של אדם מחלה רח"ל, לא ימהר לפרסם ולהודיע זאת, אלא יאמר שיש חשש שאולי הוא חולה כדי שיתפללו עליו אבל יקפיד שהציבור לא ידעו שהוא חולה, ומשום שכל עוד שלא נתפרסם עליו שהוא חולה, יתכן שהקב"ה יעשה לו נס בסתר ותיעלם ממנו המחלה, אבל לאחר שמתפרסם שהוא חולה, צריך זכויות רבות כדי שהקב"ה יעשה לו נס בגלוי. ועוד, שאם אנשים ישמעו שמחלה ממארת מקוננת בגופו, הם עלולים להתייאש ממנו ולא להתפלל מעומק הלב, ולכן יאמר רק שיש חשש שאולי יש לו מחלה.
וכן נהגו גדולי הצדיקים שהיו מזהירים את הרופא שלא יגלה את דבר מחלתם, וגם את הצילומים שערכו לגופם ביקשו להסתיר, ובאמת בגמ' בברכות (נ"ה ע"ב) מפורש שמי שחלה לא יגלה את מחלתו ביום הראשון כדי שלא יורע מזלו, אמנם גם לאחר היום הראשון יש סגולה אם אינו מגלה כל עוד שהוא יכול להסתירו.
וזכורני שמרן הגרי"ז זצ"ל לא הסכים שיגלו שהוא חולה, ורק בסוף ימיו כאשר החמיר מצבו מאוד הסכים שיגלו הדבר, וגם הגרי"י קניבסקי (הסטייפלער) זצ"ל היה מזהיר, שאם נמצא ח"ו פגם או מום בעובר במעי אמו, אין להורים לגלות את הדבר אלא עליהם לשומרו בסוד מוחלט, ומשום שאם אין הדבר ידוע לאחרים, יוכלו יותר בנקל לזכות לישועה, כי כדי לפעול 'נס גלוי' צריך זכויות רבות.
(והיו אדמורי"ם שהקפידו לא לומר 'מי שבירך וכו' הוא יברך וירפא את החולה", ומשום שמבואר בגמ' (שבת ל"ב ע"א) "לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה, שאם כבר חלה, אומרים לו הבא זכות והפטר", והם חששו שאם יקבעו בפיהם שיש עליו 'שם חולה', יהא צריך רחמים גדולים כדי להיוושע, ולכן היו אומרים בסתם 'מי שבירך וכו' הוא יברך וירפא את פלוני בן פלוני", בלא הזכרת שם 'חולה').