הרה "ק רבי דוד בידערמאן זי"ע היה בוער בשולחנו הטהור ביום חמשה עשר בשבט , והיה מתלהב באמרו כי הנה יום הוא יו "ט של 'ארץ ישראל ', העיד הרה"ק הרמ"מ זי"ע כי לא הייתה אצלו התלהבות במשך השנה כהתלהבותו בשולחנו זה אחת בשנה, והיה חוזר ואומר שוב ושוב 'אן ארץ ישראל 'דיגער יום טוב '.
בשנת תרע"ו התפשטה מחלת ה'טיפוס' ברחבי ירושלים של מעלה , מחלה זו הייתה נוראה ביותר , והייתה מביאה חולשה רבה על האדם עד שהיה נופל ומת ל "ע , ולא עוד אלא שמחלה ממארת זו הייתה 'מדבקת' את כל הבא במגע עם החולה, באותה שנה בט"ו בשבט ישב הרה"ק רבי דוד בלבת אש ובצהלה רבה כשעל שולחנו היו ערוכים פירות רבים מטוב הארץ, אלא שלא היו כמעט משתתפים באותו טיש, מאחר שהמחלה הכתה בעם ורבים חללים הפילה, באמצע עריכת השולחן פרץ אל תוככי ביהמ "ד ילד רך בשנים, ניגש אל הרבי בעודו מיילל מרה, כי אביו ואמו לקו שניהם במחלה הנוראה והינם שוכבים שרועים על ריצפת הבית ואין מי שיטפל בהם ויעתיר עבורם, קם רבי דוד'ל ממקומו בסערת נפש וזעק 'הייליגער באשעפער, וכי אפשר להשבית את שמחתי ביום זה'.
לאחר מכן פנה אל הילד, נתן בידו פרי מעל השולחן, וציווהו שיתן לאביו שיאכל מזה הפרי בציווי הרבי, ויאמר לאביו ולאמו בשמו שעוד יזכו לראות ממנו פירות ופירות פירותיהן, ואכן שניהם הבריאו וזכו לראות בני בנים מזה הבן. מרגלא בפומיה של הרה "ק ה 'בית ישראל ' זי"ע על הכתוב בפרשתן (הסמוכה תמיד לט "ו בשבט ) 'ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם ' (טו כג-כה ), כי בימות החורף ישנה איזו מרירות כאשר אין בהם 'חגים ומועדים לששון', על כן 'ויורהו ה' עץ' – הורה הקב"ה לבניו לחגוג את ראש השנה לאילנות ולעצי השדה 'וימתקו המים' ובכך יומתקו ימיהם של בני ישראל .
כבר אמרו צדיקים (אומרים משם הרה "ק מצאנז זי"ע) כי חמשה עשר בשבט יום מיוחד הוא, כי מאותו היום ועד חג השבועות יש מידי ב ' שבועות ימי חג ומועד, כי לאחר ט"ו בשבט בא ר "ח אדר, פורים , ר"ח ניסן, חג המצות, ר"ח אייר , ל"ג בעומר, ולאחר מכן ר"ח סיוון וחג השבועות.
אומרים בשם הרה"ק רבי אברהם מתתיהו משטעפינשט זי"ע שדקדק בלשון הגמרא (תענית כט .) 'משנכנס אדר מרבים בשמחה', ש'מרבים ' משמע שהיא כבר נמצאת אצלנו – ובטרם יפציע אורו של אדר כבר צריך להיות בשמחה, אלא שמשנכנס אדר יש להרבות בה, ואם כן עלינו לדעת אימתי הוא זמן תחילת השמחה.
ומבאר כי מחמשה עשר בשבט צריך להיכנס אל השמחה, ועל דרך שאמרו (פסחים ו 🙂 'שואלין ודורשין בהלכות החג שלושים יום קודם החג', וכך גם ט "ו בשבט הוא שלושים יום קודם הפורים, וסימנך 'חמשה עשר' בהיפוך אתוון הוא 'שער שמחה', כי זה השער לה' להיכנס בו שמיום זה ואילך נפתחים שערי השמחה.
(מתוך 'באר הפרשה')