הרב יהושע לייבזון
הקוראים הקבועים והנאמנים של 'הפותח', כבר יודעים שמדי פעם אנחנו מדברים על העניין של 'גישמאק בלימוד'. ולא בכדי.
אחרי שנים של ניסיון בתחום סיוע לצעירי הצאן בישיבות הקדושות, הבנו שיש דבר אחד שעובר כחוט השני בין כל סוגי הבעיות שאיתן מתמודדים הבחורים בזמנינו. נושא ה'גישמאק בלימוד'.
בחור שיש לו הנאה בלימוד, נהנה בכל מקום שהוא נמצא. אין לו חיכוכים עם המשגיח והצוות בישיבה, וגם אם כן הוא לא עושה מזה עסק גדול, הוא לא כל כך מתקשה לקום בבוקר, כי יש לו מטרה והוא יודע ששווה לו לקום כי היום הולך להיות יום של הנאה רוחנית…
גם עם החברים הוא מסתדר הרבה יותר טוב, וכשמופעלים עליו לחצים הוא לא מתפרק ולא מתקצף או הופך לאפאתי.
יש לו את הגמרא, והוא שמח בה. היא תמיד מנחמת אותו ומרגיעה אותו, בכל עת היא משמחת אותו ועושה לו את החיים מעניינים ומלאי תוכן.
כל זה נכון, אגב, גם למבוגרים, אבל זה כבר עוד סיפור…
בכל אופן, ב'מוקד הגישמאק' של 'אחינו', זרוע החיזוק של 'דרשו', יש מענה מאוד נרחב לבחורים שמבקשים עצות איך לקנות את היכולת ליהנות מהלימוד ואפילו להתענג עליו, (וגם להורים)
יש כמובן דרגות שונות של הנאה בלימוד, ולא כאן המקום לפרט.
השבת הזאת כשלמדתי במסכת כתובות, הבחנתי בפרט מעניין שמשתלב עם אחד מהכללים שאנו תמיד מייעצים, והוא 'התבוננות'. אם אתה מתבונן טוב אתה מוצא יהלומים בכל מקום.
הנה דוגמה מהגמרא שלמדתי בשבת האחרונה, בדף היומי, כתובות דף ג, ע"א. הגמרא מדברת שם על כך שתקנה דרבנן גוברת על הקידושין שהם מדאורייתא, שואלת הגמרא, תינח דקדיש בכספא.. וכו'.
אומר רש"י במקום משפט מדהים
"שמעתי כל רבותי מפרשים דקדיש בכספא קידושי דרבנן נינהו, ואי אפשר לומר כן".
זאת לשון מאוד נדירה של רש"י. רש"י אומר שכל רבותיו לימדו אותו פשט, והוא לא מקבל אותו, ולא זו בלבד אלא שהוא אומר שאי אפשר לקבל את הפשט הזה בכלל, חייבים להסביר פשט אחר.
מעניין…. לא?
כל רבותיו אומרים אחרת… ורש"י לא מסכים…
אבל רגע, אנחנו רק התחלנו את המסע המרתק. הרי ב'מסורת הש"ס' שולחים אותנו לעוד כמה מקומות בש"ס ששם מופיעה הגמרא הזאת. בואו נראה מה רש"י מסביר שם, וזה מאוד מעניין שבכל מקום רש"י הקדוש, נקט בלשון קצת שונה.
במסכת גיטין ל"ג ע"א אומר רש"י, "כך אני מפרש בכל מקום מלבי, ומרבותי קיבלתי… ותשובות קשות יש בדבר".
כאן לא כותב רש"י "כל רבותי", וגם לא "אי אפשר לומר כן", אלא תשובות קשות יש בדבר…
ואם נחזור קצת אחורה, למסכת יבמות דף צ', נמצא לשון עוד יותר מעניינת… שמה רש"י מביא את הפשט הזה שקידושי כסף הם מדרבנן בשם "אית דמפרשי". פה רש"י כבר לא מזכיר בכלל שמדובר ברבותיו, ושם רש"י גם תוקף את הפשט הזה בצורה יותר חזקה וקובע: "וטעות גדול הוא בידם".
זה מאוד מעניין, ההבדל בין הלשונות, וצריך לנסות לחשוב למה רש"י נקט בכל לשון פשט אחר…
יתירה מזאת, כדאי לשים לב שכשרש"י מזכיר את רבותיו, הוא מסתייג מהפירוש שלהם כי אי אפשר לומר אותו או כי יש על כך 'תשובות קשות'… אבל כשהוא אומר את אותו הפירוש בשם 'אית דמפרשי', הוא תוקף בחריפות וכותב 'טעות גדול הוא בידם'.
אגב, מעניין לציין שבהלכות כיבוד אב ואם בשו"ע (יורה דעה סימן מ' סעיף ב') מביא ה'באר היטב' בשם הט"ז שאדם גדול בתורה החולק על אביו שהיה גם הוא גדול בתורה, ויש עוד גדול אחר שאומר כמו אביו, והוא רוצה לכתוב דעתו לחלוק על אביו, שלא יזכיר את שם אביו ויחלוק עליו, אלא יזכיר את שמו של הגדול האחר הסובר כמו אביו, ויחלוק על אותו גדול – "כיון שיוכל לעשות דרך כבוד יעשה".
כך נהג רש"י גם במקומנו, ועל אף שחלק על רבותיו, כשרצה לנקוט בלשון של 'טעות הוא בידם', לא הזכיר שהם רבותיו, אלא "אית דמפרשי".
זאת דוגמה אחת מיני רבות, איך אפשר להפוך לימוד של סוגיה 'יבשה' כביכול, ולהכניס לו הרבה 'עניין, וזה עוד לפני שהגענו להיותה של הסוגיה עצמה מרתקת מאוד עבור מי שבאמת יודע ליהנות מהלימוד.
אם גם אתם רוצים שהבן שלכם ילמד להרגיש גישמאק בלימוד, אתם יכולים לעודד אותו לפנות למוקד ב-1800-20-18-17 בין 7:30 ל-10:30 מדי ערב.
כמו כן תוכלו לפנות בעצמכם למוקד הייעוץ וההכוונה להורים בטלפון שמספרו: 073-7892310.