סיפר הרה"ק רבי מרדכי חיים סלונים זיע"א את אשר שמע בעצמו מפי בעל המעשה, ר' אשר, המכונה ר' אושקע, שהיה אחד מחשובי חסידי קרלין בטבריה וממתפללי בית הכנסת 'רייסין' שם.
ר' אושקע היה איש נכבד ואף זכה להיות כותב תורתו של הרה"ק הבית אהרן זיע"א. ביום מהימים נסע ר' אושקע להקביל את פני רבו הרה"ק הינוקא מסטולין זיע"א, המכונה 'דער פרנקפורטער' על שם מקום קבורתו. לאחר ששהה אצל רבו ומילא אסמיו בשובע רוחני, נכנס ר' אושקע לרבו בכדי לקבל ממנו את ברכת הדרך ולהיפרד ממנו לחיים ולשלום.
למרבה הפלא נענה הרבי ואמר לו: שנינו (ב"ק ס:): "לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב". ופירש רש"י: "בכי טוב – בעוד חמה זורחת ילין במלון ולא ימתין עד שתחשך, ולבקר לא ישכים לצאת עד שיאיר. כי טוב, לישנא מעליא האור כי טוב כלומר טוב הוא לצאת בו וליכנס בו מפני המזיקין והליסטין". לפיכך אבקשך שאל תיסע בלילה אלא תמתין עד מחר, ותיסע בבוקר.
ר' אושקע, נבוך כולו, הסביר לרבי שהדבר אינו מציאותי: אם יתעכב בלילה בסטולין, הוא יאחר את הרכבת היוצאת לאודסה, וכך לא יוכל להספיק את האוניה היוצאת לארץ ישראל ולא יהא בידו אפשרות להגיע לחג הפסח לביתו. הרבי ניסה שוב ושוב לשכנע את ר' אושקע שלא יסע עכשיו, אך ר' אושקע עמד על שלו, שיש ברצונו להגיע לבית לפני חג הפסח.
בדיעבד הסכים הרבי, אלא שהרבי לא הסתפק בברכת פרידה גרידא אלא ליווה אותו עד לשער החצר, שלא כהרגלו, כרואה ברוח קדשו שהחסיד זקוק לשמירה עליונה מיוחדת על כך שהוא נוסע בלילה.
כשר' אושקע כבר ישב על מקומו ברכבת הנוסעת לאודסה, עלה כומר רשע לרכבת ופנה למבקר בציווי, שהיות ואין ברצונו לראות יהודים בנסיעה, לפיכך הוא פוקד עליו שיעביר תיכף ומיד את כל היהודים נוסעי הרכבת אל הקרון האחרון, שהיה קרון זול ופשוט יותר. כמובן שלר' אושקע לא הייתה ברירה והוא ציית להוראה.
במהלך הנסיעה הארוכה התנגשה הרכבת ברכבת אחרת שבאה ממולה, כל הקרונות הראשונים נהרסו ונמחצו כליל על יושביהם, שמתו במיתה משונה, ביניהם הכומר הרשע. גם ר' אושקע שישב בקרון האחרון קיבל מכה חזקה בראשו מההדף העצום ונפצע, עד שהוצרך לאשפוז ארוך בבית חולים.
או אז הבין ר' אושקע מדוע הרבי ביקש ממנו שוב ושוב שיסע בבוקר ולא יסע עם רכבת זו, ובלית ברירה המשיך לו ישועה נפלאה עם אותו הכומר שגירשו לקרון האחורי. סיים הרה"ק רמ"ח מסלונים ואמר: שר' אושקע אף הראה לו את רושם המכה שנותר בראשו ('זכרון עז', 'מאמר מרדכי').
(מאוצרותיו של הרב ישראל דנדרוביץ שליט"א מח"ס 'הנחמדים מזהב', גיליון קבלת שבת)