את עצם גילוי השכינה לו זכינו במצרים אין לנו ביום יום, אולם ישנן עתים מיוחדות בשנה, בהן הקדוש ברוך הוא משרה את שכינתו בצורה רבה ונשגבה יותר. בהן הוא נותן לנו לחוש את חביבותו כלפי עם ישראל, ואלו עתות רצון להתקרב אליו, להאמין בו ולדבקה בו.
דברים מלבבים, מרגשים ומרעישים בעוצמתם, הם דברי הזוהר הקדוש (פרשת בחקותי דף קיד עמוד ב), המגלמים את האהבה הגדולה והעצומה של הקדוש ברוך הוא כלפינו.
מבואר בזוהר הקדוש גילוי עצום, דברים נוראים ממש, על גודל האהבה והקרבה של הקדוש ברוך הוא אלינו, וכיצד געגועיו העזים כלפינו הם לאין ערוך ושיעור. הוא חפץ בקרבתנו ושש להשגיח עלינו, כרחמי אב על בניו שהתרחקו מעל פניו. לצורך כך הוא מייחד עתות מיוחדים, את יום השבת ויום ראש חדש, בהם מתעוררים געגועיו של הקדוש ברוך הוא וזכרוננו עולה לפניו לטובה. הוא יורד כדי להציץ עלינו מן החרכים ולהשרות שכינתו בתוכנו!
מפליא ביותר! אך אין ספק כי הדבר מהווה עבורנו גם 'מחייב' גדול. כי הנה ה'אור החיים' הקדוש כותב בכמה מקומות, כי לא תתכן השראת השכינה אלא בארץ ישראל; ובפרשת לך-לך הוא מוסיף, שלא רק שיבוא האדם לארץ ישראל ויראה אותה, אלא גם שהארץ תראה אותו. בכך באר את הפסוק שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו: "אל הארץ אשר אראך" (בראשית יב, א), "ראוי לך ואתה ראוי לה, ושיעור הַתֵּבָה הוא, אראה אותך לה ואראה אותה לך. כי בלא זה אינם ראויים להשראת השכינה ולרב הצלחות".
מסתבר, כי אותה בחינה קיימת גם בהשראת השכינה היתרה הנמצאת בתוכנו בשבת קודש ובראש חודש. כשם שהשראת השכינה של ארץ ישראל קיימת רק על אדם שבא אליה בבחינה של 'אראך' – להראות את עצמו לה, שהמשמעות היא שמתנהג בהנהגה נאותה וקדושה הראויה לארץ ישראל, כך גם לא תתכן השראת השכינה על האדם בשבת וראש חודש, אם אינו מכין את עצמו כראוי לקראתה.
לכן מוטלת עלינו החובה לנהוג כלפי הקדוש ברוך הוא בפרט בימים אלו, כמים פנים לפנים, להיות מוכנים כראוי לעיתים בהן מתגברת 'קרבת אלוקים', ומתהדק הקשר הרוחני והעילאי שלנו עם בוראנו. לשוש ולשמוח על הזכות הגדולה שנפלה בחלקנו, להתקדש ולהתרומם ולהיות ראויים לאותה השראת השכינה.
וכיון שמבואר בזוהר, שכל אותה השראה היא בעבור געגועי הקדוש ברוך-הוא אל התורה הממושכנת בידי ישראל, אם כן, כמה יש לנו להתאמץ להגות בתורה ביותר באותם זמנים, כדי שנהיה ראויים לאותה השגחה מיוחדת מן החלונות, ונזכה לעשות לו נחת רוח כשיציץ עלינו מן החרכים, ויראה אותנו משתעשעים בתורתו.
אם אכן משכיל האדם לנצל את העיתות המסוגלות הללו כראוי, בתורה ובעבודת השם, הוא יכול להשיג השגות רמות באמונה ובאהבת השם, ולהעצים את הקשר הרוחני האיתן שלו עם בוראו.
מרן הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל, בעל ה'חזון יחזקאל', היה אומר בדרך מליצה על הפסוק שאמר משה לישראל בפרשת המן: "היום לא תמצאהו בשדה" (שמות טז, כה): "את רוממות וקדושת השבת לא תמצאו בשדה! כדי להרגיש את רוממות השבת ולחוש את קדושתה זקוקים להרבה עבודה של התקרבות לקדוש ברוך הוא".
הגאון רבי אברהם יצחק ליפקוביץ שליט"א, מראשי ישיבת 'בית מדרש עליון', ספר על אביו, ראש הישיבה מרן הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל, דבר נפלא:
רבי מיכל יהודה היה רגיל למסור שיעור בפני בעלי בתים ובחורים מדי שבת בשבתו. באחד מימי ראשון ניגש אל אחד הבחורים שהשתתפו בשיעור בשבת ושאלו: "התוכל לחזור על עקרי הדברים שאמרתי אתמול בשיעור?"
אלא שאז, לפתע נעצר משטף דיבורו, צמרמורת אחזה בו ודמעות חמות החלו לזלוג מעיניו. לאחר דקת דומיה אמר בנימה נוקבת כמוכיח ותובע את עצמו: "וכי כך מדברים על שבת קודש? 'אתמול'? הרי זו שאבע'ס!"…
שבת קודש היא יום מרומם ומקודש, שאפשר לחוש בו בהשראת השכינה. המציאות של היום הקדוש הזה היא קרבת אלוקים. בשבת מתגלמת נקודת הקשר שבין היהודי להשם יתברך. על האדם להכין את עצמו כראוי לקראתה, ליצוק אל תוכה תוכן רוחני גדוש כדי להרגיש, לספוג ולזכות במעלותיה הגדולות, ולנצלה עד תום להתעלות מיוחדת בעבודת השם.
היות ושבת וראש חודש הם ימים של קרבת אלוקים, ויש בהם השראת השכינה מיוחדת משאר העיתים, הרי שהם מהווים הזדמנויות פז, להטביע ולהחדיר בילדים הרכים דעת תורה והשקפת עולם, דרכי יראה ויסודות האמונה.
הרבנית הצדקנית מרת רחל סרנא ע"ה, אשת חבר להגאון רבי חיים סרנא זצ"ל, ראש ישיבת חברון-גאולה, היתה רגילה לספר בהתרגשות את זכרונותיה מביקוריו רבי הרושם של הגאון הקדוש רבי אלחנן וסרמן זצ"ל הי"ד, בבית אביה הרב הצדיק רבי אריה מלכיאל פרידמן זצ"ל.
רבי אריה מלכיאל נמנה על חשובי תלמידי ה'סבא מסלבודקה', והיה תלמיד חכם וירא שמים מרבים. ענוותנותו הגדולה גרמה לו, לא להסכים ליטול על שכמו משרות רבניות שונות שהציעו לו לרוב. בראשית ימיו התגורר בעיר 'ממל' שבגרמניה, וביתו היווה אכסניה לרבי אלחנן בתקופות בהן בא לגרמניה לגייס כספים לטובת ישיבתו – ישיבת 'אהל תורה' בברנוביץ. גם מאוחר יותר, כשעבר רבי אריה מלכיאל להתגורר בקובנא שבליטא, המשיך רבי אלחנן להתארח בביתו לעתים תכופות, ומשם כידוע הוצא להורג באכזריות רבה, על ידי הנאצים הארורים ימח שמם, ונעקד על קידוש השם.
הרבנית סרנא תיארה תמיד כי גם היא, כילדה צעירה, הרגישה אווירה מרוממת ואפופת קדושה בצלו של רבי אלחנן. היא זכרה את ההערצה הגדולה שהעריצוהו בני הבית, איך עקבו בערנות אחר מעשיו והליכותיו, ובעיקר את האושר הרב והזכות העצומה שחשו, לשמש אדם גדול וקדוש כמותו.
נקודה חשובה נחרטה בזכרונה מאותן סעודות השבת במחיצתו של רבי אלחנן; על פי רוב כשהיה מתארח אצלם, היו מצטרפים לסעודה תלמידים רבים שגרו בקרבת מקום, ובקשו לנצל את הזדמנות הפז לשהות במחיצתו, ולשוחח עמו בדברי תורה.
אך תמיד כשהתחילו לשוחח עמו, היה רבי אלחנן מפסיק את השיחה ואומר למסובים: "קודם כל נשוחח כעת עם הילדים, נשמע מה יש בפיהם לומר, אחר כך נשוחח בינינו…", בהטעימו: "שולחן השבת נועד במיוחד עבור הילדים!"…
אז היו קולחים מפיו זכרונות נפלאים, אמרות שפר ופנינים שערבו לאוזני המבוגרים והצעירים כאחד. בהם גם עובדות והנהגות נפלאות מרבו ה'חפץ חיים', בנוסח שתאם לרמתם של הילדים.
בהזדמנות מסוימת הוסיפה על כך אחותה, הרבנית ריישל קוטלר ע"ה, אשת חבר להגאון רבי שניאור קוטלר זצ"ל, ראש ישיבת ליקווד, כי כאשר ביקש אביה רבי אריה מלכיאל מרבי אלחנן לשבת בראש השולחן, כראוי לכבוד תורתו, התנגד בכל תוקף ואמר: "שבת זהו זמן שאבא אמור לשבת בראש השולחן עם ילדיו, לא אקח מכם זאת בשום אופן!"…
אותו רבי אלחנן, ראש הישיבה הגדול שהעמיד תלמידים לאלפים, מגדולי תלמידיו של ה'חפץ חיים', שגדולי התורה היטו אזנם כאפרכסת לשמוע כל ביטוי והגה היוצא מפי קדשו, השכיל בחכמה ובתבונה מיוחדת לרדת לרמת הילדים הצעירים ולהבין ללבם, וניצל היטב את ההזדמנות של השבת, עת השראת השכינה היתרה הקיימת בבריאה, כדי להחדיר ערכים חשובים בילדים!
אחד מגדולי ירושלים המופלגים שחיו כאן לפני כשמונים שנה, היה הגאון הצדיק רבי יוסף קדיש קרישבסקי זצ"ל, שנמנה בין חשובי תלמידי ה'חפץ חיים'. איש קדוש עליון, רם המעלה בתורה, בצדקות ובעבודת השם נשגבה. מרן הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל, רבה של ירושלים, היה מכנה אותו בהערכה, בתואר 'יוסף קדישא'. רבות סופר אודות יום השבת במחיצתו ועל דבקותו העצומה בקונו כאחד מקמאי.
צאצאיו מספרים, כי למרות הקדושה העילאית ששרתה על כל מעשיו ביום השבת, ולמרות המעלות העליונות שהיה אחוז בהן, הרי שבסעודות השבת הקפיד להרעיף על כל המסובים חום ותשומת לב מיוחדת במינה, וניצל את ההזדמנות המיוחדת של קיבוץ המשפחה סביב שולחן אחד, כדי להחדיר את יסודות חינוכו ומשנתו וערכים נעלים.
עם הפעוטות הוא שוחח על ענייני הפרשה, והכביר עליהם רוך ואהבה, תוך שסיפר להם במתינות מדרשי חז"ל העוסקים בעניינה. עם הנערים הבוגרים הוא נשא ונתן במילי דאוריתא ובסוגיות שלמדו במהלך השבוע החולף, והבנות אף הן זכו לשמוע מאביהן, דברי דרוש ושביבי מוסר שובי לב, שחיזקו את רוחן וחישלו אותן למשך כל ימות השבוע.
בהזדמנות מסוימת הסביר רבי יוסף קדיש בפשטות, מדוע אינו מאריך בזמירות שבת, או שקוע בשרעפיו כפי הרגלו במשך כל ימות השבוע: "אין זמן ראוי יותר מסעודות השבת, כדי להחדיר מעט אור תורה, אמונה ויראת שמים בצעירי הצאן" – אמר.
סגולת הזמן של שבת, בה השכינה שורה, גורמת שיהיו יותר מוכשרים לקבל, יותר מסוגלים לספוג ולחוש את הדברים, להתרומם ולהתעלות.
מסופר, כי פעם הגיע אברך לתנות את צערו באזני הגאון הצדיק רבי שמשון דוד פינקוס זצ"ל, כי ילדיו הקטנים מתקשים ליהנות משבתות הקיץ הארוכות. ההגבלות השונות של האיסור לצייר ולשחק במשחקים של מוקצה האהובים עליהם, גורמות להם להתשה מסוימת, והם ממתינים בציפיה דרוכה לצאתה של השבת…
סנט בו רבי שמשון דוד בתוכחה גלויה מלב אוהב: "כיצד תרצה שילדיך יאהבו מעצמם את השבת, כשאתה יושב כל השבת מול הסטנדר, ומניח להם להיות שעות כה רבות בלי יד מכוונת?… אם רצונך שיחושו את העונג הרוחני של השבת, עליך לגרום להם לצפות לבואה, וזאת על ידי שתשקיע בילדיך בשבת!… צא איתם לטיול משותף בשבת בבוקר, בשעות בהן הרחובות ריקים והאווירה רצינית ומכובדת… תעניק להם הזדמנות של 'שעת איכות עם אבא'… תלמד איתם בנחת ובנעימות. אז תראה שהאווירה בבית תשתנה פלאים!".
כוח השראת השכינה בשבת, ביכולתה לרומם מבוגרים וצעירים כאחד, צריך רק את השכל והתבונה להתכונן לקראתה ולנצלה היטב!
(מתוך הספר 'אוצרותיהם אמלא')