הרב צבי וינברג
"וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ" (בראשית ל"ג, ד')
בתשובות הגאונים (תשו' הגאונים הרכבי סי' ש"פ ושערי תשובה סי' כג) מובא שבדברי מידות ומוסר אין אומרים "הלכה", שאין אלו דברי איסור והיתר שצריכים לומר בהם זו הלכה או אינה הלכה.
והנה ברש"י כאן מביא מספרי (בהעלותך פיסקא יא) אמר רבי שמעון בן יוחאי 'הלכה היא בידוע שעשיו שונא ליעקב אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו'. (ועי"ש בספרי שיש גורסים "והלא היא בידוע וכו'", ועיין ישמח משה פר' וישלח ד"ה וישקהו שגם כתב כן). ומכאן הוכיח המהר"ץ חיות (בהגהותיו לברכות לא. ד"ה אל יפטר), שגם בענייני אגדה שייך לשון "הלכה", וכן מוכיח מסנהדרין (קד:) נעלמה ממנו הלכה אבר אחד וכו', ועי"ש.
יש בנותן טעם להביא מש"כ הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל (אגרות משה חו"מ ח"ב סי' ע"ז ד"ה הנה מצאתי), שהביא מש"כ רש"י "הלכה בידוע שעשיו שונא ליעקב" והקשה מה שייך זה להלכה. וביאר, דכוונת המדרש לומר שכמו ש"הלכה" לא משתנית כך "שנאת עשיו ליעקב" לא משתנית דאף אלו האומות שנוהגות באופן טוב כלפי ישראל, שנאתן גדולה בעצם, ולכן ח"ו להתגרות בהם ולגרום איבה, ועי"ש מה שכתב לפי"ז על מה ששאלוהו אם מותר לתבוע שרי המדינה בפני שופטים במדינה אחרת.
***
וברש"י מביא ממדרש רבה, אר"ש בן יוחאי הלכה היא בידוע שעשיו שונא ליעקב אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו.
בכרתי ופלתי (סי' פ"ח סק"א) מביא שמשמע מהר"ן שיהודי וגוי אסור להם לאכול על שולחן אחד בשר וחלב. ומקשה ע"ז, דמי שם אחוה וריעות בין יהודי לעכו"ם, הלא הלבבות רחוקות ואין פירוד לבבות כפירוד הדתות, ואפי' שימת חן אסרוהו, וא"כ הוי ליה כאכסנאים וכבנ"א שאינם מכירין זה את זה שמותרין, והיש יותר איבה מבין שני בעלי דתות נראים כאוהבים בשעת הנאתן.
וכתב בתורה לדעת שלפי זה, ה"הלכה" שיוצאת ממה שעשיו שונא ליעקב, זה שמותר ליהודי וגוי לאכול בשולחן אחד בשר וחלב.
(קב ונקי)