רבינו הקדוש בעל 'אמרי אמת' זצ"ל נהג, שכאשר היה עובר ורואה ספר קדוש, היה פותחו ולומד או מעיין בו. סיפר הרה"ח ר' אברהם רוזנווסר ז"ל שהיה משמש בשנותיו האחרונות: תמיד כשהרבי היה נכנס למנחה עמדו שתי שורות של בחורים ואברכים מביתו עד למקומו שעמד בתפילה. אולם כשהבריטים הטילו עוצר בירושלים, אירע שביהמ"ד היה דליל יותר, וכאשר הרבי ראה איזה ספר על השולחן בדרכו לתפילה, היה נעצר ומעין בו, ופעמים שזה לקח הרבה זמן.
כשלמדתי בדף היומי בעירובין (צח, א') "וסתם כתבי הקדש עיוני מעיין בהו" [כאשר האדם נושא בידו ספר קדוש, בודאי יביט בו מעט, ולא ישאנו סתם]. ראיתי מקור למנהג זה של רבינו זצ"ל.
מעין זה מסופר על הרה"ק מבעלזא זצ"ל (בקודש פנימה ח"א עמ' עג): במחיצת מרן זצ"ל לא היה שום ספר מונח על השולחן באפס מעש, אלא אם כן השתמשו בו בלימוד או בתפלה, שכן מרן ראה בכך זלזול בכבוד הספר. כשמרן היה עובר ליד שולחן כלשהו, באם היה מונח עליו איזה ספר, לא המשיך בהליכתו, אלא היה עוצר ומורה לפתחו ולקרוא ממנו לכל הפחות מספר תיבות.
העלמת עין או חוסר התייחסות אל ספר קדוש, נחשבה אצלו כזלזול. וכן מסופר שם שפעם אירע שראה ספרים על השולחן והורה למשמשו הרה"ח ר' יצחק לנדאו לאסוף את הספרים ולהכניסם לחדרו פנימה. ונטל לידו ספר אחר ספר, ולמד מכל אחד מהם קצת, וכל זאת כדי שלא לזלזל בכבוד הספרים, לעבור על ידם מבלי להתייחס אליהם וללמוד בהם.
כמובן, לאנשים פשוטים כמונו אין מושג בהבנת מנהגי קדושי עליון, אבל ראינו כי שני צדיקי עולם נהגו מנהג דומה: אצל רבינו הק' ה'אמרי אמת' היה נראה זאת מרוב חביבותו לתורה, שלא היה יכול לעבור על יד ספר מבלי ללמוד או לעיין בו, ואצל הרה"ק מבעלזא היה זה מרוב יראתו על כבוד הספרים.
(הרה"ג רבי אברהם מרדכי יוסף מרקסון שליט"א, 'אספקלריא')