סיפור נורא שהתרחש אשתקד והסעיר את העיר אשדוד יצ"ו, ושמענו מפי ידידינו הרה"ג ר' מאיר אקער שליט"א יו"ר ארגון "בנינו". ר' מאיר שמעו מבעל המעשה, וכך היו דבריו:
לאחרונה נסעתי לעיר אשדוד להשתתף בשמחת בר מצוה של יתום אחד מחניכי המוסד "בנינו", הגעתי לשמחת הבר מצוה והשתתפתי בה, והנני רואה יהודי בשנות החמישים לחייו שמסתובב בשמחה ממש כבעל השמחה, מכבד ומקבל פני האורחים ומחלק הכיבוד, וכאחד שמכיר המשפחה ובקשר אתם כל הזמן, לא הכרתי את האיש ורציתי לדעת מי הוא האיש הזה שכ"כ קרוב לשמחה וטורח כל הזמן שהכל יהיה על צד היותר טוב.
ניגשתי לתלמידי היקר חתן הבר מצוה ושאלתיו למהותו של איש זה, האם הוא דוד שלו או קרוב משפחה, לשמוע שאלתי ענה לי החתן בתהרגשות: אה, יהודי זה, הוא ידיד קרוב מאד לאבי ז"ל, ואני מציע לך שתיגש אליו, יש לו סיפור נפלא ונורא לספר על הקשר לאבי ז"ל, גש נא אליו ובקש לו שיספר לך כל הענין. כך עשיתי, ניגשתי אל האיש, ואמר לי שעכשיו הוא עסוק מאד לכבד אורחי השמחה, ואי"ה כשאתפנה אספר לך כל הענין.
בסוף השמחה, כאשר סוף סוף התפנה ה'בעל שמחה', התחיל לספר הסיפור כדלהלן, אשר ממש תסמרנה סערות ראשי לשמע הדברים:
"אני הייתי להבלחט"א ידיד לאבי החתן דנן, והיינו יושבים ביחד בביהמ"ד בתפלות שבת קודש, וכיהודים יראי שמים נזהרנו שלא לדבר בעת התפלה כפסק השו"ע, אך בעת שירת 'לכה דודי' היינו יושבים בכל שבוע ומדברים על דא ועל הא, והורינו היתר לעצמנו שע"ז לא נפסק בשו"ע שאסור ואינו בגדר 'מדבר בעת התפלה'.
חלפו ועברו הימים, ולצערי נחלה ידידי ז"ל, ומצבו התדרדר, עד של"ע נתבקש לישיבה של מעלה.
ויהי כעבור זמן מפטירתו, ובלילה אחת נתגלה לי בחלומי, והנה אני רואה איך שידיו ופניו מלא בצרעת ושחין באופן נורא ומבהיל, נזדעזעתי מאד לראותו בכך, ושאלתיו בחלום על מה ולמה הגיע לך כזאת?!
בשברון לב סיפר לי: כל זה הגיע לי על זה שהייתי מדבר עמך בעת שירת 'לכה דודי' בבית המדרש, וכעת כיון שאני כ"כ צרוע ומוכה שחין איני יכול להגיע למקומי ולהיכנס לשום היכל, וכך אני נע ונד בעולמות"… ככה דיבר אלי האיש, וברוב תחנונים ביקש ממני שאעשה ככל יכולתי לטובת נשמתו.
ויהי בבוקר ותפעם רוחי למראה החלום, ושבתי והעליתי מחשבות לטכס עצה מה הנני יכול לעשות לטובת נשמת ידידי ז"ל שיבוא על תיקונו ומקומו, והחלטתי שמשבוע זה ואילך, אסתובב בכל שבת בבתי המדרשות שבעירי לעורר את אחב"י על גודל איסור שיחה בביהמ"ד בשעת התפלה, וכן אספר להם על חלומי, ויהא זה לזכות ולעילוי נשמתו של ידידי ז"ל.
ואכן כך עשיתי, ומאז התחלתי לכתת רגלי בכל שבת לביהמ"ד אחר בכל קצוות העיר לעורר את מתפללי ביהמ"ד, אך בלבי ייחלתי וציפיתי לראות אות וסימן מן השמים האם אכן הנני עוזר בטרחתי לטובת ידידי ז"ל, ועבר זמן רב ועדיין לא ראיתי שום סימן מעין זה.
כעבור תקופה כחצי שנה שהתחלתי בפעולות הללו ברוב טרחה ויגיעה, והנה בלילה א' רואה אנכי את ידידי והנה פניו זוהרות באור יקרות, ואין שום סימן מכל הצרעת והשחין שראיתיו בחלום הראשון, ובחלום השני ידידי מודה לי על כל מה שעשיתי למענו ומבשר לי שב"ה כבר הגיע למקום מנוחתו בזכות כל פעולותיי לעורר יהודים על האיסור החמור שלא לדבר בעת התפלה.
(גל' קנין תורה וארא ע"א)