יעקב א. לוסטיגמן
את הרעיון הבא שמעתי מפיו של המחנך הותיק הרב נתן קאפ מאלעד, איש חינוך בכל מהותו, אשר קיבל אומנות זו מורשה מאביו המחנך הדגול הרב יעקב אשר קאפ שליט"א, מירושלים, ואמרתי בל אמנע טוב מבעליו ואשתף בו את קוראיו היקרים של 'בית היין'.
לפני זמן מה, מספר הרב קאפ, ישבתי לפגישה בעניין חינוכי עם הוריו של ילד, שקשה מאוד לומר עליו שהוא ילד מושלם, וזאת בלשון המעטה. הילד סובל משלל ליקויי למידה, ולטענת ההורים הוא בכלל לא מנסה להתאמץ להיות טוב, וכל הזמן הוא דורש מאחרים שיוותרו לו וישרתו אותו וידאגו לו, בזמן שהוא עצמו לא נוקף אצבע למען הזולת.
במילים אחרות, ההורים סבורים שהילד הזה הוא ילד שיש בו רק חסרונות… אבל מעלות אין לו…
בכל אופן, לא על הילד רציתי לספר לכם, אלא על האבא שלו, שתוך כדי הפגישה התברר לי שהוא עובד לפרנסתו כצלם.
שאלתי את האבא כמה שעות הוא מקדיש ביום כדי ללמוד עם בנו, והתברר לו שהוא איש מאוד עסוק, אין לו זמן פנוי ללמוד עם הילד. הוא יוצא מדי יום לעבודתו בשעות הבוקר ובדרך כלל גם בשעות אחר הצהרים, כדי לצלם, בלילות הוא עובד כ'צלם חתונות', ובבקרים ובשעות אחר הצהרים הוא עוסק ב'צילום מוצרים'.
מה זה צילום מוצרים, ביקשתי להבין, והוא הסביר לי שכשרוצים לעשות פרסומת למוצר כלשהו, מכונית מדגם חדש למשל, או מכונת כביסה, ואפילו ממתק חדש שהחברה המייצרת מעוניינת לפרסם אותו, צריך לצלם את המוצר, כדי שיוכלו לשלב את התמונה בפרסומות…
אבל רגע, אני ממשיך לשאול, אתה נוסע למקום, עושה כמה תמונות וחוזר הביתה, זה לא אמור לקחת כל כך הרבה זמן…
הצלם פרץ בצחוק…
לחפש את הזווית
"כשאני מצלם מוצר", הוא הסביר לי, "אני לא מעביר את זה ככה, בתמונה אחת ודי. אני מצלם מאות תמונות ולפעמים אלפי תמונות עד שאני מגיע לתמונה אחת טובה מספיק…
"לכל מוצר יש זוויות מחמיאות יותר וזוויות מחמיאות פחות. אם תצלם מכונית בתמונה רגילה של החזית, לא תראה את הגלגלים היוקרתיים, את הידיות המסוגננות של הדלתות, ואת כל היופי שיש במכונית מצדדיה.
"אם תצלם את המכונית מהצד, לא תראה את הפרונט, את החלק העיקרי והמרשים ביותר שהוא החזית שלה. לכן צריך לצלם מזווית אלכסונית, עכשיו צריך להחליט כמה הזווית צריכה להיות אלכסונית ומאיזה גובה יתבצע הצילום…
"עד שלא תראה תמונה כזאת וכזאת וכזאת, לא תדע להחליט מה יותר יפה, ולכן צריך לצלם המון תמונות, ולאחר מכן לבחור מביניהן את הטובה והמרשימה ביותר.
"לא פעם אני מגיע למקום בשעה לא מתאימה", ממשיך הצלם להסביר, "כי שבירת קווי האור היא כזאת שמסנוורת את עדשת המצלמה, לפעמים אפשר לפרוס 'מטריה' או להניח רקע של בד מאחורי המוצר ולקבל תמונה איכותית, ולפעמים צריך לחכות שהשמש תשקע מעט, או שהזווית ממנה חודרים קרני השמש אל המקום בו אני מצלם, תשתנה.
"גם אם אין לי בעיה של תאורה, עדיין צריך לנקוט בכל מיני טכניקות ושיטות כדי לקבל את התמונה המיטבית.
"כדי לצלם את המוצר, אני צריך לפעמים לשבת על הרצפה, ולפעמים לשכב על הקרקע בפישוט ידיים ורגליים, לפעמים הזווית היותר מחמיאה תהיה דווקא מעמידה על כסא, ישיבה על שולחן או עמידה על סולם.
"בשנים האחרונות יש לי גם רחפן, שבכלל פותח בפני אופציות נוספות ומאפשר לי לצלם מגובה רבה ומגובה נמוך, מכל זווית אפשרית.
"חוץ מזה צריך לבדוק מה הרקע של המוצר המצולם, אני צריך לפעמים להעמיד לצדו או מאחוריו מוצרים אחרים, כדי שהוא יבלוט על גבי צבע מנוגד וכדו', בחלק מהמקרים אני שם כמה יחידות של המוצר ומצלם אותן יחד כדי לעשות רושם של שפע…
"וכמובן שתוך כדי אני צריך כל הזמן לכוון את הציוד שלי שיהיה באופן הטוב ביותר שלו, לנקות את העדשה מכל גרגר של אבק שאולי דבק בה, להחליף עדשה בהתאם למרחק ולגודל ה'פריים' שאני מצלם, להוציא 'זום' להכניס 'זום', עם 'פלאש' ובלי 'פלאש', ועוד ועוד.
"רק אחרי כמה שעות אני יכול להיות מרוצה ולדעת שצילמתי מספיק תמונות כדי שמהן נוכל להוציא אחת טובה שתתאים לפרסומת המושלמת…".
עכשיו כבר לא יכולתי להתאפק, מספר הרב קאפ, ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר, אמרתי לצלם המקצועי… כשאתה רואה מכונית או חבילת ופלים, אתה מבין שאתה צריך להשקיע שעות רבות כדי למצוא את הזווית המחמיאה ביותר, אתה מטפס על סולם, נשכב על הרצפה, מעלה רחפן לאוויר, מבריק את עדשת המצלמה, ממתין לשעה המתאימה ששבירת קרני האור תהיה בזווית המושלמת, מסדר מוצרים אחרים ברקע של המוצר כדי שהוא יצטלם בצורה שתחמיא לו, ועוד ועוד ועוד.
אבל כשזה הילד שלך, הדבר הכי יקר לך בעולם, בנך בכורך, עצמך ובשרך, הילד שיישאר אתך עד זקנה ושיבה, זה שייקח אותך לבית הכנסת כשתצטרך עזרה מהילדים, וזה שיגיד אחריך קדיש בבוא יומך… ב'מוצר' הזה אתה לא מוכן להשקיע? אצלו אתה לא יכול למצוא את הזווית היותר מחמיאה???
החזון איש של הדור הבא!
חובתו של כל מחנך והורה היא לחפש את הזוויות המחמיאות של התלמיד או הילד שלו. בכל ילד וילדה יש מעלות, לא רק שיש להם מעלות, אלא שיש בהם גם מעלות ייחודיות שאין באף ילד אחר. חייבים לדעת את זה ולהכיר במציאות הזאת, אחרת אנחנו מועלים בתפקיד שלו כהורים וכמחנכים.
ייתכן שהילד מתנהג שלא כראוי, ייתכן שהוא עושה לנו בעיות קשות, אולי האתגר הוא עצום, אבל אנחנו צריכים לדעת ולהאמין בכל לב שבכל ילד יש מעלות ייחודיות, יש בו פוטנציאל עצום.
שמעתי שמספרים שפעם הגיע מרן הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל לישיבה, ושאל את אחד הר"מים על תלמידי השיעור שלו, מי מביניהם הוא לדעתו גדול הדור הבא… הר"מ חשב ונקב בשמו של אחד התלמידים שהוא בהחלט יכול לצמוח גדול הדור. רבי מיכל יהודה ביטל את דברי הר"מ, ואמר לו שהוא טועה.
ניסה הר"מ לנקוב בשמו של תלמיד אחר, שהוא יותר מתמיד מהקודם גם אם פחות מוכשר קצת, אבל שוב ביטל רבי מיכל יהודה את דבריו, וכך עשה גם כשנקב הר"מ בשמו של תלמיד שלישי ותלמיד רביעי.
לבסוף שאל הר"מ את רבי מיכל יהודה, היות שטעיתי בתשובתי ארבע פעמים, איני רוצה לנסות פעם חמישית. אולי יגלה לי ראש הישיבה בעצמו את הסוד, מי מבין תלמידי השיעור שלי יצמח לגדול הדור הבא???
נענה רבי מיכל יהודה ואמר לו: כולם! כולם!!! כל אחד ואחד מהתלמידים יש בו את הפוטנציאל לצמוח גדול הדור. צריך להשקיע בכל אחד ואחד מהם, כמו שהיית משקיע בחזון איש, אם הוא היה בא ללמוד אצלך עכשיו, כמו שהיית משקיע ברבי עקיבא אייגר!!
הרעש המוזר מהמרפסת
אני אספר שניים או שלושה סיפורים, שהם בגדר של 'בדידי הוא עובדא'. פעם למד אצלי ילד שבא ממשפחה שהכרתי היטב. הכרתי את אביו ואת משפחת אמו, הכרתי את הסבא, את האחים, ידעתי שזאת משפחה שבה כולם מוכשרים ומביני עניין.
משום מה הילד הזה, הוא היה אז בכתה ו', היה נראה שונה מכל המשפחה. הוא היה פחות מוצלח פחות בעניינים…
חשבתי לעצמי, הלא דבר הוא. חייב להיות שמשהו מסתתר כאן, אולי קרה לו משהו, אולי צריך לשלוח אותו לאבחון מקצועי. הוא ילד טוב, הכל בסדר גמור, אבל זה לא זה…
התחלתי קצת לעקוב אחריו והגעתי למסקנה שכדאי מאוד לבדוק את השמיעה שלו. ביקשתי מאביו שייקח אותו לבדיקה, ואכן התברר שהאוזניים שלו היו ממש סתומות עם נוזלים. עשו לו ניתוח כפתורים והוא התחיל לשמוע היטב.
עד כדי כך היה ההבדל גדול בין רמת השמיעה שלו קודם לכן לרמת השמיעה שלו לאחר הניתוח, שבלילה שאחרי הניתוח הוא לא הצליח להירדם כי היה איזה רעש מוזר שבקע מהמרפסת הסמוכה לחדר הילדים.
הילד שאל את אביו, מה זה הרעש המוזר הזה שמגיע מהמרפסת, השיב לו האבא: מה זאת אומרת רעש מוזר? זאת מכונת הכביסה שלנו, כל לילה היא פועלת בשעות האלו…
עד עכשיו הילד פשוט לא שמע את רעש מכונת הכביסה.
דווקא בגלל שהוא היה מוכשר, הצליח הילד להתגבר במידה רבה על בעיית השמיעה שהיתה לו, ולכן לא ראו שהוא סובל ממנה בכלל. ברגע שהבעיה אובחנה, הוא התחיל לשמוע ומאז הוא התקדם מאוד בלימודים וראו שהוא לא פחות מוצלח ומוכשר משאר בני המשפחה.
אחרי אותו סיפור חשבתי לעצמי, מי יודע כמה תלמידים אחרים יש לי שלצערי לא שמתי לב לפוטנציאל הטמון בהם, חשבתי שהם פשוט 'לא מוכשרים', לא הלכתי לבדוק אם זאת בעיה בשמיעה או במשהו אחר, הנחתי שהם נועדו להיות ילדים יותר בינוניים ובזה נגמר הסיפור.
בגלל שבמקרה הזה הכרתי את כל המשפחה מסביב, הבנתי שלילד הזה יש כנראה פוטנציאל גבוה הרבה יותר, והתאמצתי למצוא את הבעיה…
לחשוף את היהלום
סיפור דומה אירע כמה שנים מאוחר יותר. בחיידר שבו עבדתי כמנהל, היה ילד שהמלמדים שלו חשבו שהוא 'לא מזיק', ומכלל לאו אתה שומע עוד לאו, כלומר הילד הזה נתפס בעיניהם גם כילד ש'לא מועיל'.
לבסוף התברר שהילד מוכשר וחכם, הוא הבין מצוין כל מה שלימדו בכיתה, אלא שהיתה לו בעיה של מופנמות, הוא התבייש לדבר בחברת אחרים, ולכן לא ידעו להעריך את הכישורים שלו. המלמדים פשוט לא ניסו להסביר לו ולא התאמצו לסייע לו, כי חשבו שהוא פשוט ילד עם ראש מאוד חלש, שנמצא בחיידר כי אין ברירה, ואי אפשר להשאיר אותו בבית…
במקרה אחר, היה תלמיד שהיה נכשל מאוד במבחנים בעל פה, ואילו במבחנים בכתב הוא הצליח להוציא ציונים מעולים. המלמד כבר חשב שאולי הוא מעתיק מאחרים, אבל לאחר בדיקה התברר לו שהילד מגמגם… כלומר, הילד ישב בכיתה שלו כמה חודשים, והמלמד בכלל לא ידע שהוא סובל מגמגום… הילדים האחרים ידעו כמובן כי דיברו אתו בהפסקות, אבל בכיתה הילד נמנע מלדבר בפני רבים, ולכן המלמד לא עמד על הבעיה… הוא היה בטוח שזה ילד חלש שלא מבין כלום בשיעור ולכן הוא יושב בשקט ומעביר את הזמן בשעמום מוחלט.
דומני שכל מי שמכיר את עולם החינוך יכול לספר סיפורים כאלו למכביר, מסכם הרב קאפ, מי שנמצא מספיק שנים וכבר זוכה לראות את פרי עמלו ואת תלמידיו כשהם בעצמם אבות לילדים, רואה גם שלפעמים הילדים החלשים שהיו בצד ושאף אחד לא חשב שיצא מהם משהו, דווקא הם יצאו מוצלחים, ואילו התלמידים החזקים, גדלו אנשים ממוצעים למדי.
כל מלמד שפעם למד אצלו בכתה בן של ראש ישיבה מפורסם או נכד של אדמו"ר גדול וכדו', יודע שהוא האמין יותר בילד הזה, והשתדל להביא את הילד למימוש גבוה יותר של הפוטנציאל שלו.
המשימה שלנו היא לראות בכל ילד 'בן של מלך', לראות בכל תלמיד ובכל אחד מהילדים שלנו יהלום, יהלום אמיתי, יקר ערך ששווה מיליונים. אנחנו צריכים לחשוף אותו, להוציא אותו ממעבה האדמה, לנקות לקרצף, לשייף ולבסוף לשבץ אותו במסגרת המתאימה, ולקבל תוצאה מושלמת בסייעתא דשמיא.