מזה שנים רבות התקשיתי בדברי הגמרא "ת"ר עני ועשיר באים לדין", מדוע הגמרא לא מביאה דוגמא גם ביחס למי שטוען שיש לו ראש חלש וקשה לו ללמוד. האם המעכבים מללמוד הם רק עניות, עשירות ורשעות? ומה עם ראש-חלש? הרי המעכבים שמונה הגמרא לכאורה לא מתייחסים במישרין ללימוד תורה, ואילו המעכב של ראש-חלש הרבה יותר קשור ומשפיע!
עד שנתיישב לי העניין במחזה פלא: היה זה בצעירותי כאשר שהיתי על אדמת ניכר בארה"ב, ובערב שב"ק אחר חצות היום, תקף אותי רעב גדול, ולא היה לי מושג מתי יגיש לי בעל האכסניא משהו לטעום. יצאתי לקנות משהו שישקיט את רעבוני המציק, נכנסתי לחנות, וכמנהג גוברין יהודאין ביקשתי חתיכת 'קוגל'. המוכר הגוי השיב לי בשאלה באנגלית, אך לא הבנתי מה הוא אומר.
לידי עמדו כמה יהודים שעשו עמדי חסד, ותרגמו עבורי את שאלת המוכר, מסתבר שיש קוגל "סתם", ויש קוגל מיוחד ששהה בתנור כל הלילה! לא כל-כך הבנתי מה הנפקא מינה בין הקוגלים, אך הם נימקו בפניי חילוק אחר חילוק בין שני סוגי הקוגל, לא "צוֵוי-דינים" אלא הרבה יותר – לא פחות מ"ארבעה חילוקים" שיש לחלק בין הקוגלים למיניהם!
בינתיים, עודם מתפלפלים אודות הקוגל, המוכר ששאל אותי איזה קוגל אני רוצה – ממתין לתשובתי, ואני עמדתי נפעם, מילא המוכר מרוויח מהחילוקים הללו עוד כמה דולר – אבל מה מביא את היהודים הללו לרדת לעומק החילוקים בין סוגי התפודים השונים, ולמסור 'שיעור כללי' שלם בהלכות קוגל? מה עוד, שחזותם מוכיח עליהם, שלא בגדולי הלמדנים של ניו יורק עסקינן…
או אז התיישבה לי שאלה עתיקה שניקרה בראשי משך שנים: הגמרא ביומא (לה:) אומרת עני ועשיר ורשע באין לדין בבי"ד של מעלה, שואלים את האיש מפני מה לא עסקת בתורה? אם הוא עונה "עני הייתי וטרוד במזונותיי", אומרים לו: כלום עני היית יותר מהלל? (וכאן מספרת הגמרא בארוכה כיצד מסר את נפשו הלל על התורה, למרות עניותו המופלגת).
אם עונה האיש "עשיר הייתי וטרוד הייתי בנכסי", אומרים לו: כלום עשיר היית יותר מרבי אלעזר בן חרסום? (וכאן מספרת הגמרא בארוכה כיצד שקד רבי אלעזר בן חרסום בתורה יומם ולילה למרות עשירותו המופלגת). וכן על זה הדרך עונים לרשע וכו', נמצא שהלל מחייב את העניים, רבי אלעזר בן חרסום את העשירים, ויוסף הצדיק את הרשעים.
אם כן נשאלת השאלה בה פתחנו את דברינו, מדוע הגמרא לא מביאה דוגמא גם ביחס למי שטוען שיש לו ראש חלש וקשה לו להבין הלימוד. האם המעכבים מללמוד הם רק עניות, עשירות ורשעות? ומה עם ראש-חלש? הרי המעכבים שהגמרא מונה לכאורה אינם מתייחסים במישרין ללימוד תורה, ואילו המעכב של ראש-חלש הרבה יותר קשור ומשפיע לזה!
אבל כאשר נוכחתי לראות, שכאשר הנידון הוא קוגל, אזי נהפכים כל האנשים – באותו רגע – ללמדנים מופלגים, ויוצא מפיהם הגדרות דקות וקולעות להפליא, ממילא ברור שכאשר אדם כזה יטען בבי"ד של מעלה, שהסיבה לכך שלא התעמק מדוע לא הולך הרשב"א כשיטת התוס', היא בגלל שיש לו ראש חלש, אז מיד ישאלו אותו: והכיצד את החילוקים הדקים בהלכות קוגל כן קלטת למרות הראש החלש שלך?!"
כי הם חיינו
אלא מאי? לקוגל מרגיש האדם בעל הראש החלש הרגשת "שייכות", ומתוך אותה תחושת קרבה גם המוח שלו מתחיל לעבוד. אם כך, יאמרו בשמי מרום לאותו אדם, מילא רשעות, עניות ועשירות הם אכן יכלו אולי לשמש כתירוץ לכך שלא עסקת בתורה, אם לא אותם צדיקים שהיו מחייבים את העניים והעשירים והרשעים, אבל הראש החלש בכלל אינו תירוץ. אם רק היית דואג לייצר תחושת 'שייכות' עם התורה, היית מבין בלימוד לא פחות ממה שאתה מבין בקוגל תפוחי אדמה!
המסר הזה הוא מסר לכולנו ללמד על הכלל כולו, לבחורים ולאברכים, טייערע אידען, הביטו וראו, כי על ידי הרגשת שייכות ורצון לדבר, אפשר לגדול ולהתרומם עד מאוד, להגיע למעלות התורה באופן שאין לשער.
ועד כמה יכול האדם להתחבר אל התורה, להשיגה ולהבינה עד כדי אורכה רומה ורוחבה, גם כשקשה לו להשיגה מחמת העדר כישרונותיו ושאר יכולותיו וכדומה, אילו רק היה חפץ ורוצה בה באמת.
הן רוצים לשמוע דברי חיזוק ועידוד כהכנה לחג, כדי להתחדש לקבלת התורה מחדש, אך להוי ידוע לכם שזה אותה תורה כבר כמעט שלושת אלפים שנה, ואין כל חדש תחת השמש, אמנם צריכים כל שנה לחדש בו דבר, בשביל לעורר את הלב, לבנות את הכלים מחדש, כדי שיהא דבר המתקיים בלב כל אחד ואחד.
ואכן הכלים לקבלת התורה, הם הכרת וידיעת ערך התורה וחשיבותה, כלומר צריכים אנו להחדיר בעצמנו אמיתת הקב"ה, אמיתת התורה, אמונת התורה מן השמים! אמונה בשכר ועונש! אמונה בהשגחה פרטית! והאמונה הזאת צריכה להיות חדה ומוחשית! שהלב יאמין ויקבע בנפשו, כי התורה היא סם החיים למוצאיה ולכל בשרו היא מרפא, ובלי התורה חייו של האדם אינם חיים, כי מה יש לו להאדם בעולמו בלי התורה, ומה יש לו להאדם בלי הקב"ה. ובאותה מידה שמחדיר האדם בליבו דבר האמת הלזה, כך באותה מידה ממש הוא מוסר את עצמו בעבורה, במטרה אחת ויחידה – להתחבר אל התורה ולקיום מצוותיה.
כמה רצון יש?
וסמך לדבר יש להביא מהאי עובדא שאירעה לפני עשרים שנה, ואנשים רבים עוד זוכרים אותה, היה זה כאשר עברה השמועה מפה לאוזן כרעם ביום בהיר, שחברת בניה גדולה [חפציבה] פשטה את הרגל באמצע בניית פרוייקטים גדולים במספר מקומות בארץ, ורק בבית שמש נמסר על למעלה משבע מאות משפחות שעמדו לאבד את ביתם בין לילה, כאשר עדיין לא הושלמה בנייתם.
וביום שלאחריו הכריזו, שכל מי שיפלוש לתוך דירתו הבנויה למחצה לשליש ולרביע בתוך הכ"ד שעות הקרובות, יתכן שיוכל להחזיק בה בבעלותו, ושוב לא תהיה היכולת ביד הבנקים לשעבדם כנגד החובות של החברה, והנה תיכף באותה לילה אצו כולם אלה ברכב ואלה… אל השטח עליו עמדו הדירות הללו.
ויהי בחצי הלילה – לילה כיום יאיר, והתמלאו כל הדירות ברוכשיהם, שנכנסו להתגורר בהם, על אף שעדיין לא היה בהם ריצוף, ולא מים וחשמל וכדו', כי ידעו המה שאם לא עכשיו אימתי, ואסור להם לוותר על הבית שלהם.
הנה כי כן גם בתורה הק', אם כל בר ישראל היה יודע שכל רגע של לימוד התורה יקרה היא מפנינים, וכל חפציה לא ישוו בה לנצח נצחים, היו כולם אצים ורצים אחריה, להרוויח עוד דקה של לימוד התורה, ולא היו נותנים דעתם שעכשיו קר מאוד או חם נורא, או מאוחר מאוד, ושאר מניעות כדרכו של עולם, כי היו ממוקדים אל המטרה, של להשקיע עוד ועוד בעסק הכי פורה והכי מרוויח בזה ובבא – התורה הקדושה, כי טוב סחרה מכל סחורה.