"בצדק תשפוט עמיתך" (ו, ב).
אחת המצוות החשובות המקיימות את העולם, ובלעדיה איש את רעהו חיים בלעו, היא המצוה של לדון כל אדם לכף זכות, והיא מצוות עשה המפורשת בתורה בפסוק: "בצדק תשפוט עמיתך" ופירש רש"י, "הווי דן את כל האדם לכף זכות".
חושבים אנחנו שלדון לכף זכות זו מידת חסידות! אבל רש"י כותב שזה הביאור של מצוות התורה "בצדק תשפוט עמיתך", זה משפט צדק!! לדון לכף זכות זה עשיית הצדק, ולא רק מנהג חסידות!!
מצוה זו, מלבד חיוניותה לקיום יחסי אנוש בין בני האדם, שהרי רוב הבעיות, המחלוקות והמריבות בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, נובעות מחוסר ראיה נכונה ועין טובה כלפי האחר, יש בה גם סגולה ומעלה גדולה לאדם, וכמו שהביא מרן רבי מחיים שמואלביץ (שיחות מוסר) עצה נפלאה לזכות ביום הדין לפי דברי חז"ל (שבת קכז, ב), שהדן את חברו לכף זכות, דנים אותו לכף זכות.
אבל ככל שנרצה להשתדל בקיום מצוות עשה מרכזית זו בחיינו, נראה שהקושי לקיימה הוא גם מרכזי וגדול מאד מאד!
איך נוכל לדרשו מאדם שרואה ממש את נגעי חברו בכל כיעורו, רואה ושומע כיצד הוא מנסה בכל הכח להפיל ולהפליל את חברו, וכך בכל תחומי החיים, לראות את הרע כטוב? רואים בני אדם שרוע ליבם פורץ החוצה כמעט בלי מסכה כלל, התנהגות מושחתת לפי כל קנה מידה, ובכל זאת מצווה עלינו התורה: תצבע את כל מה שאתה רואה בצבעים אחרים, תראה את הרע – טוב! תראה את הרוע – כהטבה!
האמנם זה מה שהתורה דורשת מאתנו?! לעשות הפוך ממה שנראה מציאות ממש?!
התשובה: לא!!!
ודאי שהתורה רוצה שנלך בדרך אמת, ולא נשבש את מחשבותינו ומראותינו בדברי שקר עצמיים! אלא מאי?!
התורה דורשת מאתנו 'עין טובה'! אתה רואה רע! תנסה לראות את הרע באופן שונה, אולי זה לא מגיע באמת מרוע אלא מנסיבות, מטעות, ועוד חולשות האדם? אתה רואה שחור! אולי תנסה לצבוע את המראה בשוליו בקצת לבן או ורוד, ותראה האם עדיין השחור בועט וזועק רוע?!
אבל כיצד עושים זאת? זו באמת לא עבודה קלה, לראות רוע נוראי שאין בו צד זכות, ולנסות להחליט שזה לא רוע לב, אלא מצב נפש רגעי ומזדמן!
שתי עצות נפלאות נראה שיש לנו לקחת מדברי חז"ל, שיעזרו לנו לקיים את המצוה הנשגבה הזו שמקיימת את העולם, וגם ייתנו לנו את המעלה מרוממת הנפש 'עין טובה', שכל מי שזוכה לנטיפים ממידה זו לפעמים, הרי מרגיש רוממות הנפש, לראות טוב על השני. לעומת 'עין רעה', שזו מידה שרודפת ומורידה את האדם לשאול תחתית, אין לו מנוחה עד שיראה ברעת חברו, וכשאדם מסגל לעצמו עין טובה – נכנסת בו רגיעות נפש!!! תבדקו ותראו!
עצה אחת היא עצה כיצד לראות טוב על השני, ועצה שניה היא, כיצד נשכיל שאיננו יכולים להחליט רע על השני!
עצה נפלאה כדי להגיע למידה זו של ראיית הזכות אצל שני, הביא אחד מגדולי החסידות רבי יחזקאל מקוזמיר זצ"ל, בדייקו את לשון המשנה באבות (א, ו): 'הוי דן את כל האדם לכף זכות', מדוע לא כתב התנא 'הוי דן את האדם' מה זה 'את כל האדם'? אלא ללמדך, שהדרך לדון את השני לכף זכות, זה לראות את כולו! לראות את כל הצדדים שבו, לראות את כל הסיבות והמסובבים למעשיו! רק ככה נוכל לדונו לכף זכות, שהרי אֵם כל חטאת של ראיית מעשהו של האדם באופן שלילי, היא ההסתכלות הצרה על המעשה כמות שהוא, מבלי לבחון את כל המצב שהיה בו האדם בעת עשיית המעשה, ומבלי לראות את הסיבה והמסובב למעשהו, רק כשנדון את 'כל האדם' מכל בחינותיו ומצבו, אז נראה שברוב הפעמים הרי הוא צודק וצדיק ולא אשם ורשע!
הדבר דומה לאחד שמחוגי שעונו הפסיקו את מלאכתם ונעמדו דום. הלה פרק את המחוגים והביאם לשען, השען מסתכל על האדם ושואלו 'היכן השעון עצמו?' עונה לו בעל השעון 'השעון בסדר גמור, רק המחוגים לא עובדים!'… זו ממש המציאות של כל אחד, מסתכלים על חלקים באדם, אבל אם נראה את כל המכלול – נראה שהבעיה היא לא המחוגים שעמדו מלכת, הבעיה היא בבטריה, הוא לא מצליח לראות טוב, ולכן הוא הגיע לטעות, אבל זה לא רוע!!
נפלא מאד מסבירים לפי זה, את דברי בלק לבלעם בבואו לקלל את עם ישראל, כאשר חיפש חסרונות בעם ישראל, כדי שתחול עליהם קללתו: "אפס קצהו תראה וכולו לא תראה" (במדבר כג, יג), שבזה רצה בלק לומר לבלעם: תסתכל על עם ישראל רק על קצהו, ואז תמצא בו 'מומים ופגמים', אבל "וכולו" – אם תתבונן בכולו בכל מעלותיו, "לא תראה".
נפלא למתבונן – בא נסתכל בכל אדם על כל האדם, את כל צדדיו ומצביו, ובוודאי נמצא בו 'כף זכות'!
***
כידוע, בתחילת דרכו של הרמב"ם היו בעם ישראל שחששו קצת ממנו, ספרו הגדול 'היד החזקה', תפס מאד חזק וכולם ראו גדולתו, אבל הרמב"ם, כידוע, חיבר גם את ספר 'מורה נבוכים' בו הוא מנסה להראות לנבוכים בדרכי האמונה ותועים בדרכי החיים, את דרך האמת, וספר זה כיון שיש בו יצירה פילוסופית, ופחדו שהוא יכול לשבש את אלו המאמינים, שיראו בו ספקות ותהיות שלא היו להם, ויבואו לשיבוש ח"ו.
חכמי ישראל אשר בגרמניה, החליטו לשלוח שליח מיוחד לרמב"ם שיתהה על קנקנו, לשליח קראו רבי מאיר, והוא נכנס אל הרמב"ם שהזמינו לסעודה עקב בואו ממרחקים.
רבי מאיר התיישב ליד השולחן ואז חשכו עיניו: הגישו לשלחן תבשיל שהיה נראה ממש כיד אדם! בחילה ממש כבשה את מעיו, וסרב להביא האוכל לפיו, וכשהוא מזועזע מהמחשבה שהנה הרמב"ם הגדול ח"ו 'אוכל בשר אדם'??
לאחר גמר המנה הזו, והנה הרמב"ם קורא למשרתו: "פטרוס! רד בבקשה למרתף והבא לנו יין עתיק לכבוד האורחים!". רבי מאיר המשיך להזדעזע, וכי הרמב"ם ח"ו בא להתיר 'יין נסך' ונותן למשרתו הגוי להביא יין?
רבי מאיר כבר לא יכול היה לעמוד בזה וביקש לפרוש למנוחתו, והנה בלכתו מסלון האורחים, הוא לא מאמין למשמע אוזניו: הרמב"ם אומר למשרתו, הלא יהודי: "פטרוס! לך והרוג את העגל, כדי שנוכל מחר לעשותו לסעודה לכבוד האורחים!".
זה כבר היה יותר מדי בשביל רבי מאיר, להרוג בהמה בלי שחיטה?! ומחשבותיו על הרמב"ם ש'עד כדי כך התרחק מאורח החיים היהודי', זעזעו אותו עד מאד.
הוא לא נרדם באותו לילה, הוא אמר לעצמו: "עיני ראו ולא זר, אבל איך יאמינו לי על כאלו דברים מזעזעים?!"
והנה למחרת בבוקר, החליט לפני שהוא חוזר לגרמניה, שייגש ישירות לרמב"ם ויגיד לו את סיבת בואו, וידרוש הסברים על מעשיו התמוהים.
עוד לפני שעשה מעשה, כבר דפק שליחו של הרמב"ם ובקשו להיכנס לרבו הרמב"ם. נכנס הוא לרמב"ם, ועוד לפני שפתח את פיו אמר לו הרמב"ם: "יודע אני מאין באת ולשם מה, ראיתי גם את פליאתך על כל מה שקרה בסעודה, אבל בא תשמע את ההסברים לכל שהתרחש, ותבין כמה אסור לשפוט אדם לפי מראה עיניים, גם כשזה נראה לך ברור ללא שום צד אחר!"
התחיל הרמב"ם למנות את הקורה אתמול: "מה שראית את ה'יד אדם' שהביאו לאכילה, זה ירק מיוחד במינו הגדל בארצנו ואינו מצוי אצלכם, ומראהו באמת כמראה יד אדם, זהו ירק בריא מאד ואני נוהג לאוכלו, כי אני מקפיד על אכילת אוכל בריא. ובקשר ליין נסך בידי משרתי 'הגוי' – אומנם לפי מראהו ושמו נשמע שהוא גוי, אבל האמת שהוא יהודי, יהודי כשר שמקפיד על קלה כבחמורה". ואז גילה הרמב"ם לרבי מאיר, שגם אחד מחכמינו ז"ל קראו לו 'פטרוס', הלא הוא רבי יוסי בר פטרוס, והוא מופיע בבראשית רבה, וכן בירושלמי כתוב ש'רבי יוסי בר פטרוס' היה מחותנו של ר' יהושע בן לוי. התמלא רבי מאיר בבושה, על שחשד ברמב"ם מחוסר ידיעה.
ואז הגיעה התמיהה העצומה על העגל שנהרג לסעודה בלא שחיטה, לזה היה נראה שאין שום צד זכות, המילים של הרמב"ם עדיין הדהדו בחלל החדר: 'לך תהרוג עגל בשביל הסעודה מחר!'…
אמר לו הרמב"ם: האם אתה יודע שיש מושג בתלמוד של 'בן פקועה', והיינו עגל שהיה במעי אמו כשנשחטה כדין, הדין הוא שהעגל לא צריך שחיטה וכשר בשחיטת אמו, זה מה שקרה לנו אתמול, ששחטו בהמה שהיה במעיה עגל, ואותו עגל לא צריך שחיטה כלל.
כמובן שיצא רבי מאיר אחר בקשת הסליחה מהרמב"ם, והפיץ בכל קהילות ישראל על תוקף גדולתו של הרמב"ם!
מבהיל כל רעיון!!! כמה צריך לראות את כל האדם, את כל הסיבות והמסובב בשביל להבין שמה שראינו זה בדיוק הפוך, זה לא רע זה טוב, זה לא רוע זו מכשלה!
הגאון רבי בן ציון פלמן זצ"ל אמר, ששמע מר' הלל ויטקינד זצ"ל, ששמע מה'חפץ חיים' שיתכן לומר, שהסיבה שהקב"ה ברא באדם 'סברא עקומה', היא לתת אפשרות לדון את חברו לכף זכות, כי המצוה היא לדון לכף זכות – גם אם הסברא לכך היא עקומה.
***
עצה שניה וחשובה עד מאד, היא העצה שנדע שאין באפשרותנו לרדת ולהגיע למצבו של השני בשביל להבין התנהגותו, אולי אם היינו במקומו היינו חושבים כמוהו!
זה גם מדוייק נפלא בדברי חז"ל: שנינו באבות (ב, ד) "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" חשבתי מה זה הלשון 'עד שתגיע מקומו'? היה צריך לכתוב 'עד תבינו' או 'עד שתהפך בזכותו' מה זה ה'הגעה למקומו'?
אלא כתוב כאן יסוד ענק! אין לך אפשרות לדון שום אדם, עד שתגיע למקום בו הוא החליט על החלטתו, תהיה במקום ובמצב שהביא את השני להחלטתו – אז תתחיל לדונו.
אבל האם שייך להגיע למקומו של האדם? האם שייך להימצא בנבכי נפשו בהם הוא היה כשהחליט מה שהחליט על חברו?
אומר ה'שפת אמת': זו העצה הנפלאה! הרי אסור לך לדון את האדם עד שתהיה במקום שהוא נמצא בו, במצוקה, בלבטים, והרי לא שייך שאדם יהיה בדיוק באותו מקום שהיה בו בעת שהוא פגע בך או פגע בשני! אין לנו שום אפשרות בעולם לשחזר בדיוק את מצבו, הרגשותיו ולבטיו של אדם, ולכן!! אין לנו לדון את האדם לפי ראות עינינו!!
זו עצה נפלאה אם קצת חושבים עליה! אין מצב בעולם שנכנס לתוך ליבו, דמו ונפשו של האדם, כל כך הרבה סיבות, הרגשים וכעסים יכולים לגרום לכל החלטה, וכיון שאין בידינו להיות במצב זה, אז צריך להחליט שלא מחליטים שום דבר על מעשיו של האחר!!
להמחשה, מסופר מעשה נפלא שהוא בגדר 'חכמה בגויים תאמין: מסופר על נפוליאון, שליטה הדגול של צרפת, ובזמנים מסוימים של חלק גדול מהעולם. היתה תקופה שהוא ברח משדה הקרב, והרוסים חפשו אחריו בכל מקום. באחד הימים הוא ברח והגיע לביתו של יהודי אחד, וביקש ממנו שיחביאו מפני החיליים הרוסים ויגמול לו על זה. היהודי החביאו באחד החדרים ושם מעליו עשרה מזרונים.
החיילים הרוסים הגיעו לביתו והחלו בחיפושים, והנה הגיעו לחדר עם המזרונים וחשדם התעורר. הם החלו להוריד מזרון אחר מזרון, עד שהגיעו למזרון האחרון, ומשום מה החליטו שאין כאן אף אחד והלכו.
כשיצא נפוליאון שאלו היהודי: "איך הרגשת כשהורידו את המזרונים, והגיעו כבר למזרון התשיעי? זה מאד מעניין אותי…".
אמר לו נפוליאון בקול מלכותי ומצווה: "חצוף שכמוך! ככה מדברים למלך? אצווה מיד לתלותך!".
הגיע התליין, קשר את החבל לצווארו של היהודי והובילו לחבל התליה, וידוי… ואז…. צעק נפוליאון: "הורידו החבל מצוארו!!". ניגש נפוליאון ליהודי ואמר לו: "ככה הרגשתי כשהורידו את המזרון אחרון! רצית לדעת איך הרגשתי? זו היתה ההרגשה! לא היתה לי שום דרך להסביר לך איך ההרגשה, מבלי שתעמוד במקומי ממש!!"…
ניקח לעצמנו שתי עצות אלו! ואיתן נצליח לסגל לעצמנו 'עין טובה' בכל המראות שעוברים ונגלים לנגד עינינו!
נדע שתמיד אפשר למצוא צד זכות בשני! כשנסתכל על כולו! וכשנחליט שאיננו יכולים לעמוד במקומו ובהרגשתו!
ראיתי ווארט נפלא, למה השתמשו בלשון 'כף זכות' מה זו הכף הזאת?
אחד השימושים של כף היא לנעליים, אתה מכניס את הרגל לנעל, ואם נשים לב על ידי פעולת הכף, לא מצמצמים את הרגל ולא מרחיבים את הנעל, אז איך הרגל נכנסת? אלא שעל ידי הכף דוחפים את הרגל פנימה!
זה נראה בלתי אפשרי, אבל אם נדחוף, נחפש ונתאמץ, בסוף ייכנס בלבנו צד זכות על חברנו!