"ויעתר יצחק לה'"
להלן סיפור מופלא המעובד מתוך 'באר הפרשה', ויש בו כדי ללמדנו, כמה גדולה תפילה מעומק הלב הבוקעת את כל הרקיעים ומשדדת כל מערכות תבל. הסיפור התרחש באמצע חודש חשוון תשע"ח. ומעשה שהיה – כך היה:
כשעה ומחצה לפני שקיעת החמה הובא נפטר להר הזיתים. כאשר הגיעו אנשי ה'חברא קדישא' כדי לקברו מצאו, שהערביים שחפרו את הקבר חפרו בטעות את החלקה המיועדת עבור אשת הנפטר, ומקומה סמוך לאשה אחרת. כמובן, ממצא זה עיכב את קבורת האיש באותו מקום, אולם לאור השעה המאוחרת, לא יכלו אנשי הח"ק להמתין לערביים שיחפרו את המקום הראוי ונאלצו בעצמם לחפור את המקום, שיועד לאותו אדם מלכתחילה.
אחר ככלות הכל פנו לספר את דבר המעשה לבני הנפטר, שכפי מנהג ירושלים לא ליוו את המת כלל וכלל ולא ראו בעיניהם את הנעשה. כשמוע הבנים כי כן היה, ניתרו ממקומם בהתפעלות והשתוממות אדירה, וכה סיפרו:
לפני כשלושה חודשים חש אבינו כי יומו קרב וכתב את צוואתו ומסרה לנו. אחר שהות מועטת ביקש מאיתנו את הצוואה ברצותו להוסיף עליה עוד ציווי אחד: שרק יהודים יראי שמים יכרו את קברו. אנו הבנים אמרנו לו, כי 'כל המוסיף גורע' כי בוודאי לא יקיימו בני חברא קדישא את הבקשה הזו, שכן בקשה מעין זו לא נשמעה אף מפי אדמו"רים ורבנים.
בצר לו פנה אבינו אליכם, אנשי חברא קדישא, ואף אתם עניתם פה אחד, שמעולם לא נשמעה בקשה כזו , ואין בה כל עניין ואתם מצטערים אבל לא מצאתם לנכון למלא את בקשתו.
בראות אבינו כי כך הם פני הדברים, נענה ואמר: 'לא את בניי אבקש ולא מאת אנשי הח"ק, אפנה אל הקב"ה, שהוא 'אדון הכל' ובידו לעשות כרצונו', והחל להתפלל על כך מעמקי לבו, שימלא בורא העולם את בקשתו. והרי לכם כמה סיבב הקב"ה למלא משאלות לבו – אף שאין בזה כל עניין, היות שביקש על כך בבכיות ומעומק ליבו!
(פניני עין חמד, הובא בגיליון 'ליקוטים וסיפורים נפלאים')
לי היה סיפור דומה
בתי הייתה בגיל שידוכים, כסף לדירה לא היה לי וגם לא למאית דירה, כל "היועצים" למיניהם אמרו לי להתפשר על כל שידוך שיציעו גם אם הוא יהיה מתחת לממוצע, אבל אני עודדתי את בתי שיש לה סיכוי לקבל תלמיד חכם בעל שיעור קומה, היא הפכה את העולם בתפילות שמזכירות את לאה אמנו, וזכתה לבעל שעל פי דרך הטבע לא הייתה מקבלת גם עם 10 דירות [עדיין אין להם דירה]