"שלח לך אנשים"
פעם הצעתי ליהודי עשיר, לעלות איתי לביתו של מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, כדי לבקש את ברכתו עבור האיש שתרם סכום כסף משמעותי לטובת 'אנחנו וצאצאינו'.
כמובן שהעשיר ניאות בשמחה, וכשהגעתי עמו לבית מרן זצ"ל, היה ראש הישיבה מחזיק בידו בדיוק גמרא, מסכת תענית דף כ' ע"ב, וקרא מתוכה את המעשה עם אבא אומנא שהיה מקיז דם בתקופת אביי ורבא, ושהיה זוכה לקבל 'שלמא מן שמיא', כל יום. בכל יום ויום הוא היה מקבל שלום מהשמים.
אביי לעומת זאת, היה מקבל שלום מן השמים פעם בשבוע, בערב שבת, ורבא היה מקבל פעם בשנה, בערב יום הכיפורים.
מספרת הגמרא שחלשה דעתו של אביי, איך ייתכן שהוא מקבל רק פעם בשבוע, ואילו אבא אומנא שלכאורה לא היה מבין חכמי הדור, זכה לקבל כל יום.
השיבו לאביי מן השמים: אתה לא יכול לעשות מה שאבא אומנא עושה, כי הוא יש לו שמירת עיניים מיוחדת, יש לו חדרי המתנה נפרדים לנשים ולגברים, וכשהוא מקיז דם לנשים הוא עושה זאת בשמירת עיניים מופלגת, הוא לא מחייב את האנשים לתת לו כסף, וגם לא יודע מי נותן לו ומי אינו נותן, ולא זו בלבד אלא, שאם מגיע תלמיד חכם להקיז דם, הוא לא מוכן לקחת ממנו כסף, ועוד נותן לו כסף כדי שיקנה דבר מאכל לאחר שהקיז דם, כדי שיוכל להתאושש.
יום אחד שלח אביי שניים מתלמידיו שיבדקו את אבא אומנא. הם התארחו אצלו בלילה כדי לבדוק את מעשיו, ובבוקר לקחו את המצעים והלכו איתם לשוק למכור אותם, ובכל זאת אבא אומנא לא חשד בהם שהם התכוונו לגנוב, ואף הקדיש את המצעים לצדקה.
אמר ראש הישיבה שלכאורה זה תמוה מאוד: הרי גם אחרי כל מה שהגמרא מספרת על חסידותו המופלגת של אבא אומנא, עדיין, הוא הרי לא היה מחכמי הדור, ולעומתו אביי ורבא היו גדולי תורה לא רק בדורם, אלא לדורי דורות. אין דף בגמרא שהם לא מוזכרים בו, וכי אבא אומנא היה גדול מהם? איך אפשר לומר דבר כזה?
כמובן שאף אחד לא ידע לענות על שאלתו של ראש הישיבה, ואז הוא השיב עליה בעצמו… "ודאי שאביי ורבא היו גדולים יותר", אמר ראש הישיבה, "אבל מהשמים רצו ללמד את אביי שיעור חשוב מאוד: אבא אומנא, הוא אדם שעובד לפרנסתו, הוא מקיז דם, זאת השליחות שלו בעולם. אבל הוא לא מיקל לעצמו ולא מורה לעצמו היתר לזלזל במצוות התורה. הוא עושה את המקסימום האפשרי במצב שלו. הוא מסדר חדר המתנה נפרד, תופר חלוק מיוחד, הוא עושה כל פעולה אפשרית כדי להישמר בקדושה ובטהרה, וכדי לעשות את רצון ה' בצורה הטובה ביותר, ולכן הוא זוכה לקבל שלום מן השמים בכל יום ויום!".
כשיצאנו משם, הודה לי העשיר בחום רב. הוא אמר לי שהוא היה מוכן לשלם הון רב כדי לשמוע את הווארט הזה ממרן ראש הישיבה, ואני לתומי חשבתי שהוא נורא מתרגש, כי זאת הפעם הראשונה שלו בבית ראש הישיבה, ושבעוד שעה או שעתיים ההתרגשות תעבור לו…
אחרי חודשיים הוא התקשר אלי, ושוב אמר לי כמה שהוא אסיר תודה על כך שהכנסתי אותו לבית ראש הישיבה, ושהוא זכה לשמוע שם כזה ווארט שנתן לו חיזוק עצום.
עברו כמה שנים, ואחרי שמרן כבר התבקש לישיבה של מעלה, אותו עשיר התקשר אלי שוב, וגם הפעם הוא אמר לי שהוא מאוד מעריך את החסד הגדול שעשיתי איתו, ושאפשרתי לו לשמוע את הווארט הזה שפשוט שינה לו את החיים.
הפעם כבר לא יכולתי להתאפק: "יסביר לי כבודו מה כל כך מיוחד בווארט הזה?", אמרתי לו, "נכון, זה פשט יפה מאוד, אבל בכל זאת, מה כל כך מיוחד בו?".
השיב לי העשיר: "משך שנים אני חי בהרגשה שאני כבר ממילא לא אהיה גדול הדור, ולכן לא ניסיתי בכלל להתאמץ. למה לי לקבוע עיתים לתורה, הרי אני כבר לא אהיה הרבי עקיבא איגר של הדור הבא, נכון???
"כשנכנסנו למרן זצ"ל, והוא דיבר על זה שאבא אומנא עשה את המקסימום האפשרי במצב שבו הוא היה, זה שינה לי את כל התפיסה על עצמי. מי אומר שאני צריך להיות רבי עקיבא איגר? אני צריך להיות אני עצמי, לעשות כל מאמץ כדי לשמור על הקדושה והטהרה שלי, להתאמץ לקבוע עיתים לתורה בהתאם ליכולתי, ועל ידי כך אוכל להגיע למעלות רוחניות גבוהות במיוחד…".
אבא, איך אתה נותן לו לקבל על עצמו כזאת קבלה, הרי ברור שהוא לא יוכל לעמוד בה. הוא ילד חריף ועל כל דבר יש לו דעה, כיצד יוכל להימנע לחלוטין מדיבור לשון הרע כל ימי חייו?
"ואת העם היושב עליה"
שאלה: האם מותר לדבר בגנותם של תושבי עיר מסוימת, באופן כללי? או שיש בזה איסור לשון הרע למרות שלא מדברים על אדם פרטי. כך גם אם מדברים על בני קהילה או עדה ספציפית, האם יש איסור בדבר, או שרק בדיבור על אדם פרטי יש איסור לשון הרע?
תשובה: הלכה מפורשת היא ב'חפץ חיים' כלל י' סעיף י"ב: "אִסוּר לָשׁוֹן הָרָע… הוּא אֲפִלּוּ אִם מְסַפֵּר עַל אִישׁ פְּרָטִי, וְכָל שֶׁכֵּן עַל עִיר שְׁלֵמָה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל הַמַּחֲזִיקִים בֶּאֱמוּנַת ה', וַדַּאי עָוֹן גָּדוֹל הוּא".
ופעם שאלנו את מרן שר התורה רבינו הגר"ח קניבסקי זצ"ל: מי שדיבר בגנות חברו צריך לפייס אותו ולבקש את סליחתו. אבל מה יעשה מי שדיבר על קהילה שלימה בישראל? האם יצטרך לעבור על כל בני הקהילה אחד אחד ולפייס אותו?
והשיב מרן זצ"ל שבכזה מקרה טוב יעשה אם ייגש לראש אותה הקהילה ויבקש את סליחתו בשם כל בני הקהילה.
ומעשה היה בגאון רבי בן ציון פלמן זצ"ל, שביום בר המצווה שלו, צעד יחד עם הוריו ואחותו אל המקום בו התקיימה סעודת המצוה, ובדרך אמר להוריו שהוא מקבל על עצמו שלא לדבר שום דיבור אסור, ובכלל זה גם שלא לדבר בגנותו של אף יהודי לעולם. אביו זצ"ל שמע את הדברים ושמח מאוד, הוא איחל לבנו שיצליח לעמוד בקבלה הטובה שקיבל על עצמו.
אבל אחותו של רבי בן ציון נענתה ואמרה: "אבא, איך אתה נותן לו לקבל על עצמו כזאת קבלה, הרי ברור הדבר שהוא לא יוכל לעמוד בה, שכן הוא ילד חריף ועל כל דבר יש לו דעה, לפעמים דעה ביקורתית. כיצד יוכל להימנע לחלוטין מדיבור לשון הרע כל ימי חייו?"
לימים, לאחר שחלפו כשישים שנה, באחת הפעמים בהן נפגשו האח והאחות, אמרה האחות לרבי בן ציון זצ"ל: "אתה זוכר שטענתי שלא תוכל לעמוד בקבלה הטובה שקיבלת על עצמך? ובכן, היום אני מבינה שטעיתי…".
ומעשה היה עם רבי בן ציון, שפעם צעד לביתו באחת השבתות של שנת תשמ"ט, ובדרך פגש אותו יהודי תלמיד חכם, שהחל לדבר עמו על המחלוקת הגדולה שהיתה נטושה באותה העת בקרב קהל עדת יראי ה' וחושבי שמו, ורבי בן ציון לא השיב לו דבר.
אותו תלמיד חכם נעלב קצת ושאל את רבי בן ציון מדוע אינו משיב לדבריו, ואמר רבי בן ציון שהרי זו גמרא מפורשת: "מילה בסלע, שתיקה בתרי", ולכן הוא נוקט בפלך השתיקה.
נענה איש שיחו ואמר: "הרי שכר על השתיקה מקבלים כשצריך לשתוק, וכאן צריכים לדבר ובוודאי לא יהיה שכר על השתיקה". ענה רבי בן ציון ואמר לו: "אדרבה! אם אדם מדבר דיבור שאינו צריך בכלל לדבר, בוודאי שלא יקבל על כך סלע, וכי מדוע מגיע לו שכר שידבר דיבור חסר תוחלת? אלא מדובר באדם שצריך לדבר ומגיע לו סלע אם ידבר, ובכל זאת הוא בוחר לשתוק, ועל כך מגיעים לו שני סלעים…".
ענה לו הרב בשאלה: האם אתה נוהג לנשק את הילדים שלך? השיב היהודי, שכשהילדים היו קטנים הוא היה מנשק אותם
"ועשו להם ציצית"
שאלה: יש המהדרים, שכשהם קונים ציצית משלמים עליה מיד ואינם קונים בהקפה, כדי שהציצית תהיה שלהם ויוכלו לקיים בה מצוות ציצית, שהרי טלית שאולה פטורה מציצית.
מה יהיה הדין באדם שקנה ציצית בהקפה, הטיל את הפתילות וקשר אותן, ורק לאחר מכן שילם על הציצית. האם יש מקום להתיר את קשרי הציצית ולהטיל את הפתילות מחדש כדי שיהיה 'תעשה ולא מן העשוי', או שאין צורך לחשוש לכך?
תשובה: בספר 'עמק ברכה' פוסק שאין צורך להתיר קשרי הציצית, ואין הדבר דומה לציצית גזולה, מכמה טעמים.
ומעשה היה באברך מחסידי סלונים בטבריה, שהייתה מלאכתו לסייד את גגות הבתים בקיץ הטברייני הלוהט, וכשבא לפני רבו, הרה"ק רבי שלמה מסלונים זצ"ל הי"ד, ביקש ממנו שיתיר לו לעבוד בלי ציצית הצמר, שכן העבודה קשה ומפרכת וה'טלית קטן' המחממת מפריעה לו מאוד.
ענה לו הרבי: "אם נראה אדם שטובע בינות לגלים, ונושיט לו חבל הצלה כדי למשות אותו מהמים, האם יתכן להעלות על הדעת שאותו טובע יעשה חשבונות, אם נוח לו לקשור את החבל סביב גופו או שהחבל אינו נוח לו? בוודאי יקשור אתת עצמו ויציל את עצמו מטביעה!
"כך גם אתה", אמר לו הרבי. "אתה עובד בעיצומו של החום הקייצי בעיר שבה לא כולם מקפידים על צניעות. הציצית היא חבל ההצלה שלך, ואתה עושה חשבונות אם זה נוח ללבוש אותה או לא??? הכיצד?"…
מספרים, שפעם בא יהודי פשוט לפני הרב, ושאל אותו שאלה חמורה: מדוע מנשקים את הציצית, ולא מנשקים את הסוכה, את הלולב, את המצות? הגם שהשל"ה הק' כותב שחסידים ואנשי מעשה כן נהגו לנשק את המצות והכוס של ארבע כוסות, והלולב והסוכה, כדי לחבב את המצווה, רוב הציבור לא נוהג כך, ודווקא מצוות ציצית התייחדה באופן מיוחד, שכולם מנשקים אותה דבר יום ביומו.
ענה לו הרב בשאלה: "האם אתה נוהג לנשק את הילדים שלך?"
השיב היהודי שכשהילדים היו קטנים הוא היה מנשק אותם, אבל כשגדלו הפסיק, כי אין זה יאה לנשק ילדים גדולים. הוסיף הרב להקשות, "ומה באשר לנכדים, אתה מנשק אותם?" – "בוודאי", השיב היהודי, "הנכדים שלי עדיין קטנים, אני מנשק אותם בכל הזדמנות".
השיב לו הרב בחריפות: "הנה, ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר. המצוות שהזכרת הן מצוות גדולות מאוד, לא כולם מרגישים בנוח לנשק אותן, אבל מצוות ציצית הרי כוללת את כל המצוות, 'וזכרתם את כל מצוותי', היא כוללת את כל המצוות הקטנות, הנכדים… ולכן מנשקים אותה בכל הזדמנות…".