סיפר הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א: שמעתי מאחד מחשובי הרבנים בעי"ת מאנסי יצ"ו מה שעבר עליו בבחרותו, שגלה למקום תורה ללמוד בישיבה נודעת, אך לא הצליח להתחבר ולהשתלב בתוך אווירת הישיבה מאחר שהיו בה בחורים הרבה, וחלקם היו מבוגרים ממנו, ומה גם שאורחות חייו לא התאימו כ"כ ל'הלוך ילך' שם.
מכיוו שכן שפך את לבו בפני אביו על כל הקושי שהוא עובר ואינו מצליח לעמוד בו, ואביו יעץ לו שיסע אל הרה"ק רבי יענק'לה מפשעווארסק זי"ע ויבקש עצתו וברכתו. ואכן נסע לשבות בצילו של הרה"ק באנטווערפן, ובמוצ"ש נכנס אל הרבי ו'קוויטל' בידו, ובסופו כתב שמבקש ברכה שיזכה ללמוד בלי שום מניעות.
קרא הרה"ק את הקוויטעל, ונענה לו: "בלי שום מניעות?!… בלי שום מניעות?!… הנה הספסל והשולחן ניצבים כאן בלא שום מניעות, אך אינם אלא ספסל ושולחן. משא"כ לאדם 'בר דעת' ישנם מניעות וזו עבודתו, להתגבר עליהם".
והוסיף לומר לו: הנה כתיב (במדבר טו לט ) 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם', ולא נאמר 'אם אתם זונים' (בלשון ספק) אלא 'אשר אתם' (שמשמעותו הוא לשון ודאי), כי אכן כך יצר הבורא ית"ש את האדם – 'אשר אתם זונים אחריהם', אלא שתפקידו ועבודתו היא 'ולא תתורו'…
וסיים באמרו שאינו יכול לברכו שלא יהיו לו מניעות, אלא זאת יברכו, שיהיו לו תשעים ושמונה חלקים (98 אחוז) של הצלחה, ושני חלקים (2 אחוז) של מניעות…
פשיטא שעלינו להתפלל שנזכה לעבוד את הבורא ית"ש מתוך מנוחת הדעת בלא שום מניעות ומפריעים שונים, ושכל ה'מניעות' יתהפכו ל'נעימות'… אלא עלינו לזכור ב'שעת הניסיון' ובעת שמזדמנים טרדות שונות, כי דייקא על ידם ניתן לעלות ולהתעלות, ועד כמה חביב לפני המקום ב"ה כאשר אחד מתאמץ לעשות רצונו בלבב שלם למרות כל העיכובים והמניעות מצד הטבע ומצד התגברות היצר, ועל גודל השכר הצפון לעושי רצונו מתוך התגברות על טבעם.
באר הפרשה