מאת: הרב אלעזר גולדברג
בעבר הבאנו כאן כתבה נרחבת על נפלאות הבורא בנושא החמצן, הן בהקשר של עצם החומר הנקרא חמצן והן בצורת הזרמתו דרך מערכת הדם, התעוררתי גם לנסות ולהבין איך מגיע החמצן אל תוך גופנו. כי הלא אנחנו מודים לקדוש ברוך הוא על כל נשימה ונשימה ואם כן ראוי ורצוי להתבונן בדרך המופלאה שבה אנו נושמים.
אז איך אנחנו נושמים באמת? התשובה הפשוטה היא – דרך הריאות. אבל מה קורה שם בעצם? מהן אותן ריאות מדהימות שמשמשות אותנו לנשימה? אחרי שבדקתי וחקרתי, התחזקתי בידיעה שאכן חובה עלינו להודות בכל פעם שהריאות הללו מתמלאות אוויר – בכל נשימה ונשימה, כי המערכת הזאת מפעימה בכל קנה מידה.
*
נתחיל מהגדרה מפורטת של הריאות: למעשה מדובר בזוג איברים חיוניים, המורכבים מרשת מסועפת של דרכי אוויר, כלי דם ושקיות אוויר זעירות. הם ממוקמים בחלל החזה, ואחראים לחילופי חמצן ופחמן דו חמצני בין הגוף לסביבה (כפי שהסברתי בהרחבה במאמר אודות החמצן עצמו).
מעניין לראות את המיקום המדויק של הריאות, בחלל בית החזה. כמו בלון שצריך לשמור עליו שלא יידקר ואז יצא ממנו האוויר, כך גם הריאות המלאות אוויר צריכות שמירה. לכן הן מוגנות על ידי כלוב הצלעות. מדהים! הגנה נוספת יש לריאות מבחוץ – הן מוקפות בקרום דק וחלק הנקרא ה"צדר". חלק זה מסייע להגן על הריאות ומאפשר להן לנוע בצורה חלקה כנגד דופן החזה במהלך הנשימה.
כמה עובדות מפליאות על הריאות:
- הריאות מחולקות לשתי אונות, הריאה השמאלית והריאה הימנית. למעשה, כל אונה מחולקת גם היא לכמה אונות ומקטעים קטנים יותר: הריאה הימנית מחולקת לשלוש אונות ואילו הריאה השמאלית מחולקת לשתי אונות. הריאה השמאלית קטנה מעט מהריאה הימנית וזאת כדי לאפשר מרווח ללב, הנוטה לצד שמאל.
- הריאות מחוברות גם לקנה הנשימה – אותו צינור המוביל אוויר מהאף והפה אל הריאות. קנה הנשימה מסתעף לשני צינורות קטנים יותר וההסתעפות עוד ממשיכה.
אז מהו המסלול שדרכו האוויר נכנס פנימה? כאשר אנו נושמים, האוויר נכנס לריאות דרך קנה הנשימה, עובר דרך הסמפונות ומתקדם פנימה. חמצן מהאוויר מתפזר על פני דפנות המכתשים ואל מחזור הדם. במקביל, פחמן דו חמצני מזרם הדם מתפזר על פני דפנות המכתשים ויוצא אל האוויר.
- בריאות יש מעין מסננים – הם פועלים כמנגנון הגנה מפני חיידקים וחלקיקים זרים אחרים. כיצד? דרכי הנשימה מרופדים במבנים זעירים דמויי שיער, המסייעים ללכוד ולהסיר חלקיקים מהאוויר.
- הריאות מייצרות גם ריר, שעוזר ללכוד חלקיקים זרים ולמנוע את כניסתם למחזור הדם. אפשר ממש לראות כאן כיצד כל חלק זעיר במערכת מסייע לנו ועושה דברים חשובים, בעוד שאנחנו אפילו לא מתאמצים ואף לא יודעים מכך…
האיבר שאחראי לפעילותו התקינה של הריאות הוא המוח, המשמש כ"מחשב" המפקד על כל עניין הנשימה: תהליך הנשימה נשלט על ידי מרכז הנשימה בגזע המוח, המגיב לשינויים ברמות החמצן והפחמן הדו חמצני בגוף. כאשר רמות החמצן בגוף נמוכות, מרכז הנשימה מאותת לשרירי הסרעפת והחזה להתכווץ, מה שגורם לאוויר להימשך לריאות. כאשר רמות הפחמן הדו חמצני בגוף גבוהות, מרכז הנשימה מאותת לשרירי הסרעפת והחזה להירגע, מה שגורם להוצאת אוויר מהריאות.
אכן, הכל מתוכנן ומחושב!
*
כפי שפתחתי ואמרתי, החקירה בנושא הריאות גרמה לי להבין טוב יותר את מה שמחויב כל יהודי לזכור: להודות על כל רגע בחיים. וכמו שדרשו חז"ל מהפסוק החותם את ספר התהילים (תהילים קנ, ו) "כל הנשמה תהלל י-ה" – על כל נשימה ונשימה תהלל י-ה.
הזיכרון הזה, אם נשתדל לדבוק בו, יכניס בליבנו אהבת ה' ויראתו. כי נדע בכל זמן נתון שהוא לבדו מחיה אותנו, לא רק בכל בוקר, אלא בכל רגע ושניה מחיינו.